יש לי הרושם..
כי ישנם כאלו החושבים שהפילוסופיה החלה מלייבוביץ ואילך. אמרתי לך רבות את עמדתי כי לייבוביץ עם כל גדולתו לא חידש דבר בימי חייו, את כל האנליזות הפילוסופיות שהיטיב לבטא עשו כבר קודמיו, גדולתו הייתה בסינטוז סך אנליזות אלו למכלול מסויים (לא הייתי אומר קוהרנטי, אבל בכל זאת מכלול). לא שהוא לא היה אנליסט דגול, אלא שהוא לא נדרש לעשות זאת, שכן על גבו כבר חרשו חורשים האריכו למעניתם, וההגות בתקופתו, בפרפראזה, הייתה רק הערות שוליים בהיסטוריה ההגותית מימותיה הקלאסיים. וכן, גם במקרה דנן, לייבוביץ לא היה זה שהבחין בדיכטומיה הברורה בין צרכים לערכים, הכרעות ומסקנות, קוגנטיבי מול קונאטיבי וכו' וכו'. קדמו לו באלפי שנים הוגים בעולם המערבי והערבי (וסביר להניח שגם במזרח הרחוק, אם כי איני מצוי כלל בהגותם). ולא רק בעולם ההגות הנוכרי, אלא גם בהגות היהודית הימיביניימית (רמב"ם) ואפילו קודם לה (רס"ג ורבנו בחיי הראשון). ובלא משנה סדורה תמצאם פזורים גם בדברי רבותינו התנאים והאמוראים במדרשים ובש"ס למכביר.
כללו של דבר, הידע שיש לאדם על העולם אינו מעלה ולא מוריד (לפחות לא בהכרח) בבחירתו וברצונו של אדם לפעול על פיו ולפיו. זו אבחנה ברורה וחד משמעית שלייבוביץ רק חידד אותה בהקשרים רלוונטיים, אך בוודאי לא הוא זה שאבחן אותה.
אשר לתוכן הדברים בקצרה: העובדה שאדם נלחם על ביתו ורכושו בכל מחיר, אין מקורה "בזכותו" הקניינית על בית ורכוש זה (על אף שזה מה שיטען) - אלא מקורה בערכים שהוא רואה בהם את משמעות חייו - ערך ההנאה מהחיים ורווחתם שעליהם הוא מוכן להיאבק עד כלות. אני יודע שישנם רבים הטוענים שערך חייהם הוא X אך למעשה שבוחנים את הדברים ערך חייהם הוא שונה לחלוטין. ישנם הרבה אנשים שטוענים שהערך שלמענו הם חיים זהו ערך ההומניזם - אך למעשה זהו הדוניזם, שלא לומר אגואיזם, מוחלט. שכן אם יגיע אותו "הומניסט" לצומת שבו הוא ייצטרך להכריע בין טובתו שלו לטובת זולתו, הוא יבחר בטובתו האישית, על אף שכל חייו הומניסט ייקרא. וכן, בערך עבודת אלוהים, הרבה דתיים משלומי אמוני ישראל הטוענים שזהו ערכם אין בלתו, כשיגיעו למצב שבו הם ייצטרכו לבחור בין עבודת אלוהים וציוויו לבין טובתם האישית יעשו זאת ללא עוררין. וכן על זה הדרך.
הזכות הקניינית שנקבעה על ידי נורמות וכללים שהחברה, כל חברה, המציאה לעצמה מבוססת על ערכים מסויימים שהחברה רואה בהם ערכים "נכונים" ו"צודקים". הנורמות כשלעצמן, כלומר החוק עצמו, אינו ולא כלום, אלא הביטוי הקזואיסטי או הנורמטיבי לערכים אלו. ישנן חברות שכלליהן מבוססות על ערך מוחלט אחד ויחיד (חברות דתיות למשל) וישנן חברות, בעיקר בעולם המערבי, המשלבות מספר ערכים הנראות בעיניהן כ"נכונים" ו"צודקים". וכל חברה וערכיה ונורמותיה עימה. ואין לזכות משפטית או קניינית שום ערך כשלעצמה, מלבד ביטוי לערכים מהם היא נגזרת.
