ומה עם להוציא את סבתא מהארון...?|סי

[tooshot]

ומה עם להוציא את סבתא מהארון...?|סי

ודאי כבר דובר פה רבות ובכלזאת... אמא של זוגתי לא מכבדת את עניין ה"משפחתיות" שבעסק הזה. לא מכירה בנו כמשפחה ובי כאמא... הזעטוט שלנו בן שנתיים ומסביב ליומולדת - תבוא? לא תבוא? איך? מתי?... - מתגלעות המון דילמות. קשה לי כרגע להכנס לפרטים ואפילו להחליט אילו מהפרטים באמת חשובים. לעניין - עד כמה יכול הדבר לפגוע בילד? ובכלל - מה עושים?

 

[אבא גאה]

כשהילד בן שנתיים זה לא כ"כ נורא

אבל זה ילך ויחמיר ככל שהוא יבין יותר... מה זוגתך חושבת?/אומרת? אישית ככה בלי להבין יותר מידי ביחסים המשפחתיים ובלי להעמיק בנושא אומר: "אני לא הייתי מסכים"

 

[ערבהאיןקץ]

בעיניי, זה המקום היחיד שבו מותר

לעשות אאוטינג! כן... (בין אם היא ייקית מהכרמל, או סתם אשה מהישוב), סבתא לדעתי, (גם סבא), אין לה "זכויות אזרח" כשזה מגיע לאאוטינג. כן, ילד בן שנתיים כבר מבין היטב מיהי אמא שלו, וכבר מבין איך צריכה לסבא להתנהג כלפי אמא. שום דבר לא יכול לפגוע בילד יותר מהתחושה ש "משהו לא בסדר" במשפחה שלו... ואם בפני הסבתא אתן הופכות לו את המשפחה למשהו שונה ממה שיש לו ביתר ימות השבוע - אני משוכנעת שזה עושה לו לא-טוב. להיות "אמא" זה לא משהו שמקבלים.. זה משהו שיוצרים!

 

[דרורית דרור]

סבא וסבתא בארון זה מתכון

לחיכוכים, מריבות, משקעים, ברוגזים ועוד כאלה שלפעמים נסחבים לאורך המון שנים (אצלנו עד היום לצערי זה נסחב) זה משפיע על הילדים, על ההורים ועל הסבסבתא. זהו נושא שלפי דעתי צריכים להתמודד איתו על ההתחלה (זה לא אומר שהבעיות תפתרנה) אבל לפחות כל הכלים יהיו מחוץ לארון. אנחנו גם הגענו למצבי התנתקות מוחלטת (ובעברית - ברוגז) מהוריה של אישתי למשך יותר משנתיים.

 

[ערבהאיןקץ]

רגע, מותק.. את צריכה לספר יותר !

לא לכולנו יש הפרספקטיבה הזו.. למה נוצר אצלכן הנתק? איך הוא תוקן? איך כדאי לעשות את זה כדי שגם נאכל את הסבתא וגם העוגה תשאר שלמה? כלומר: איך נכנסים לעימות הזה עם סיכוי לפתרון, ולא לאבד את מעט המשפחה שיש?

 

[tooshot]

"אם לא משקרים...

 

[דרורית דרור]

ממי, אי אפשר לאכול

את הסבתא (ראה מקרה חתולים...) ולא מאבדים משפחה - זוכים בילדים יותר מאוזנים... אבל ברצינות? אני לא אוהבת לא להתעמת. אם אני לא מתעמתת אני משלמת על זה. אז מתעמתים כמה שאפשר. שמים גבולות כמה שאפשר. וגם מתנתקים לצורך חיבור בריא יותר בשלב מאוחר. לדעתי דיפלומטיה של ראיית שני הצדדים אינה בריאה כאן. יש רק צד אחד והוא הצד של הילדים.

 

[tooshot]

מי היתה האמא הראשונה?

אולי זה לא חשוב. בטח לא הכי חשוב. אבל נדמה לי שבעינייני "יצירת"אמהות" זה משנה. על-אחת כמה וכמה אם הסבתא לא היתה מודעת כל-כך לדרך שלה אל מחוץ לארון. בעצם, היא בכלל לא ידעה על קיומו. אז מי היתה האמא הראשונה?

 

[ערבהאיןקץ]

חווה, לא?

או אולי בעצם שרה??

 

[tooshot]

../images/Emo8.gif ובכל-זאת...

 

[ערבהאיןקץ]

בלי הומור?

אולי העובדה שאת מתנסחת כך, היא חלק מהבעיה? אם גם את עצמך שואלת : "מי האמא הראשונה?", ולא מבינה ששתיהן נהיו אמהות בה-בשניה, שנולד הילד הראשון... ולא מתנסחת : "מי היתה היולדת הראשונה?" אולי בגלל זה יותר קשה לך?

