supergirl חדשה
New member
מזדהה עם הקטע של הילדה השמנה
גם אני הייתי ילדה בגבול שבין מלאה לשמנה ואף פעם לא הייתי רזה. בנוסף לכל ה"צרות" גם התפתחתי מוקדם ועד היום יש לי גוף מאוד נשי ("מלא במקומות הנכונים"...). מגיל 12 שהלכתי לדיאטנית אני שומרת והיום יש לי באמת עודף משקל קטן (משהו כמו 3 ק"ג עודפים) ואני לא נחשבת בכלל לשמנה והרבה פעמים אנשים מחמיאים לי על איך שאני נראית ("רזית" "יש לך גוף יפה" וכאלה) אבל הרבה פעמים אני מבטלת את המחמאות האלה ב:"זה תלוי במה שאני לובשת", "דווקא לא רזיתי" וכו'. מצד שני, אם מישהו יגיד לי שהשמנתי קצת או אפילו כמחמאה יעיר לי על החזה שלי, אני ישר מרגישה את העלבון בגרון. חבר שלי משתגע מזה שכשהוא מחמיא לי על החזה אני נעלבת או שבצחוק (כי הוא יודע שאני מתעצבנת מזה) הוא צוחק על מה שאני אוכלת ואני נעלבת עד עמקי נשמתי. כנראה שהילדה הקטנה והשמנה אף פעם לא נעלמת לגמרי...
גם אני הייתי ילדה בגבול שבין מלאה לשמנה ואף פעם לא הייתי רזה. בנוסף לכל ה"צרות" גם התפתחתי מוקדם ועד היום יש לי גוף מאוד נשי ("מלא במקומות הנכונים"...). מגיל 12 שהלכתי לדיאטנית אני שומרת והיום יש לי באמת עודף משקל קטן (משהו כמו 3 ק"ג עודפים) ואני לא נחשבת בכלל לשמנה והרבה פעמים אנשים מחמיאים לי על איך שאני נראית ("רזית" "יש לך גוף יפה" וכאלה) אבל הרבה פעמים אני מבטלת את המחמאות האלה ב:"זה תלוי במה שאני לובשת", "דווקא לא רזיתי" וכו'. מצד שני, אם מישהו יגיד לי שהשמנתי קצת או אפילו כמחמאה יעיר לי על החזה שלי, אני ישר מרגישה את העלבון בגרון. חבר שלי משתגע מזה שכשהוא מחמיא לי על החזה אני נעלבת או שבצחוק (כי הוא יודע שאני מתעצבנת מזה) הוא צוחק על מה שאני אוכלת ואני נעלבת עד עמקי נשמתי. כנראה שהילדה הקטנה והשמנה אף פעם לא נעלמת לגמרי...