ועוד קצת על ספרים...

[גורבי]

יו, מצלצל לי מוכר, אבל... ../images/Emo4.gif

אני אנסה להיזכר (היא אמרה בעוד הדייסה האפרפרה שהחליפה את הזיכרון שלה במהלך ההריון מגחכת ברקע). לעומת זאת, גיליתי לתדהמתי שאני זוכרת את השמות של שלושה מתוך ארבעת הספורטאים הצעירים: אלון, רפי ורננה. חסרה לי בת אחת (כמובן שהסימטריה הקדושה נשמרה) - אולי יפעת? ליאת?

 

[אפעופ]

פועה או משהו כזה.

 

[מעיןבר]

8 בעקבות אחד../images/Emo35.gif

יופי של ספר

 

[משוש30]

אני לא מבינה את הקטע הזה של ספרים

לפי גילאים! מעולם לא היה לנו בבית דבר כזה ואם יותר לי זה גם די מטופש לא? אני זוכרת שהספרים בספרייה של בית הספר היסודי שלי היו מסודרים לפי כיתות אבל אף אחד לא אמר לי כלום כשבכיתה ד קראתי ספרים של ח. ממש מרגיז לעצור ככה בכח את ההתפתחות של הילד ולהגביל אותו ל"ספורטאים צעירים"?????

 

[POOH*]

מאד מאד אוהבת לקרוא...

לגבי המה איך וכמה התשובה מתחלקת לשני חלקים: * לפני הלידה: בד"כ כמה ספרים בו זמנית. בנושאים שונים. בד"כ במיטה לפני השינה או בצהריים על הספה. רומנים אני נוהגת לקרוא 20 עמודים ראשונים - אח"כ 20 אחרונים ואז הכל מהתחלה עד הסוף. שאר הספרים תלוי - לפעמים רגיל לפעמים עם דילוגים. מה אוהבת לקרוא? תלוי במצב רוח - גם רומנים שלא מצריכים מחשבה, גם ספרי פילוסופיה וחינוך וגם ספרות רגילה. * אחרי הלידה: כלומר ב- 7 חודשים האחרונים הספר היחיד שקראתי הוא הספר על לידות בית בארץ של אילנה שמש. קראתי את כולו מעמוד ראשון עד אחרון ביום אחד. חוץ מזה לא מספיקה לקרוא כלום. אלא אם הספרים של גיא גם נחשבים - 5 בלונים, איה פלוטו וכו' ואותם אנחנו קוראות מהתחלה עד הסוף ברצף הרגיל.

POOH

 

[אוזה האוזה]

../images/Emo6.gifפעם הייתי תולעת אמיתית

הייתי קוראת המון , כל דבר כתוב היה זוכה לקריאה , ברגע שספר תופס אותי אני לא מניחה אותו ע לרגע בו אני מסיימת אותו גם אם זה אומר לא לישון בלילה...מאז הלידה אני קוראת הרבה הרבה פחות ובאופן מפתיע זה לא ממש חסר לי . חשוב לי מאד שתינוקי יגדל להיות בוגר קןרא . ברור לי שהקריאה העניקה לי המון ביגרה אותי מאד ,פתחה בפניי אופקים חדשים והכירה לי עולמות רחוקים ,אני לא יכולה לדמיין את גיל ההתבגרות שלי ללא הקריאה ומקווה מאד לחזור לקרוא .

 

[ornaok]

