ולפעמים.....
ביום ו' חשוון תשס"ה 21.10.2004, פתחתי בלוג. הייתי חודש אחרי שנפצעתי בפיגוע, בהריון קצת לחוץ ועצבני, וחיפשתי מקום לפרוק. אחרי שהבנתי שלא ריאלי לצלם את עצמי במצלמת וידאו, חשבתי על משהו קצת אחר. לכתוב במחברת מעולם לא הצלחתי, כי אני חייבת לפחות אשליה של קהל. לכן פתחתי בלוג. לא ממש ידעתי מה זה בלוג, מעולם לפני כן לא קראתי בלוג, ולא ידעתי איפה פותחים דבר כזה. באותו זמן עתיק, לפני שש שנים, לא היו הרבה פלטפורמות שמאפשות בלוגים בעברית. נכנסתי לתפוז ופתחתי אותו. היתה תקופה טובה, דרך הבלוג רכשתי הרבה תמיכה וירטואלית ואמיתית, והצלחתי לעבד המון קושי. היו הרבה בלוגים שקראתי, ונוצרה כאן קבוצת תמיכה וירטואלית הדוקה וטובה. על זה אני חייבת לתפוז הרבה תודה והערכה. אחר כך עבר הזמן, והטראומה, וגם הלידה, אבל אז הבלוג סיפק לי אמצעי שחרור בימים השחורים של העקירה מגוש קטיף. ומאז גם זה עבר. דברים השתנו, הלכו ובאו. הפרסומים הפנימיים והחיצוניים השתלטו על כל חלקה טובה. אני לא נוהגת לשלוח לאנשים תמונות של בר רפאלי במייל. אני לא חושבת שהבלוג שלי צריך לעשות את זה במקומי. אני לא נוהגת לשלוח לאנשים קישורים לתמונות-פרסומת בעירום מלא, או להטפה מיסיונרית. אני לא חושבת שהבלוג שלי צריך לעשות את זה. וכך הולך לו הבלוג לבית עולמו. 6 שנים 420 רשומות מפורסמות 5 גלגולים לבלוג 86 מנויים 150,743 כניסות. אני בטוחה שזה לא מרגש אף אחד, כי בכל יום נסגרים בלוגים שתפקדו ברציפות 6 שנים. ובכלל יש דברים הרבה יותר חשובים (בעיקר כשהם מתחילים ברי"ש ומסתיימים בגימ"ל). אבל אותי זה מעניין. אני הולכת למקום אחר. אמנם יש שם חיסרון בהעדר דף קידומים, אך מצד שני בין אסי דיין ובין פפארצי אין לי סיכוי להיות מקודמת. ואולי אני גם לא רוצה. היו שלום, ותודה על כל הדגים
ביום ו' חשוון תשס"ה 21.10.2004, פתחתי בלוג. הייתי חודש אחרי שנפצעתי בפיגוע, בהריון קצת לחוץ ועצבני, וחיפשתי מקום לפרוק. אחרי שהבנתי שלא ריאלי לצלם את עצמי במצלמת וידאו, חשבתי על משהו קצת אחר. לכתוב במחברת מעולם לא הצלחתי, כי אני חייבת לפחות אשליה של קהל. לכן פתחתי בלוג. לא ממש ידעתי מה זה בלוג, מעולם לפני כן לא קראתי בלוג, ולא ידעתי איפה פותחים דבר כזה. באותו זמן עתיק, לפני שש שנים, לא היו הרבה פלטפורמות שמאפשות בלוגים בעברית. נכנסתי לתפוז ופתחתי אותו. היתה תקופה טובה, דרך הבלוג רכשתי הרבה תמיכה וירטואלית ואמיתית, והצלחתי לעבד המון קושי. היו הרבה בלוגים שקראתי, ונוצרה כאן קבוצת תמיכה וירטואלית הדוקה וטובה. על זה אני חייבת לתפוז הרבה תודה והערכה. אחר כך עבר הזמן, והטראומה, וגם הלידה, אבל אז הבלוג סיפק לי אמצעי שחרור בימים השחורים של העקירה מגוש קטיף. ומאז גם זה עבר. דברים השתנו, הלכו ובאו. הפרסומים הפנימיים והחיצוניים השתלטו על כל חלקה טובה. אני לא נוהגת לשלוח לאנשים תמונות של בר רפאלי במייל. אני לא חושבת שהבלוג שלי צריך לעשות את זה במקומי. אני לא נוהגת לשלוח לאנשים קישורים לתמונות-פרסומת בעירום מלא, או להטפה מיסיונרית. אני לא חושבת שהבלוג שלי צריך לעשות את זה. וכך הולך לו הבלוג לבית עולמו. 6 שנים 420 רשומות מפורסמות 5 גלגולים לבלוג 86 מנויים 150,743 כניסות. אני בטוחה שזה לא מרגש אף אחד, כי בכל יום נסגרים בלוגים שתפקדו ברציפות 6 שנים. ובכלל יש דברים הרבה יותר חשובים (בעיקר כשהם מתחילים ברי"ש ומסתיימים בגימ"ל). אבל אותי זה מעניין. אני הולכת למקום אחר. אמנם יש שם חיסרון בהעדר דף קידומים, אך מצד שני בין אסי דיין ובין פפארצי אין לי סיכוי להיות מקודמת. ואולי אני גם לא רוצה. היו שלום, ותודה על כל הדגים