 

[tooshot]

יוווווווו, כמה שאת צודקת

זה פשוט מדהים כמה דברים אני עדין לא רואה או מסרבת. בהחלט התכוונתי ליולדת. אלא שכאן בבית (למרות הנסיונות) עדין יש "אמא" ו" "אני שנקראת בשמי. תודה

 

[ערבהאיןקץ]

../images/Emo52.gif

בדיוק קראתי שוב את ההודעה הקודמת שלי, ונשמעתי לי קצת תוקפנית... אז קודם כל

התנצלות אם פגעתי, וחוצמזה- תספרי רגע- איזה נסיונות?

 

[tooshot]

../images/Emo11.gifהתקבלה

ולא היה צורך. זה באמת היה מאוד הגיוני. לא במקרה אמרתי "אמא". משום שבשל העומק בו נמצאת הסבתא בארון היא מכנה את היולת בתואר "אמא" ואותי (אם היא מזכירה) זה רק בשמי הפרטי. בבית אנחנו מנסות להיות "אמא ..." ו"אמא ..." (ה... הן כי אני עדין נמנעת מחשיפת יתר). אבל הזעטוט כרגע קורא ליולדת "אמא" ולי בשמי. לצערי, כנראה התרגלתי...

 

[ערבהאיןקץ]

אז.. עוד שאלה:

את כותבת : "לצערי, כנראה התרגלתי"... האם זה מה שאתן (שתיכן) רוצות שיהיה? כי אם הוא עדיין זעטוט, זה הרגע להחליט מה באמת אתן רוצות... הרגע האחרון! אז.. איך הייתן רוצות שזה יהיה?

 

[tooshot]

כמובן

זו הסיבה, בעצם, שכתבתי את השאלה בתחילת השרשור. כי אנחנו רוצות אחרת. אבל חוששות ממאבק ובעיקר מפצועים וחלילה הרוגים... מדהים דרך אגב, שניהלנו את הדיאלוג בפורום ולא במסרים. סתם. ושוב, תודה

 

[אבא גאה]

אבל אם זה היה במסרים

לא יכולנו להביע דיעה...... (ובכלל מלבד אירוטיקה, יש איסור חמור לדבר במסרים הכל ע"ג הפורום, וגם אירוטיקה מותר פה ע"ג הפורום, יש שפותחים ניקים חדשים ויש שלא

) אני לא חושב שצריך להתייחס לזה כאל מאבק, ופצועים ובטח שלא הרוגים. אבל אני חושב שהבריאות הנפשית והמשפחתית שלכן חשובה יותר מכל! אתן צריכות לקבל החלטה (עכשיו! לפני שהילד יגדל, ואני מניח שהוא כל הזמן גדל) איך אתן רואות את עצמכן (אמא, אמא וילד) וכך ורק כך להציג את עצמכן ולהרשות לסביבה להתייחס אליכן.... יכול להיות שיהיה מי שיחליט שהוא לא מתאים לו להיות איתכן בקשר.....אבל זו כבר לא החלטה שלכן....

 

[ערבהאיןקץ]

טוב להיות זהיר, לא טוב להיות חששן..

(וזה עובד גם בלשון נקבה...) אני מחה שהעזת לפתוח את הדברים בפורום, ולא במסר אישי. זה אומר שאת מתאמנת, ואולי כבר ממש מוכנה, לעשות את זה ב"לייב". ו- לא חייב להיות מאבק. לפחות לא מצידכן. אם אתן "מיקשה אחת" , ללא פשרות וסדקים, אבל גם ללא כעס, אלימות או עויינות - סביר להניח שתהיו חד משמעיות דייכן כדי לחסןך את רוב הקרב... רוב המלחמות פורצות כשכל צד בטוח שינצח... או לפחות הצד הפותח במלחמה בטוח שינצח. כשצד אחד מבין מראש שהוא יפסיד - הוא מוותר על הקרב בד"כ... ו- לגבי הילד שלכן, אני בטוחה שחברת ילדים אחרות , המתרוצצות וקוראים "אמא" לשתי נשים... תועיל לו מאד. (הינט, הינט...) גם זה, בהתחלה הולך קצת לאט.. אבל עם הזמן נוצרים קשרים וידידויות... והם ילוו אותם לאורך החיים.

 

[אמא של אייל ואלון]

אני מסכימה עם ערבה

לי היה מאוד קשה להחליט להגיע למפגש. ואני לא בטוחה שבשלב הזה זה היה כל כך טוב או לא לילדים שלי. ואני חייבת להגיד שמפגש הראשון היה לי קשה. ואפילו קשה מאוד. למרות שכולן היו מאוד נחמדות ונעימות היה לי קשה עם זה שלא הכרתי אף אחת קודם .אבל במפגש השני היה ממש נפלא.ושווה יש כאן באמת אוסף די מדהים של אנשים.ועוד יותר אוסף מדהים של ילדים

 

[tooshot]

אני משוכנעת

אבל לכי תשכנעי את אשתי שמסרבת להציג דברים חד-משמעיים לאמא שלה, שתציג את פרצופה במקום זר ועוד רחוק... פרח כבר רמזה לי משהו על סידרי עדיפויות