וינוגרד כסיכום 7 השנים הרעות
נכתב במקור בבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1185334 בשבוע הבא, ביום רביעי ה-6 בפברואר, ערב ראש חודש אדר א` התשס"ח, ימלאו 7 שנים לעלייתו לשלטון של אריאל שרון. במשך 5 שנים מלך שרון, ובמשך שנתיים הצל שלו. אלו היו 7 שנים רעות, קשות, שוחקות. דו"ח וינוגרד, כפי שאני רואה אותו, הוא סיכום של 7 השנים הרעות, והוא טומן בחובו את ההזדמנות להתחדשות. מלחמת לבנון השנייה חשפה בפנינו צה"ל שחוק, מסורבל, קהה, ומבולבל. יותר מכל, מצבו של צה"ל התהווה במשך שנות מלחמת הטרור שהתחילה סמוך לעלייתו של אריאל שרון להר הבית ולאחר מכן לשלטון. במשך שנים ארוכות, צה"ל עסק בפעילות סיזיפית ומתישה של לחימה בטרור הפלשתיני בשטחים, במקום באימונים והכנות למלחמה. פעילות שיטור זו הקהתה את החושים של הצבא, שכן זו לא היתה מלחמה רגילה. כמובן שאפשר לזהות את התחלת תהליך השחיקה בצה"ל הרבה לפני מלחמת הטרור, אבל השנים האחרונות האיצו את התהליך בקצב בלתי נשלט. השנים האחרונות שחקו את המערכת הפוליטית גם כן. העובדה שח"כים רבים שנחשבים הגונים במידת מה לא ממהרים לשלוח את אולמרט הביתה לאחר דו"ח שקבע שנכשל במלחמה, מראה זאת. הטונים קהו, היצר הפוליטי שכך. אפילו ביבי נתניהו לא מצליח להרים את הדגל. קיימת השלמה מטרידה עם הבינוניות הניכרת של המנהיגות בישראל. אני תולה את הניוון הזה של המערכת הפוליטית גם כן באריאל שרון. הוא שהוריד את הרף, הוא שיצר את מפלגת ההבל קדימה. גם אלו הרגילים לבקר נשחקו. עוזי דיין וחבריו שניסו להעלות קמפיין להדחת אולמרט נחלו כישלון חרוץ, כיוון שהיו שקועים בקונספציות ארכאיות ושבלוניות. הם נשמעים מונוטונים, משעממים לעייפה. חסרה להם מקוריות, חסרה להם תושיה. ויותר מכל, הם לא הצליחו להעלות את עצמם להיות מעל לפוליטיקה, מעל למשחק התקשורתי המדשדש. גם להם קהו החושים, והם נבלעו בעצמם. אבל יותר מכולם נשחק העם. לעם קהו החושים באופן הישיר ביותר. הם פשוט אדישים באופן מוחלט, חסרי אמונה. עם הראייה הקשה הזאת, אני רוצה להגיד שאני אופטימי. בכל זאת, עם כל השחיקה, נשארו נקודות אור חלושות. וחוץ מזה, הרי גם לכל דבר רע יש סוף. אולי דווקא עכשיו, משנכנס חודש אדר, אנחנו בפתחה של תקופה חדשה.
נכתב במקור בבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1185334 בשבוע הבא, ביום רביעי ה-6 בפברואר, ערב ראש חודש אדר א` התשס"ח, ימלאו 7 שנים לעלייתו לשלטון של אריאל שרון. במשך 5 שנים מלך שרון, ובמשך שנתיים הצל שלו. אלו היו 7 שנים רעות, קשות, שוחקות. דו"ח וינוגרד, כפי שאני רואה אותו, הוא סיכום של 7 השנים הרעות, והוא טומן בחובו את ההזדמנות להתחדשות. מלחמת לבנון השנייה חשפה בפנינו צה"ל שחוק, מסורבל, קהה, ומבולבל. יותר מכל, מצבו של צה"ל התהווה במשך שנות מלחמת הטרור שהתחילה סמוך לעלייתו של אריאל שרון להר הבית ולאחר מכן לשלטון. במשך שנים ארוכות, צה"ל עסק בפעילות סיזיפית ומתישה של לחימה בטרור הפלשתיני בשטחים, במקום באימונים והכנות למלחמה. פעילות שיטור זו הקהתה את החושים של הצבא, שכן זו לא היתה מלחמה רגילה. כמובן שאפשר לזהות את התחלת תהליך השחיקה בצה"ל הרבה לפני מלחמת הטרור, אבל השנים האחרונות האיצו את התהליך בקצב בלתי נשלט. השנים האחרונות שחקו את המערכת הפוליטית גם כן. העובדה שח"כים רבים שנחשבים הגונים במידת מה לא ממהרים לשלוח את אולמרט הביתה לאחר דו"ח שקבע שנכשל במלחמה, מראה זאת. הטונים קהו, היצר הפוליטי שכך. אפילו ביבי נתניהו לא מצליח להרים את הדגל. קיימת השלמה מטרידה עם הבינוניות הניכרת של המנהיגות בישראל. אני תולה את הניוון הזה של המערכת הפוליטית גם כן באריאל שרון. הוא שהוריד את הרף, הוא שיצר את מפלגת ההבל קדימה. גם אלו הרגילים לבקר נשחקו. עוזי דיין וחבריו שניסו להעלות קמפיין להדחת אולמרט נחלו כישלון חרוץ, כיוון שהיו שקועים בקונספציות ארכאיות ושבלוניות. הם נשמעים מונוטונים, משעממים לעייפה. חסרה להם מקוריות, חסרה להם תושיה. ויותר מכל, הם לא הצליחו להעלות את עצמם להיות מעל לפוליטיקה, מעל למשחק התקשורתי המדשדש. גם להם קהו החושים, והם נבלעו בעצמם. אבל יותר מכולם נשחק העם. לעם קהו החושים באופן הישיר ביותר. הם פשוט אדישים באופן מוחלט, חסרי אמונה. עם הראייה הקשה הזאת, אני רוצה להגיד שאני אופטימי. בכל זאת, עם כל השחיקה, נשארו נקודות אור חלושות. וחוץ מזה, הרי גם לכל דבר רע יש סוף. אולי דווקא עכשיו, משנכנס חודש אדר, אנחנו בפתחה של תקופה חדשה.