הדבר שהכי חסר לי מאז הלידה

זו הזכות הזו לקחת ספר טוב, לשכב על הספה בסלון, ולקרוא לקרוא לקרוא לקרוא. בכיתה ב' הייתי הולכת לספריית בית הספר בהפסקה של 10, לוקחת ספר, וחוזרת בהפסקה של 12 לקחת ספר חדש, כי גמרתי את הקודם. למשפחתי היה מנוי לספריה העירונית- 10 ספרים. אבל הספרניות הכירו אותנו ואף פעם לא יצאנו עם פחות מ18 ספרים. אני חייבת לקרוא כל מילה כתובה שאני רואה, לא חשוב איפה...שלטים ברחובות, רשימת מרכיבים של מוצרים כמו קטשופ, גפרורים... כשהכרתי את דותן היינו מתראים בעיקר בסופ"שים..היינו מבלים שבתות שלמות במיטה... בקריאה! כל אחד מאיתנו עם הספר שלו... בחתונה שלנו חבר של דותן ציטט אותו קבל עם ועדה: הכרנו באינטרנט, שנינו חולמים להיות סופרים, הכרנו אחד את השניה דרך המילים. כשהיא התחילה להביא לי ספרים מהספריה ידעתי שאתחתן איתה..." הייתי מביאה 10 ספרים בשבוע, ושנינו היינו קוראים את כולם. הכי אני אוהבת לקרוא בלילה במיטה... כבר בילדות הייתי מאחרת בבוקר לבי"ס כי קראתי כל הלילה. בחופש הגדול כשכולם התרוצצו בקיטנות או ראו טלויזיה, אני ישנתי ביום וקראתי כל הלילה. אני לא בררנית בקריאה שלי, ואפילו מעדיפה ז'אנרים קלילים על פני ספרות יפה, ויותר אוהבת ספרות מתורגמת מאשר ספרות מקור. לאחרונה הרגשתי שאני יכולה לחזור קצת לקריאה, ואכן השבוע קראתי ספר אחד! כן ירבו!

 

[new mermaid]

../images/Emo12.gifכאילו אני כתבתי את ההודעה!

חוץ מהציטוט של דותן בחתונה, כמובן, אבל כולל לשכב במיטה כ"א עם הספר שלו. בדרך לאילת (לצלילות) אנחנו תמיד מחליטים מי ינהג לפי המקום של כ"א בספר "אוי, פליייז! אני בקטע מותח!"

אני הכי אוהבת להתפרקד על הספה לבד בבית (yeh, right! like THAT's gonna happen sometime soon) ולגמור ספר שלם בנשימה אחת. באופן קבוע אני קוראת בהסעה מהעבודה הביתה: מתחילה עוד לפני שזזים ומרימה את העינים בתחנה שלי.לפעמים זו החצי שעה היחידה שלי לעצמי ביום...

 

[יעלי9]

מכורה למילה הכתובה

הקריאה היא משהו בילתי נשלט, כמעט כל דבר שחור ע"ג לבן (או שחור ע"ג צג) שחולף תחת עיניי נקרא בעיון. סתם קוריוז- חשבתי על שיר הסטיקרים של עמוס עוז. התאוריה שלי היא שבתור איש של מילים הוא בוודאי לא יכול היה להתעלם מכל משפטים הללו ובטח אוסף אותם כבר כמה שנים... ספרות - מקור, תרגום, יפה, עיון, הכל הולך העיקר שתהיה בו איכות. אולי דווקא ספרות מיקצועית לא היה מזיק אם הייתי קוראת קצת יותר

. מאז הלידה כמות הקריאה הידללה אבל מה שהשתנה באמת הוא שאני במכוון בוחרת ספרים קלים לעיכול, כי אני מרגישה שאין לי יכולת הריכוז הנדרשת לספר כבד.

 

[1איתן ולהב שלנו]

יש לי תמיד ספר לייד המיטה,

אם אני לא ממוטטת לגמרי אני קוראת לפני השינה. אתמול סיימתי ספר,"בידך אפקיד רוחי" של נעמי רגן,מתחיל קצת כבר אבל הסוף נחמד. אוהבת בעיקר ספרים קלילים שלא מצריכים עודף מחשבה... "משוואה עם נעלם" "בילי בלום אוהבת ככה" מותחנים קלילים... אהבתי את "הארי פוטרים" אוהבת מאוד סופרים עבריים שאלופים בשפה העברית,מתה על סגנון הכתיבה של מאיר שלו,התחברתי מאוד ל "בביתו במדבר" גם אני מבית מלא נשים,ויש לי אח אחד... טוב,אני מתחילה להסחף... רק לציין שבתור ילדה/נערה לא כ"כ קראתי...הייתי יותר טום בוי וטיפסתי על עצים.

