אנא
ביום חג שכזה יש להתעלות על פני הדחף המובן והאנושי לומר את המילה האחרונה בכל ויכוח, יהא אדיוטי ככל שיהא, להביט השמיימה בהוקרת תודה, ועל העולם הנפלא שסביבנו תוך רוממות רוח, ולהפטיר - בחיי שאין אני עונה עוד לגיבובי שטנה כגון דא ותחזק עלי רוחי ויגל לבבי עם בני ביתי וחברי פורומי אשר סובבים אותי לרוממני, ואין דבר בי שאינם חובקים באהבה רבה, כולל יציאותיי וסרחונות בית כסאי ומוחטת הבוקר שלי ודונג אוזניי. כי רם ונישא הוא אדושם ומושיב איש ואישה במקומם כחבצלות על מים זכים.
