ויקי פדיה

[orli997]

ויקי פדיה

כעס כסוג של מניפולציה כבר בימי קדם הדגישו כי רגש הכעס עשוי להוות אסטרטגיית מניפולציה אפקטיבית לצורך שינוי ועיצוב עמדות. מחקרים הראו כי כעס הוא אכן אסטרטגיה מובחנת של השפעה חברתית וכי השימוש במנגנון של כעס לצורך השגת מטרה הבאה כמכלול של התנהגויות כוחניות מתבררת כאסטרטגיה מוצלחת (Hoschild, 1983, Sutton, 1991). כעס כעמדה ומעמד חברתי כעס ועמדה חברתית[Tiedens, 2001] [1] הידוע בחקר הכעס, טען כי להבעת הרגש תהיה השפעה רבת כח לא רק על הדרך בה יצטייר וייתפס מביע הרגש אלא גם על עמדת הכח המתאימה לאדם. הוא חקר את הקשר בין הבעת כעס על תפיסת ההשפעה החברתית. ממצאים קודמים, כדוגמת Keating, 1985 מצאו כי אנשים בעלי הבעת פנים כועסת נתפסו כבעלי עמדה חברתית ובעלי כח ובאופן דומה[2]מצאו כי כאשר נבדקים קראו תרחיש של דמות כועסת לעומת עצובה, שוייך סטאטוס/מעמד גבוה יותר לזו הכועסת. העולם כבומרנג - איך גלגל מסתובב לו, אם השתמשת בכעס או בכל רגש כמניפולציה שהניבה רווחים, מגיע היום בו אותה מניפולציה ואותו רגש תובעים את האמת שלהם, תובעים הוכחה שלא סתם נוצלו אילה יש באמת כוונה ואמת מאחורי הניפנוף והצגתם לראווה. וזה מה אומר היום שלי, ככה בקטנה..... אין חובת תגובה כמובן

 

[orli997]

וזה מעניין אפילו יותר...

כעס ומשא ומתןהשאלה המרכזית בסוגיה זו היא האם ביטוי של כעס במשא ומתן מעלה את היכולת של מבטא הכעס להצליח במשא ומתן. מחקרים קודמים לדוגמה [[2]מצאו כי מבטא הכעס נתפס כיותר קשוח, דומיננטי וחזק. כמו כן מצאו כי אנשים נוטים לוותר יותר לאלו שנתפסים כדומיננטיים וקשוחים ולא לאלו הנתפסים על ידם כרכים וכנועים. על בסיס ממצאים אלו הראה מחקרו של [Tiedens, Sinaceurm, 2004] [3]שאנשים אכן מעניקים יותר וויתורים לצד הכועס מאשר לצד הלא כועס. אחת השאלות שהועלתה על רקע ממצאים אלו הייתה האם השפעת הבעת הרגש על האחר נובעת מכך שאנשים משתמשים במידע רגשי על מנת להסיק על גבולות האחר ועפ"י הסקותיהם מתאימים את דרישותיהם במשא ומתן בהתאם.[4]רצו לבחון האם אנשים מוותרים יותר ליריב כועס או ליריב שמח. ממצאי המחקר הראו כי נבדקים התגמשו יותר מול היריב הכועס לעומת היריב השמח. תוצאות אלו מחזקות את הטענה כי המשתתפים ניטרו את הרגש של היריב לצורך הסקה על גבולותיו וביצעו את החלטותיהם על פי מידע זה. בניסוי המשך נמצא גם שנבדקים שנתקלו ביריב כועס הציבו רף דרישות נמוך מאלו שנתקלו ביריב שמח. ייתכן ואחת הסיבות לגמישות ולויתורים אלו עקב ההתקלות עם הצד הכועס נובעת מפחד ואגרסיה המכוונים כלפי הצד היריב. למידה של פחד אצל היריב מכלה משאבי עיבוד מידע ובכך גורמת להפחתת יכולתו לתת פתרונות יעילים תוך כדי התחשבות בכל המידע הזמין.

 

[orli997]

ולמה אני מעלה זאת בעצם?

מי שמוכן/ה לשתף מוזמן בשמחה איך את/ה מגיב לכעס? איך והאם את/ה מזהה כעס אצלך או אצל הסביבה? האם את/ה מסכים למסקנות המוצגות בראש השרשור לגבי השימוש בכעס? האם תוכל/י להודות בשימוש מניפולטיבי ברגש , ובאיזו סיטואציה?

 

[ח אפריים]

הגורמים לכעס הם רבים, וביניהם ניתן למנות:

1 - פגיעה בכבודו של אדם והתייחסות מזלזלת כלפיו 2 - איום או פגיעה פיזית, נפשית, מילולית באדם עצמח או באנשים בעלי זיקה קרובה לו 3 - חדירה למרחב המחיה של האדם או הפרעה והטרדה מכל סוג שהוא 4 - פגיעה ברכושו של אדם או נטילת רכושו ממנו 5 - עימות תפיסתי ומחלוקת על עמדות האדם ואמונותיו 6 - עשייה של אחרים בניגוד לתפיסה האישית של האדם ויקיפדיה עתה - אם מאוד תרצי שאביא הוכחות כתובות מי הוא המגיב לגורמים אלה אשמח ביותר!