 

[אפרת12]

יש לי עבר אפל של תולעת ספרים

הייתי קוראת הכל (אם היה נופל לידים שלי ספר, אז אפילו אם הוא היה משעמם אותי הייתי ממשיכה. חוץ מההוביט שרק בפעם השלישית הצלחתי לקרוא עד הסוף. ספר מאוד אהוב). הייתי קוראת בכל מקום חוץ מאשר בנסיעה כי זה עושה לי כאב ראש/בחילה - בשירותים, ליד השולחן עם האוכל, לפעמים בשיעורים. ספרי עיון לא כל כך היום אני יותר בררנית וגם יש לי הרבה פחות זמן ואני גם לא קוראת בשירותים. אני קוראת בעיקר בלילה לפני השינה (לא מסוגלת להירדם בלי לקרוא משהו, ואם אין שום דבר אני אקרא גם את מוסף הכלכלה של עיתון מלפני חודשיים) או סתם על הספה - אבל כבר לא בשירותים ולא ליד שולחן האוכל (נוסיף ונאמר שאני אוכלת בעיקר על הספה ולא ליד השולחן...). אני אף פעם לא קוראת את סוף הספר לפני שאני מגיעה אליו כרונולוגית (והאמת - זו נראית לי סטיה כן לעשות את זה, אבל מסתבר שזו סטיה מאוד פופולרית) ובד"כ קוראת רק ספר אחד בזמן נתון. אני אוהבת שיש לי בבית את הספרים שאהבתי - כדי להשאיל אותם לאנשים אחרים, שייהנו גם הם (בתקוה שהספרים אכן יחזרו אלי...)

 

[1לא מוצאת שם]

גםאניגםאניגםאני!

בדיוק אותו דבר, אבל ממש! בגלל שאני לא גרה עכשו בארץ, והמשלוחים לכאן עולים הון, אז כל ביקור אני סוחבת כמויות מסחריות של ספרים. מזל שקרובת משפחה התחילה לעבוד בחנות ספרים, ככה זה קצת פחות כואב בכיס. לא אכפת לי המשקל, ולא אכפת לי שאין לי מקום להביא שום דבר אחר, ספרים (לי ולילדים) זה הדבר הכי חשוב. אני קוראת מכל הסוגים-מטולסטוי ועד ג'ון אירווינג. ובינהם ממש הכל- ישראלים א.ב.יהושוע, עוז, מירה מגן ועוד המון. ומתורגמים-טוני מוריסון,ריימונד קרבר ו.. אי אפשר להוסיף את כולם. אחד הספרים היפים ביותר שקראתי "לב לבן כל כך" חויאר מראיס. ספר מינורי שמצליח להעביר המון. הספרים הם החברים שלי כאן ומשמשים לי מקום מפלט. כל הישראלים כאן באים ל"ספריה" שלי והכי אני שונאת שלא מחזירים לי. אבל אני לא יכולה לא לתת כשמבקשים ואח"כ מתבאסת. נורא אוהבת את הספרים ושונאת שמקפלים/מלכלכים אותם. עם הילדים לא אכפת לי מה שיעשו עם הספר-העיקר שיהנו ממנו. הבן שלי קורא רק באנגלית, העברית לא קלה לו לקריאה והוא לא נהנה מהספר. זה חבל לי כי בעיני העברית היא שפה מדהימה. אני מקווה שבעתיד זה ישתנה. בכל אופן - העיקר שיקרא.

 

[שיפסלה]

אוהבת מאוד מאוד ../images/Emo99.gif

קוראת בעיקר ספרות מתורגמת: מתח, ריגול, בלש, אקשן קוראת מההתחלה עד הסוף. בד"כ אוהבת לדעת כמה עמודים יש בספר, וכשמחפשת את מס' העמוד, משתדלת לא להציץ לפיסקה הסופית שמגלה את כל הסוף קשה לי מאוד לחזור ולקרוא ספר שכבר קראתי כבר - זה הופך למשעמם. ואפילו הצלחתי לקרוא בחודשיים האחרונים שהם אחרי הלידה. רוצה לומר לכן שאני משתדלת מאוד לחנך את ילדי לאהבת הספר. וזה מאוד קשה בימינו כשיש טלוויזיה ומחשב שמושכים את תשומת הלב שלהם. אני חושבת שדי הצלחתי. כי בביה"ס מכנים אותנו "משפחה אוֹריָינית" (המצב בביה"ס אצל שאר התלמידים הוא פשוט קטסטרופאלי!) אצלנו במשפחה זה התחיל כסיפור לפני השינה, עבר לכך שכל אחד מקבל הנחיה לקרוא קצת לפני השינה. והיום כשמשעמם להם, לפעמים הם יוזמים קריאה גם לא בשעת השינה. לאמהות הצעירות ביניכן שאין להן הרבה ספרי ילדים בבית, שווה לברר אולי כדאי לרשום את הילד לספריה העירונית למרות הגיל הצעיר ולהחליף שם ספרים המתאימים לגיל.

