וגם.. מזמן לא הייתה כאן מסיבת פיז'מות.

[עוד יבואו ימים]

וגם.. מזמן לא הייתה כאן מסיבת פיז'מות.

אז. מי מצטרף?

ו.. אני אספר לכ שלקראת המסיבה הלילה, אני מצרפת אליי את הספר שקניתי לי היום במתנה לחג - שבתות וחגים של מיקי שמו.
הולכת למצוא לעצמי חידושים קולינריים-קונדיטוריים.

מי מצטרך?
עוגה? פיתה? קפה? גלידה?

 

[Sigal H]

אני מצטרכת!

תה בבקשה.

אז מה שלומך?

 

[עוד יבואו ימים]

מה את מצטרכת, מה?

אני בסדר
עייפה מאוד מאוד!
וחוצמזה , מרקיז, הכול בסדר.

איזה תה להכין לך הלילה?
(מצטערת על אתמול, עזבתי את המחשב בסיבות שלוש, אבל הייתי ממש ממש ממש עייפה).

התוספת של הקורטיזון לא משהו לחיים שלי, כנראה

אבל, הלו, איזה כיף שאני יודעת שאת היית כאן?

איך את מרגישה?
מה מתקדם?

 

[Sigal H]

היי, את כאן!

אני על הפנים, אבל גם החיוך על הפנים, כך שבסך הכל טוב פה

באסה על הקורטיזון. רוצה בינתיים להתחלק איתי בסופלה שוקולד חם? מצאתי בית קפה באזור שמכין סופלה מדהים!

 

[עוד יבואו ימים]

ואוווו מתאים!

היום דווקא הביאו לנו עוגת שוקולד נשיקות

אבל.. היא הייתה חלבית לי מדיי.. ולא יכולתי לטעום.
סופלה יכול הליות תחליף הולם לשעת לילה.

אפשר להציע לך מעוגת השיש המעולה שהכנתי? או תעדיפי מאפה צרפתי ממולא גבינה?

ולמה את על הפנים?

 

[Sigal H]

יאללה, פתחנו שולחן

אני עם הכאבים ברגליים לא מצליחה להירדם, ובבית החזה משהו מפריע לי ואני לא מצליחה להגדיר מה. זה בטח מהמאמץ לנשום.

אבל היום נזכרתי לחגוג שנה מאז האישפוז האחרון, שזה מגניב. השיא הוא שנתיים וחצי, אז עברתי כבר 40% מהדרך לשבור אותו! |כובע מסיבה| |קונפטי בתלתלים| |פעמיים הרמה על הכסא גלגלים| |סופלה שוקולד להמונים|

 

[עוד יבואו ימים]

קולולולו |קונפטי מבריקים|

כאבים ברגליים, תזכירי לי איך זה מוכר לי ,? אה, נכון, יתושת נמר אסייתי החליטה לעקוץ אותי, בלי להתבייש, ובדיוק במקומות הכי ביעייתיים- על הצלקות של הניתוחים.
כיף גדול . אי אפשר אפילו לגרד

אבל.. אני חוגגת בימים האלה חצי שנה מהאשפוז הקודם שלי (בניתוחון הקודם) ו.. אולי באמת הזדמנות לחגוג ביחד.

איזה שירים נשמיע ברקע?

 

[חיה קרן]

היי, גמני חוגגת. בערך

8.9.10
היה תאריך כל כך יפה, ואני רק עכשיו שמה לב אליו.
זה היה היום שבו השתחררתי מהשיקום, לחיים חדשים.
זה גם היה ערב ראש השנה,
ואני, עם כל האמביוולנטיות שלי- מצאתי את עצמי אומרת "הגומל."

שנתיים.
אני רוצה עוגת מוס תפוח בדבש בבקשה.
ולא חושבת על זה שזו השנה השלישית שאני לא אכין אותה בעצמי.
לא. חושבת.
לא.
חושבת?

 

[Sigal H]

אה, אז מזלטוב גם לך!

אני אוהבת לשמור תאריכים כיפיים כאלה, של התחלות.

אגב לא קשור, את יודעת מה גיליתי אתמול שהפיל אותי מצחוק? מדי שני, ביום שני בשבוע האחרון לחודש ינואר, חוגגים את "יום הפצפצים". הנה, תראי:
http://www.bubblewrapfun.com/

השנה זה יקרה ב-28/1 אז בבקשה, לרשום ביומנים.

 

[עוד יבואו ימים]

ואללה?

אני מיד רושמת את זה. זה יכול הליות אחלה עניין לדבר עליו.
תזכרי לפתוח שרשור, בבקשה

הנה מטלות עם טווח רחוק. זה תמיד מחזק ומבטיח

 

[Sigal H]

אם ככה, אז תרשמי לפנייך עוד תאריך חשוב:

18/6 - יום הפיקניק הבינלאומי.
ואני עדיין תוהה איך חוגגים את יום האוכלוסייה הבינלאומי (11/7).
וכן, אלה מועדים מיוחדים רשמיים של האו"ם.
http://he.wikipedia.org/wiki/מועדים_בינלאומיים

 

[Sigal H]

שירים של בית, כמובן

עכשיו זה כבר לא "חכי לי שאחזור, מחר אני בבית..."
וגם לא "אני חוזר הביתה..."
או "בוא הביתה..."

עכשיו אנחנו "אצלנו בחצר, בצל עצי הזית"
ו"יש לי חדר משלי ובחדר יש אור"
ואם מישהו מעיר, אז אפשר לענות לו פשוט ש"אני אוהב להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים"

יש עוד שירים לרשימה?

 

[עוד יבואו ימים]

הבית זה מקום שאם

אתה חייב לשוב אליו, תמיד פתוחה בו דלת לקראתך... (מתוך: צלילי קסטה רחוקים של נתן יונתן). אחד השירים הכי הכי הכי בית שיש.

וגם אני בא הביתה מהלילה (דני רובס)



מה עוד?

 

[Sigal H]

זהו, כבשת אותי.

נתן יונתן

 

[עוד יבואו ימים]

באמת? גם את בנתן יונתן?

ואוו, אז .. יש לנו הרב היותר במשותף ממה שיכולנו לדמיין.
נכון שהו א מלך?
נכון?
נכון שאין רגיש ועדין ממנו?
ואין מדויק ממנו?

 

[Sigal H]

הו, כל כך כל כך...

אנחנו באמת צריכות להיפגש מתישהו.

 

[עוד יבואו ימים]

הולכת לכתוב לך מסר, ולשאול אותך

איפה את גרה

 

[עוד יבואו ימים]

אה. .ויכול לעזור אם תחליטי

לנשום, למשל
ולא לאיים כל הזמן בהפסקות נשימה.

(כבר אמרתי שאני רגישה בשבועות האחרונים להפסקות נשימה?)

 

[Sigal H]

היי, אני לא מאיימת.

המנשם עובד יופי, אפשר לסמוך עליו.
(אמרת? לא זוכרת.... קרה משהו?)

 

[עוד יבואו ימים]

גמני לא זוכרת!

ואיזה יופי שהוא עובד! שימשיך ככה! טפו טפו טפו

שלושה שבועות של החמרה של קוצר נשימה.
די זוועה. הגעתי כמעט שוב לבית חולים.
שונאת את המחשבה
אבל.. לבסוף, נמצא פתרוןזמני.
נראה איך יתקדם