וככה זה כשלא בודקים מיילים בזמן

ROTEM30035

New member
וככה זה כשלא בודקים מיילים בזמן ../images/Emo16.gif

למייל שלי יש נטייה להתמלא בקצב מסחרר. נאמר, ממוצע של 15 מיילים ליום, בהנחה שלא התכתבתי עם אף-אחד. אז אני עושה סינון מהיר, קוראת את מה שחשוב, מוחקת מה שלא צריך ומשאירה את מה שיכול להמתין לערב - לערב. ואז... הו אז! אז מגיע מייל ממחלקת מחשבים בקיבוץ לתפוצת הקיבוץ כולו. ואין בזה שום דבר מרגש, כי זה קורה כל יומיים. אז אני לא פותחת אותו. בזמן. ואז! הו אז... 11:00 - אזעקה נשמעת ברחבי הקיבוץ, שניות של עיבוד נתונים ואני אומרת לעצמי "מה הולך שם? זה נשמע כמו אזעקה" שניות נוספות ושביב מחשבה שאומר "מעניין אם לנצח אשווה כל שריקה עולה ויורדת לאזעקה..." ופתאום האזעקה הופכת לסטריאופונית והטלפון מצלצל, אמא על הקו, ואני תוהה "זו אשכרה אזעקה?" בשלב זה כבר פניתי חזרה לעבודה, לבדוק האם היית צריכה לתפוס מחסה ואולי לעמוד דום לזכר הנופלים ואמא עונה "לאלא, שכחתי להזהיר אותך, יש ניסוי צופרים". הם לא יכלו לרשום את זה בכותרת? לפחות הייתי מתכוננת נפשית. (וכן, עכשיו תורכם לחלוק מקרי 'כמעט ונפגע' עקב מייל שלא נפתח)
 

רעוּת

New member
לא קורה לי ../images/Emo16.gif

המיילים היחידים שאני לא פותחת הם ספאם ומאמא שלי, כלומר, עוד ספאם (כגון: "מחקר חדש על קרינה"/ "כנסו כנסו הדבר הכי חמוד בעולם"/ מייל נזיפה על זה שאני לא מתקשרת), כך שלא נגרם שום נזק מלא לפתוח אותם. מיילים אחרים אני פותחת באובססיביות
.
 

גוזלה

New member
קרה לי בדיוק אותו הדבר הבוקר!!!

זה משהו שנורא קשה לצאת ממנו. מבט האימה בעיניים של האנשים במעבדה בפיסיקה היה מזעזע. ואז מישהי קמה ואמרה- - "אה, כן, יש היום ניסוי צופרים." יופי. תודה.
 

רעוּת

New member
זה קטע של צפוניים עם פוסט טראומה מלבנון ה-2

במלחמה, כל פעם שהייתי בצפון והיתה אזעקה, כולם רצו לחפש מקלט ורק האינסטינקט שלי היה לעמוד דום ולשיר את התקווה כשייגמר
.
 

ROTEM30035

New member
זה מזכיר לי הודעה שכתבתי בזמן לבנון

על איך ניסיתי בכוח להיות שותפה לטראומה הצפונית, אך הקטיושות סרבו לשתף פעולה. שנים אח"כ, כנראה שבכל זאת הצלחתי. והרי --> שלושים שניות ועוד קצת מן העבר: רותם והקטיושות
 

גוזלה

New member
הייתי יכולה להשבע שרעות

כתבה את ההודעה הזאת. אימלה. ואפילו לא הייתה ביניכן הכרות רשמית בימים ההם, לא כן?!?!?!?!
 

רעוּת

New member
אני עשיתי מעשה ובאתי לצפון ../images/Emo46.gif

כדי לראות על מה המהומה. אחרי כמה שעות ומספר אזעקות כאשר אני בקומה גבוהה כלשהי של בי"ח רמב"ם, מסביבי חיילים גוססים, הוריהם ההיסטרים, והקצינה הפוסטמה שלי- אמרתי "יאללה יאללה", והפסקתי לרוץ לכל עבר בכל פעם שנשמעה אזעקה, בתקווה שייפול עלי טיל, אני אקבל גימלים, וייסוריי יסתיימו. גם ככה הסיכוי למצוא מרחב מוגן תוך 30 שניות כאשר את בקומה 7 או משהו כזה באיזור הכי מטווח בחיפה הוא כשלון ידוע מראש, ומפתיע שאף אחד לא עלה על זה לפני. (ולהלן השאלה ששאלתי את הקצינה שלי בשיא הרצינות: "כמה גימלים את חושבת שנותנים על פגיעה ישירה?"
). אבל כן, אני יכולה להזדהות עם התסכול של רותם
.
 

ROTEM30035

New member
היכרות אכן לא הייתה אז

אבל מחקרים מוכיחים שהומור מורבידי בהחלט מסוגל להתפתח באיזורים שונים של הגלובוס, בו זמנית וללא שום קשר. בחיי.
 

ROTEM30035

New member
../images/Emo45.gif

אנחנו היינו מהמרים על היעד הבא. ואז מחשבים, רגע אם נניח שהם הגיעו לעפולה והם משגרים ממרכז לבנון... לאן הם יגיעו אם יצליחו לשגר מהדרום?
 

רעוּת

New member
רעות מפסידה הופעות של רונה ובמקום להביע

אמפתיה למר גורלה אנשים עוד צועקים עליה
 

ROTEM30035

New member
רעות צריכה להתארגן מעכשיו על ההופעה הבאה

כי חסר לה שהיא מפסידה אותה. *מביעה אמפתיה וצועקת בו-זמנית*
 

רעוּת

New member
../images/Emo6.gif

זה מזכיר לי את חבר שלי לשעבר וחבריו בשיחת השווצה על חלקם במאמץ המלחמתי: "אני נפצעתי במלחמת לבנון השנייה!" "איך?" "נפלה קטיושה על הבריכה ביישוב והייתי במרחק כמה ק"מ משם ובאתי לראות, ואז איכשהו נכס לי רסיס לציפורן של האצבע", או משהו בסגנון
.
 

ROTEM30035

New member
גיבור החבר-לשעבר שלך

עוד אחד שהועדה לחלוקת צל"שים פספסה. ואם כבר פתחנו בשרשור "זה מזכיר לי" אז - בתחילת המלחמה יצא סטיקר מלא גאווה ועליו רשום "אנחנו ננצח!" מאוחר יותר, הגאווה חזרה למועדונים בתל-אביב ויצא סטיקר נוסף "נתפשר על תיקו".
 

horse 1212

New member
את פעם קיבלת מהקיבוץ שלך מייל/אסאמאס של

"היום נערך ריסוס בקיבוץ. החברים מתבקשים לא לקטוף ולאכול חמציצים." ? את מדברת איתי על ניסוי צופרים? אכילת חמציצים זה הרבה יותר מהותי!
 
למעלה