תגובה
>> אין ספק שכיום קיים "כיבוש" (המרכאות בכוונה) בשטחים, אבל הוא נועד ליצירת שקט ומניעת רציחת יהודים חפים מפשע בגבולות ישראל << דווקא יש על זה ספק גדול. אני אודה לך אם תבסס את הטענה הזאת, שהיא כלל לא מובנת מאליה. הכיבוש נובע להבנתי בעיקר מתוך רצון אימפריאליסטי להמשיך ולהחזיק בטריטוריה הנוספת, גם במחיר הפרת זכויות האדם הבסיסיות של מיליוני בני אדם ופגיעה חמורה בחברה הישראלית. הרי עשרת השנים שקדמו לכיבוש (1957-1967) היו השקטות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, כך שיהיה זה אבסורד לטעון שהוא נועד ליצור שקט. למעשה גם מתחילת הכיבוש עד פרוץ האינתיפאדה היו ישראלים רבים שעשו קניות בשטחים ללא חשש, והטרור המועט שהיה הופעל על ידי קומץ שהיה ברובו בחו"ל. בוא נביט על זה בראיה היסטורית: ישראל הותקפה במלחמת ששת-הימים, ועם תום המלחמה החזיקה (בנוסף לרמה"ג וסיני) בגדה המערבית וברצועת עזה. באותם ימים הטענה הרווחת הייתה שהכיבוש הוא זמני בלבד והוא למעשה קלף מיקוח לשלום עם ירדן (השטחים הכבושים נקראו "השטחים המוחזקים"). אפילו כשמעט אחרי הכיבוש בכירים פלסטיניים מהגדה המערבית פנו למשה דיין על מנת לשאת ולתת, הוא טען שהוא מחכה שהירדנים ירימו טלפון. כמו כן, הממסד הפוליטי-צבאי טען שישראל תהיה "כובש נאור" ותתייחס בצורה הוגנת לאוכלוסייה תחת שליטתה. אך עם הזמן, גם הטענה שהשטחים הכבושים מוחזקים על ידי ישראל באופן זמני כקלף מיקוח, וגם הטענה שישראל תהיה "כובש נאור" כלפי הפלסטינים איבדו עוד ועוד מאמינותן. ההמשך ידוע. נשמט מזיכרונו של הציבור הישראלי שהכיבוש הוא זמני, והוא התרגל לרעיון "ארץ ישראל השלמה", הפלסטינים שימשו ככוח עבודה זול, תנועת ההתנחלות ההולכת וגדלה החלה להציב עובדות בשטח ולספח בפועל עוד ועוד שטחים לישראל. בסופו של דבר הפלסטינים התייאשו מהמציאות חסרת התקווה, בה המנהיגים הישראליים מכחישים את עצם קיומו של עם פלסטיני ושל בעייתיות בכך שהוא מוחזק ללא זכויות - ופתחו באינתיפאדה הראשונה, פעולה שהשיגה את מטרתה והביאה לשיחות שלום. << מה שאני שואל זה, למה עם קום המדינה, כשהוחלט על הקמת שתי מדינות, זו לצד זו, מדינה יהודית ומדינה ערבית, הערבים ישר קפצו ותקפו את היהודים? וגם עד 1967, שלא היה כיבוש, הערבים המשיכו לתקוף ולהדוף? אם פניהם לשלום אמיתי, ואם "הכיבוש" מוביל לפיגועים (אני אומר שהוא רק מלבה אותם וגם עוצר אותם, אבל בהחלט לא גורם להם), אז למה היו גם תקיפות לפני "הכיבוש" הישראלי? << התורה היהודית וההיגיון הבריא מבטלים את החוק הישן "אבות אכלו בוסר, שיניי בנים תכהנה". כבר ענו לך תשובות היסטוריות, אך השאלה היא האם מעשים שנעשו לפני עשרות שנים, על ידי קבוצות שונות, בעלות אינטרסים שונים, יכולים להמשיך ולהצדיק עד אין קץ את משטר העריצות הישראלי, כלומר המצב בו 40% מתושבי מדינת ישראל הם חסרי זכויות, וחיים תחת מגף הכיבוש הצבאי. אתה יודע מה הגננת נוהגת להגיד לילד המתקוטט שאומר לה "אבל יוסי התחיל".
