My thoughts exactly
גיליתי את זה לפני כמה חודשים, במין רגע נדיר שהיכתה בי ההכרה שטוב לי לבד, ושאני כל כך רוצה להיות פתאום לבד (הייתי אז עם איזה מישהו זמני, שבוע-שבועיים וזה לא עמד להגיע לשום מקום, היה ברור שיש צורך לחתוך). האושר הזה נמשך בדיוק יומיים. אחר-כך פגשתי מישהו שנדלקתי עליו נ-ו-ר-א, ופוף ההרגשה נעלמה לחלוטין. היא לא חזרה מאז, לא בעוצמה כזאת. זה נכון מה שאת אומרת. אולי דווקא כשאנחנו מתרגלים לעובדת היותנו לבד - ומתחילים אפילו לרצות בזה - רק אז אנחנו נרגעים מספיק כדי למשוך אלינו את הטובים באמת... או משתחררים מהלחץ ומתפנים להביט מסביב ברוגע, במקום לחפש בנואשות.