ועוד כמה הרהורים.....
אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנשים באופן בסיסי לא משתנים (חוץ ממקרים בודדים בהם אדם חולה בסרטן עם סיכוי של 3% לצאת בחיים, מצליח להבריא ולחזור לרכוב), לא נראה שה"הדחה" של ארמסטרונג תגיע מהיריבים הרגילים- אולריך, הראס, המילטון, ליפהיימר וכד'. למה פתאום מישהו מהם יצליח לטפס טוב יותר? או לרכוב טוב יותר נגד השעון? כמו ארמסטרונג, גם הם בשיא הקריירה וגם הם לא הולכים ומשתפרים משמעותית. והנה (בינתיים) גם השנה אנו רואים את אותו הסרט חוזר על עצמו, אותה טקטיקה ואותו איבוד זמן של המועמדים מול יכולת הטיפוס, הרכיבה הקבוצתית והנג"ש של ארמסטרונג. אפילו בשנה שעברה בה לארמסטרונג היו כנראה בעיות של התייבשות וקצת בעיות מבית, הוא הצליח לצמצם נזקים ובעלייה אחת בה ברח ניצח בעצם את הטור (אני חושב שבנג"ש שעון האחרון בשנה שעברה הוא ניסה פשוט לא לאבד זמן ולא ליפול). כמו שאייבי גילת כתב כאן, רק כישרון צעיר וחדש יצליח לשבור את שרשרת הנצחונות, האם באסו או מנצ'בו הם הכישרון לו אנו מחכים (טוב, יש כאלו שלא מחכים/מחכות...)? הבעייה היא שארמסטרונג מראה באופן קונסיסטנטי יכולות "קצה"ה בטיפוס והן בנגד שעון ואלו מצטרפים לקבוצה מעולה שיכולה למנוע התקפות בשלבי טיפוס התחלתיים או במישורים. רוכב צעיר שיצליח לשבור את הרצף יהיה כזה שיוכל להתקיף בהרים פעם אחר פעם (כלומר לא רק בשלב אחד, כמו שעשה מאיו לפני שנה) ועדיין להיות מספיק טוב בנגד שעון כדי לא לאבד זמן לאחד מרוכבי הנגד שעון הטובים בעולם. בעייה נוספת היא שגם בתור "שחקן הגנה" ארמסטורנג הוא אחד היריבים החזקים ביותר וזה בזכות היכולת הפלאית שלו להאיץ בעלייה בהתקפה או לסגור התקפות של אחרים. בזכות יכולת הטיפוס הזו הצליח להשאר עם אולריך כשזה ניסה להתקיף אותו בשנה שעברה ולמנוע ממנו לפתוח פער. לורן ז'אלאבר אמר על אולריך ש"הוא אינו יודע איך להתקיף" וש"אין לו חוש טקטי מספיק טוב כדי לתזמן התקפה בעיתוי המושלם" "כשהוא רוצה להתקיף אפשר לראות את האצבע שלו על ההדק שלושה קילומטר לפני הזמן" "אם הוא יחכה השנה למעבר ההרים האחרון, הוא לא ינצח את הטור. הכל תלוי בו, אם יצליח לנצל הזדמנות ולעשות את הבלתי צפוי".