אני מאמינה שאני לא היצור היחיד עלי אדמות שלפעמים מרגיש את הצורך להיות לבד. אז למה דווקא כשאנחנו מחליטים על ה'לבד' הזה, קופצים כל הבחורים הטובים מהמחילות שלהם? או שמא, דווקא בגלל שאני לבד, אני רואה בכל בחור פנינה?
או שאולי בכלל אני מפרישה איזה חומר ממכר בהחלטה שלי להיות לבד? תמוהה בעיניי העניין. אם כן, מדעו הלבד כל כך מושך?
שדווקא כשיש להן בן זוג פתאם מתחילים איתן יותר. כשאת לבד יותר קל לך לראות בחורים שווים, כי את פנויה לא רק פיזית, אלא גם נפשית. הלבד מושך אותי בגלל שאז אני הכי מאושרת ואני אף פעם לא באמת באמת לבד במילא. אני לבד כבר יותר משלוש שנים ואלה היו שנים נהדרות. בזמן הקרוב אני ממש לא רואה שאני הולכת לשנות את דרך החיים שלי.
לדוגמא - ביום שאני אהיה במחזור פתאם אני נורא פופולרית וכולם זוכרים מקיומי. ביום שאני אהיה חרמנית ברמות (ואני לא מתקשרת בעצמי בדרך כלל מסיבות פרימיטיביות של כבוד) אף אחד לא זוכר אותי ואני מסוגלת לשקול אפילו אוננות שזה משהו מאוד לא שגרתי אצלי.
זה לא נורא כמו שאנשים הופכים את זה! אני הייתי לבד לפני החברה שלי ועכשיו אני לבד בלעדיה כבר יותר משנתיים. כשלבד אפשר לעשות מה שרוצים בלי לתת דין וחשבון לאף אחד! מה שאני מתגעגע ביותר זה לאהוב ולפנק, אבל אני חושב שאפילו במערכת יחסים צריך גם את הלבד כדי שלא ימאס לנו, כל אחד צריך את הפרטיות שלו.
ברגע שאת מחליטה על "לבד", הלחץ "לתפוס גבר" יורד, כשאת בלחץ, גברים מרגישים מאויימים, כשהלחץ נרגע, ואין איום מצידך על החירות שלהם, זה מושך אותם... והם נמשכים, כמו דובים לדבש!