אשר על כן, אין זה כלל רלוונטי אם אדם מגן על ביתו ורכושו עד כלות בשל בובע מייסע'ס או בשל העובדה שבית זה הוא בירושה שקיבל מסב סבו, עד דוד המלך, שרכש בית זה מכספו מאחד בשם ארוונה. בשני המקרים הוא לא מגן על רכושו מפני זכות קניינית זו - אלא משום שהוא בוחר להיהרג מרצונו על ערך שהוא רואה בו לנכון, וזהו ערך חייו, משפחתו, רווחתו, לאומיותו, דתו וכו' וכו'.
גם הפסוק שהבאת, שהוצאת אותו מהקשרו כליל, אין מקורו בערך האדמה או "קדושת הארץ" וכו' - אלא הורשה זו של שבעת העממים היא בשל עבודה זרה שבהם, ותושב הארץ המקבל על עצמו שבע מצוות בני נח, כלומר אינו עובד אלילים, לא רק שאין להורישו אלא יש לאוהבו, ולחבקו ולחיות עימו (ואוסיף בלא מורא, שדווקא פסוק זה יכול לתת, מבחינת משמעותו ותוכנו, צידוק להשמדת והורשת החילוניים האתאיסטיים ההומניסטיים 'היהודיים' היושבים בציון, באשר הם המתהללים באליליהם, ואילו אותם גרי תושב המוסלמים מבחינה אמונית זכאים למיתב טנדו).
ולסיום: את הגינויים תשאיר לבאן קי מון - אם יש ערכים אשר נוגדים את ערכיך, אל תגנה - תהרוג ותיהרג עבורם גם אתה. ואם אינך מוכן לעשות זאת, בחן שוב את מה שאתה חושב שהם ערכיך, ייתכן שתמצא בהם משהו אחר לחלוטין (לא שאני חושב כך או קובע כך, רק ממליץ לך בחום - בחנתי את זה על עצמי ביושר - וגיליתי על עצמי דברים מפתיעים).
כי ישנם כאלו החושבים שהפילוסופיה החלה מלייבוביץ ואילך. אמרתי לך רבות את עמדתי כי לייבוביץ עם כל גדולתו לא חידש דבר בימי חייו, את כל האנליזות הפילוסופיות שהיטיב לבטא עשו כבר קודמיו, גדולתו הייתה בסינטוז סך אנליזות אלו למכלול מסויים (לא הייתי אומר קוהרנטי, אבל בכל זאת מכלול). לא שהוא לא היה אנליסט דגול, אלא שהוא לא נדרש לעשות זאת, שכן על גבו כבר חרשו חורשים האריכו למעניתם, וההגות בתקופתו, בפרפראזה, הייתה רק הערות שוליים בהיסטוריה ההגותית מימותיה הקלאסיים. וכן, גם במקרה דנן, לייבוביץ לא היה זה שהבחין בדיכטומיה הברורה בין צרכים לערכים, הכרעות ומסקנות, קוגנטיבי מול קונאטיבי וכו' וכו'. קדמו לו באלפי שנים הוגים בעולם המערבי והערבי (וסביר להניח שגם במזרח הרחוק, אם כי איני מצוי כלל בהגותם). ולא רק בעולם ההגות הנוכרי, אלא גם בהגות היהודית הימיביניימית (רמב"ם) ואפילו קודם לה (רס"ג ורבנו בחיי הראשון). ובלא משנה סדורה תמצאם פזורים גם בדברי רבותינו התנאים והאמוראים במדרשים ובש"ס למכביר.
כללו של דבר, הידע שיש לאדם על העולם אינו מעלה ולא מוריד (לפחות לא בהכרח) בבחירתו וברצונו של אדם לפעול על פיו ולפיו. זו אבחנה ברורה וחד משמעית שלייבוביץ רק חידד אותה בהקשרים רלוונטיים, אך בוודאי לא הוא זה שאבחן אותה.
