חבל מציגים מחשבות בתור "עובדות".
נקודה א- האמא סובלת ממחלת נפש קשה, פנתה יחד עם משפחתה עוד טרםהלידה לשירותי הרווחה וההחלטה כי הילד יוצא מרשותה היתה עוד טרם הלידה. האמא לא הסכימה להכרזה על בר אימוץ? יופי, בשביל זה קבע החוק עוד 6 עילות מלבד הסכמת האם. אם היו ממתינים עד שכל אם תסכים להכרזה על בר אימוץ הרבה ילדים שחיים עכשיו חיים חיים מלאים ומאושרים כמאומצים היו כנראה מוצאים עצמם כמה מטרים מתחת לאדמה, ובאופן פרמננטי. נקודה.
נקודה ב- ה"משפחה המורחבת" נזכרה ברצונה לאמץ את הילד רק שלושה ימים טרם ההכרזה על "בר אימוץ", 13 חודשים לאחר לידת הילד (!!!) שבכל זמן זה הוא שוהה בבית הילדים. נקודה.
נקודה ג- גם שכבר נזכרה ה"משפחה המורחבת", הם הציעו את הדודה שהיתה בזמנו רווקה בת 19 חיילת סדירה בצה"ל. האם היא היתה בנקודת הזמן ההיא באמת הדמות האופטימלית להתמודדות המורכבת הזאת? אף אחד מהמומחים שהופיעו בבית המשפט לא טען שכן.נקודה.
נקודה ד- הערות בית המשפט על "סביבה תרבותית" הן מילים יפות המכסות על גזענות פשוטה. אם המשפחה המאמצת היתה נניח ממוצא מרוקאי, ומשפחת המאומץ ממוצא ייקי, אף שופט בבית המשפט העליון לא היה מעיז לערוך דיון על המוצא, אבל פה מדובר על כושים, כושים זה משהו אחר.