 

[orli997]

לא בא לי להמשיך להתבשבש בזה

 

[orli997]

העלתי נושא לדיון

מי שמעוניין לתרום לדיון מוזמן, מי שמעוניין להמשיך להשתעשע בשטויות , לא כאן תודה מבחינתי כל המעוניין לדבר מוזמן לדבר על עצמו דיעותיו ורעיונותיו

 

[אטו היחיד]

../images/Emo42.gif אפשר גם כן? ../images/Emo9.gif

 

[אטו היחיד]

טוב, לקחתי לעצמי את החופש להחליט.../images/Emo6.gif

ברוב המקרים כעס מבוסס על הערכה שלילית של פעולת הזולת הנתפסת כפגיעה מכוונת ולא מוצדקת בכועס. לעתים קרובות הפרשנות שהכועס מעניק להתנהגותו של אדם אחר אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות שהאדם עצמו מעניק למעשיו. לדוגמא, מישהו בפורום בטוח שמשתתפים הגיעו רק על מנת להשמיט את הקרקע מתחת רגליו. אבל אם בודקים היטב את איכות הדיונים יתברר לכל בר דעת שסך הכול הכוונה הראשונית היא להרחיב את תחום הנושא ולהרחיב את מודעותם ותודעתם של המשתתפים, כולל הכועס. באופן כללי כאשר אדם חש כעס כלפי אדם אחר, כדאי מאוד לברר כיצד הוא מפרש את מעשיו. עד כמה שזה ישמע מוזר, מקור הפגיעה נעוץ, על פי רוב, בפרשנות זו (הוא מנסה להכניס "מקלות בגלגלי" כרכרת דרכי. הוא כאן על מנת לחדור אל "המרחב הפרטי שלי"... וכו'). ובהחלט שמוטב וכדאי לכועס להטיל ספק בהנחה הרגשית של עצמו ולנסות לבדוק אם נשוא הכעס באמת פעל נגדו. והדבר העיקרי שעל הכועס לבדוק זה היכן זה המכעיס לכאורה והיכן האגו של הכועס נכנס לפעולה. ברוב המקרים יתברר שהאגו, יוצר חוסר היכולת מנטאלית ורגשית לקבל את העובדה שיש עוד דרכים השונות מהדרך של הכועס ואין חובה על איש לקבל דרך זו או אחרת. איש איש בדרכו, הבנתיו ותובנותיו, אם ישקיע עבודה עצמית יגיע, ליעד שהציב לעצמו.

 

[ח אפריים]

מסכים...מסכים...מסכים ואפשר להרחיב בהרבה../images/Emo140.gif

אחלה שאתה פה.

 

[אטו היחיד]

מתפלא שאתה עדיין כאן ../images/Emo6.gif

 

[Time traveller]

אטו היחיד אהבתי את מה שקראתי

לדעתי יש כאן הסבר ממצה ועומק מחשבה. מסכים עם אפרים שאפשר להרחיב זאת. אז אני מקבל עלי את המשימה ואולי גם אורלי תשתתף מאחר והיא זו שהעלתה את הרעיון ראשונה. אחלה

 

[orli997]

נדמה לי שמהו כעס כבר ברור לכולנו

אבל האם השימוש בכעס כמניפולציה להשיג כוח, שליטה לכופף יריב כביכול ההסבר של כעס וכיצד הוא "מפיל בפח" את הכועס זו נדמה לי מניפולציה שלא להודות שאנו משתמשים בכעס כאנרגיה רגשית המיועדת ל"פרק" את ה"יריב" מהגנותיו, אדם בוחר לכעוס כל עוד הוא חושב שזה משרף את מאבקו ה"לגיטימי" ויכפה דעתו אם לא השכנוןע אז בכוח. וכמובן אף אחד לא יודה בזה...............

 

[ח אפריים]

