אז תודה לכולם על התגובות, ולהלן
תשובותי: חמותי היא אדם מאד חם. קצת יותר מידי חם. היא (לדעתי האישית) מאוהבת בבן שלה, ולכן, שונאת כל דבר ואדם שגוזל אותו ממנה. היו לנו מספר קטעים מאד אגרסיביים עד לפני החתונה (היא עשתה סצינות מטורפות במטרה להפריד בינינו, ללא הצלחה). הבעיה היא שהיא פשוט ילדה קטנה וקפריציוזית, שרגילה לקבל מה שהיא רוצה, אבל אין לה ידע בהרבה תחומים, מה שלא מפריע לה להביע דעתה בתחומים שאין לה מושג בהם, אין לה חיים (היא לא עובדת כבר כמה שנים, ולכן מתעניינת יותר מידי בחיים של הילדים שלה), ולעיתים יש לה יציאות וולגריות שמעצבנות אותי נורא. אנחנו מודעים (בעלי ואני) למגבלותיה, אבל אני חייבת לציין שחל שיפור במצב בשנים האחרונות, והיא לאט לאט מתחנכת: מסתבר שהיא מפחדת ממני... במיוחד לאחר שעדן נולדה. המצב כיום הוא שהיא ממש מצילה אותי (למרות שאני שונאת להודות בכך) לפחות פעמיים בשבוע, כי היא שומרת על עדן כשאני בלימודים, וההורים שלי לצערי לא פנויים לסייע. לצערי, בבית החולים בזמן האשפוז היו לה כמה יציאות מטורפות לחלוטין וחסרות רגישות (לא ישנתי שבוע בערך, הילדה עברה מבריאה לאשפוז לטיפול נמרץ תוך 12 שעות, עם הפסקות נשימה שהביאו אותה להיות כחולה/סגולה/שחורה, עם ורידים פתוחים, עורק פתוח, עם "איום" שהיא תונשם (מה שהתממש ממש כמה שעות לאחר המקרה...) והאישה הזאת אומרת לי שהיא רוצה להישאר בבית החוןלים ולהיכנס איתי לבידוד בטיפול נמרץ כי היא רוצה לוודא שאני מניקה אותה, כי עדן "שלה"... ועוד מוסיפה כשאני תוהה על כוונתה "את רוצה לריב איתי?"...(דרך אגב, על זה התשובה שלי הייתה - את כנראה קרוצה לריב איתי, ויאללה בואי...) אז ברוך השם, יש עצבים. הבעיה העיקרית היא שזה לא משהו שניתן להגדיר מראש, כמו - אל תתני לילדה במבה או משהו כזה. זה ללמד אותה לפתח אינטיליגנציה ריגשית, או להשתיל לה מוח, מה שיהיה יותר יעיל... בכל אופן, אנחנו כנראה ננסה לחודש אחד, ואחרי זה יהיה עדיין מקום ממשפחתון. אנחנו מתכוונים לשלם לה, אני מניחה שפחות מלמטפלת זרה, אבל בכל זאת, ועכשיו ההתלבטות היא אם להביא אותה לכאן(מוניות וחדירה בלתי אפשרית לפרטיות שלנו, מה שהיא רק מחפשת תירוץ לעשות) או להביא את עדן כל בוקר לאמצע תל אביב לפני העבודה, וכמובן בדרך חזרה, מה שיכול לסבך לי מאד את החיים... אמא'לה, בכל מיקרה...
תשובותי: חמותי היא אדם מאד חם. קצת יותר מידי חם. היא (לדעתי האישית) מאוהבת בבן שלה, ולכן, שונאת כל דבר ואדם שגוזל אותו ממנה. היו לנו מספר קטעים מאד אגרסיביים עד לפני החתונה (היא עשתה סצינות מטורפות במטרה להפריד בינינו, ללא הצלחה). הבעיה היא שהיא פשוט ילדה קטנה וקפריציוזית, שרגילה לקבל מה שהיא רוצה, אבל אין לה ידע בהרבה תחומים, מה שלא מפריע לה להביע דעתה בתחומים שאין לה מושג בהם, אין לה חיים (היא לא עובדת כבר כמה שנים, ולכן מתעניינת יותר מידי בחיים של הילדים שלה), ולעיתים יש לה יציאות וולגריות שמעצבנות אותי נורא. אנחנו מודעים (בעלי ואני) למגבלותיה, אבל אני חייבת לציין שחל שיפור במצב בשנים האחרונות, והיא לאט לאט מתחנכת: מסתבר שהיא מפחדת ממני... במיוחד לאחר שעדן נולדה. המצב כיום הוא שהיא ממש מצילה אותי (למרות שאני שונאת להודות בכך) לפחות פעמיים בשבוע, כי היא שומרת על עדן כשאני בלימודים, וההורים שלי לצערי לא פנויים לסייע. לצערי, בבית החולים בזמן האשפוז היו לה כמה יציאות מטורפות לחלוטין וחסרות רגישות (לא ישנתי שבוע בערך, הילדה עברה מבריאה לאשפוז לטיפול נמרץ תוך 12 שעות, עם הפסקות נשימה שהביאו אותה להיות כחולה/סגולה/שחורה, עם ורידים פתוחים, עורק פתוח, עם "איום" שהיא תונשם (מה שהתממש ממש כמה שעות לאחר המקרה...) והאישה הזאת אומרת לי שהיא רוצה להישאר בבית החוןלים ולהיכנס איתי לבידוד בטיפול נמרץ כי היא רוצה לוודא שאני מניקה אותה, כי עדן "שלה"... ועוד מוסיפה כשאני תוהה על כוונתה "את רוצה לריב איתי?"...(דרך אגב, על זה התשובה שלי הייתה - את כנראה קרוצה לריב איתי, ויאללה בואי...) אז ברוך השם, יש עצבים. הבעיה העיקרית היא שזה לא משהו שניתן להגדיר מראש, כמו - אל תתני לילדה במבה או משהו כזה. זה ללמד אותה לפתח אינטיליגנציה ריגשית, או להשתיל לה מוח, מה שיהיה יותר יעיל... בכל אופן, אנחנו כנראה ננסה לחודש אחד, ואחרי זה יהיה עדיין מקום ממשפחתון. אנחנו מתכוונים לשלם לה, אני מניחה שפחות מלמטפלת זרה, אבל בכל זאת, ועכשיו ההתלבטות היא אם להביא אותה לכאן(מוניות וחדירה בלתי אפשרית לפרטיות שלנו, מה שהיא רק מחפשת תירוץ לעשות) או להביא את עדן כל בוקר לאמצע תל אביב לפני העבודה, וכמובן בדרך חזרה, מה שיכול לסבך לי מאד את החיים... אמא'לה, בכל מיקרה...