אשר לתוכן הדברים בקצרה: העובדה שאדם נלחם על ביתו ורכושו בכל מחיר, אין מקורה "בזכותו" הקניינית על בית ורכוש זה (על אף שזה מה שיטען) - אלא מקורה בערכים שהוא רואה בהם את משמעות חייו - ערך ההנאה מהחיים ורווחתם שעליהם הוא מוכן להיאבק עד כלות. אני יודע שישנם רבים הטוענים שערך חייהם הוא X אך למעשה שבוחנים את הדברים ערך חייהם הוא שונה לחלוטין. ישנם הרבה אנשים שטוענים שהערך שלמענו הם חיים זהו ערך ההומניזם - אך למעשה זהו הדוניזם, שלא לומר אגואיזם, מוחלט. שכן אם יגיע אותו "הומניסט" לצומת שבו הוא ייצטרך להכריע בין טובתו שלו לטובת זולתו, הוא יבחר בטובתו האישית, על אף שכל חייו הומניסט ייקרא. וכן, בערך עבודת אלוהים, הרבה דתיים משלומי אמוני ישראל הטוענים שזהו ערכם אין בלתו, כשיגיעו למצב שבו הם ייצטרכו לבחור בין עבודת אלוהים וציוויו לבין טובתם האישית יעשו זאת ללא עוררין. וכן על זה הדרך.
הזכות הקניינית שנקבעה על ידי נורמות וכללים שהחברה, כל חברה, המציאה לעצמה מבוססת על ערכים מסויימים שהחברה רואה בהם ערכים "נכונים" ו"צודקים". הנורמות כשלעצמן, כלומר החוק עצמו, אינו ולא כלום, אלא הביטוי הקזואיסטי או הנורמטיבי לערכים אלו. ישנן חברות שכלליהן מבוססות על ערך מוחלט אחד ויחיד (חברות דתיות למשל) וישנן חברות, בעיקר בעולם המערבי, המשלבות מספר ערכים הנראות בעיניהן כ"נכונים" ו"צודקים". וכל חברה וערכיה ונורמותיה עימה. ואין לזכות משפטית או קניינית שום ערך כשלעצמה, מלבד ביטוי לערכים מהם היא נגזרת.
אשר על כן, אין זה כלל רלוונטי אם אדם מגן על ביתו ורכושו עד כלות בשל בובע מייסע'ס או בשל העובדה שבית זה הוא בירושה שקיבל מסב סבו, עד דוד המלך, שרכש בית זה מכספו מאחד בשם ארוונה. בשני המקרים הוא לא מגן על רכושו מפני זכות קניינית זו - אלא משום שהוא בוחר להיהרג מרצונו על ערך שהוא רואה בו לנכון, וזהו ערך חייו, משפחתו, רווחתו, לאומיותו, דתו וכו' וכו'.
גם הפסוק שהבאת, שהוצאת אותו מהקשרו כליל, אין מקורו בערך האדמה או "קדושת הארץ" וכו' - אלא הורשה זו של שבעת העממים היא בשל עבודה זרה שבהם, ותושב הארץ המקבל על עצמו שבע מצוות בני נח, כלומר אינו עובד אלילים, לא רק שאין להורישו אלא יש לאוהבו, ולחבקו ולחיות עימו (ואוסיף בלא מורא, שדווקא פסוק זה יכול לתת, מבחינת משמעותו ותוכנו, צידוק להשמדת והורשת החילוניים האתאיסטיים ההומניסטיים 'היהודיים' היושבים בציון, באשר הם המתהללים באליליהם, ואילו אותם גרי תושב המוסלמים מבחינה אמונית זכאים למיתב טנדו).
ולסיום: את הגינויים תשאיר לבאן קי מון - אם יש ערכים אשר נוגדים את ערכיך, אל תגנה - תהרוג ותיהרג עבורם גם אתה. ואם אינך מוכן לעשות זאת, בחן שוב את מה שאתה חושב שהם ערכיך, ייתכן שתמצא בהם משהו אחר לחלוטין (לא שאני חושב כך או קובע כך, רק ממליץ לך בחום - בחנתי את זה על עצמי ביושר - וגיליתי על עצמי דברים מפתיעים).