ד"ר ג'יקל ../images/Emo22.gif ומיסטר הייד ../images/Emo46.gif

ציטוט - הכעסן סותם את הגולל על מעשיו בהציבו תמרור הזהרה העומד בפתח ומתרה בפני אוהב כשונא לבל יחשוב כי כוונתו בהכרח תתפרש למוכח בצורה חיובית, ואם אכן יפורשו מילותיו לשלילה, אזי יצטרך המוכיח להתמודד עם התקפת זעם העולה מלב נרגז, התייחסות זאת מצד הכועס, מונעת אף מהאנשים הקרובים אליו לבקר את מעשיו, ובכך מבריח הוא מליבו כל חכמה שתוכל להעמידו על מהותו ומהות חייו, הוא אינו מסוגל לממש את ה"אני" הפנימי שלו, וכל מניעיו הם על פי דמיונו על עצמו, מצב זה מעמידו כל חייו ברדיפה ומחסרו סיפוק אמיתי, אין פלא שעליו מכריזים כי "חייו אינם חיים". סוף ציטוט ובכן אני חושב שהסבר זה מבהיר שאי אפשר לנהל עם אדם השטוף זעם דיון כלשהו אלא אם הדיון מסכים עם דרכו ודעותיו הוא. לשאלתך: לא אין צורך לנקוט במניפוציות או ניסיון לכופף את הכועס אלא אם עומד מאחוריו "כוח" כלשהו שנותן לו ביטחון שהוא יכול לעשות כרצונו, לנקוט בכל לשון שתעלה על דעתו ועדיין להשאר מוגן. פריבילגיה שאין לטוען שמנגד. תשחררי אדם כזה לעמוד בזכות עצמו ומיד מתברר שהוא חלשלוש ללא עמוד שדרה כלל המסתתר מאחורי גלימת המגן. אבל השאלה בה' הידיעה היא: האם כעסן שכזה, עם פיוז קצר כזה, חסר איזון לחלוטין, הנוקט באיומים וניבולי פה שאינם מתאימים לנמוכים שבאדם, יכול גם לטעון לכתר המטפל?

 

[אטו היחיד]

אני חושב שיש צורך להדגיש ש...

כעס אינו רגש ראשוני כמו האחרים אלא רגש משני אשר מהווה מכסה לרגשות אחרים, המעוררים "באדם" כאב וחרדה, המזינים ו"מתדלקים" את הכעס כגון, קנאה, בושה, חוסר אונים, תחושת דחייה, נחיתות, עלבון, השפלה, תסכול וכד'.

 

[ח אפריים]

הלו ידידי - תן הצצה כמה הודעות מטה...

לתגובה לדוד "לפני שעושים הפוך" נראה לי שגם החלק הזה קיבל התיחסות שם. חוץ מזה?

 

[ח אפריים]

אטו, אטו, מה זה להשמיט?../images/Emo13.gif

לשמוט חביבי לשמוט

לא נורא אני בטוח שסתם התפלקה לך מילה.

 

[advaga]

לי יש דוגמה

התחלתי לכעוס על המנהלי משמרת שלי בעבודה ועל הצורת התנהלות שלהם כי רציתי שיקדמו אותי לאותו תפקיד, וחשבתי שאם אני אראה כעס על המעשים הלא נכונים שלהם יבינו שאכפת לי ושאני רוצה שדברים התנהלו אחרת. בעיקרון זה לא תרם לי שום דבר. ובנוסף עכשיו תופסים ממני כאחת שחושבת שהיא יודעת הכל ושמנסה להיות יותר טובה מכולם... שזה מבאס... אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה

 

[orli997]

מעניין

שאצלך זה ניתפס כאיכפתיות ממקום העבודה, ואצלם זה נתפס כשליטה ונסיון כפית דיעה. איך את מסבירה את זה? יש לך רעיון?

 

[ח אפריים]

השאלה המתחייבת היא; ../images/Emo42.gif

לאיזו אמת נותנים משקל סגולי עודף לאמת הפנימית או לאמת התועלתית? לדעתי במקרה הזה האמת התועלתית באה לידי ביטוי תחת כיסוי של כעס בתקווה שיתפס בעיני המנהלים כאיכפתיות שתשרת אותה בניסיון לקידום לתפקיד שהיא חושקת בו. מכאן שתפיסה של "איכפתיות ממקום העבודה" היא לא יותר מהסבר מניפולטיבי לטובת מטרה במלוא מובן המילה! - בפשטות אמת תועלתית.

 

[advaga]

כי, כנראה,

לפי הבנתי, אני הסתכלתי על צורת ההתנהלות שלהם כהאשמה ומתוך איזו נקודת ראיה מפגרת שאם הם אחמש"ים אז הם חייבים להתנהל בצורה מסויימת. קיצר לקחתי על עצמי תפקיד לקבוע מה נכון ומה לא נכון במקום לעשות את העבודה שלי. תכלס זה סתם גרם לי כאב ראש מיותר וכמו שהמנהל שלי אמר, ובצדק, אני לא צריכה לנהל בשבילו את המלחמות, זה פוגע בו וזה פוגע בי. הצד החיובי בכל הסיפור שעכשיו אני כבר לא מרגישה צורך לכעוס עליהם כמו שכעסתי בעבר וזה נותן לי יותר שקט. וגם, אם הייתי ממשיכה לשמור את כל הכעס הזה בבטן הייתי בסופו של דבר אוכלת אותה יותר קשה. עכשיו אני מבינה יותר את היכולות שלי ואת מה שאני סוגלת לתת, כשאני במלחמה אני לא מעריכה את ההישגים שלי. זה לא פלא שלא קידמו אותי עד עכשיו.. קיצר, על טעויות משלמים אבל גם לומדים =)