 

[sael]

גם אני מתה על ספרים

וכמעט אף פעם אין מצב שאני לא באמצע איזה ספר. אמנם מאז הלידה קצב הקריאה קצת פחת, אבל אני לא מוותרת על ספרים בשום אופן.

 

[sharonmx]

האהבה הראשונה...

למדתי לקרוא בגיל מאוד צעיר (לפני חמש) והייתי מקריאה סיפורים לילדים בגן... מאז אני קוראת המון, בעיקר סיפורת ומתח, אבל בעצם על מה שזז, כולל המדבקות על מטהרי האויר בשירותים (אחרת אין לי השראה

) לצערי עכשיו אני כל כך עייפה שאני נרדמת אחרי כמה עמודים, ולוקח לי המון זמן לגמור ספר שפעם הייתי בולעת בלילה של קריאה רצופה (עכשיו אני רוצה לילה של שינה רצופה, איך נפלו גיבורים!) אני משתדלת לקרוא הרבה באנגלית, בעיקר מה שבמקור נכתב באנגלית. תמיד יש ליד המיטה שלושה ספרים לפחות בשלבים שונים- זה שהתחלתי מזמן ולא בא לי עליו, זה שקראתי ואני רוצה עוד סיבוב, וזה שאני באמצע שלו. אחדה ספרים האהובים עלי הוא "מגילת סן מיקלה" של אקסל מונתה. יצא בספית עם עובד בצבע כתום מזעזע. הוא איתי כבר שנים ואליו אני חוזרת כל פעם מחדש. עוד אחד חביב הוא "אהבה ודעה קדומה, של ג'ייו אוסטין- נכתב מזמן, אבל חכם ורלונטי גם עכשיו

 

[מעיןבר]

סופסופ יש לי זמן לספר עלי ../images/Emo9.gif

אבל אני ממש נבוכה. כילדה הייתי תולעת אמיתי שקוראת ה-כ-ל. אבל זה היה בעיקר ספרות נוער. כן, גמני מאלה שקראו את הספרים של "הגדולים" כבר מכיתה ג-ד עם אישור מיוחד של הספרנית שלנו שאהבה אותי מאוד... הבעיה היא שקצת נתקעתי שם. עבורי הקריאה היא בריחה מהמציאות המחורבנת שלנו. ככל שאני מתבגרת קשה לי יותר ויותר לקרוא ספרים מעמיקים או "נחשבים". אני חייבת סופים טובים כי אחרת אני בוכה נורא ואני שונאת לבכות על סוף עצוב. מה שקורה לי הוא שאני חוזרת שוב ושוב לספרים נושנים ואהובים. מגלה אותם כל פעם מחדש. מתקשה קצת להתקדם הלאה. הרבה מאוד מהספרים שהמלצתן עליהם לא קראתי ואפילו לא שקלתי לקרוא. קשה לי. והכי קשה בשנה האחרונה מאז הלידה והמגורים אצל חמותי. בפעם האחרונה שקראתי ספר זה היה הארי פוטר החמישי מיד אחרי שאדוה נולדה. אין לי את התנאים הפיזיים לקרוא כי היות שאדוה ישנה בחדרינו כרגע ואני מאלה שקוראים בעיקר במיטה אני לא יכולה לקרוא. את הצורך שלי ממלא כרגע בעיקר האינטרנט וכאן אני מדירה שינה מעיני. מחכה לרגע שנעבור לדירה החדשה, נפצל חדרים ואני אוכל להגיע לכמה ספרים שממתינים לי...

 

[nubi]

קריאה ../images/Emo63.gif

מעבירה אותי לעולם אחר. הדבר היחיד שמצליח להרגיע אותי ועוזר לי נורא לשכוח הכל...חבל שמאז הלידה כבר אין כל כך זמן. בתור ילדה קראתי הכל, כל הזמן. הייתי עוברת בין הספריות בחיפה למצוא עוד ועוד ספרים. אני אוהבת בעיקר ספרות מקור: מאיר שלו (אני צוחקת בקול רם ממנו), עמוס עוז, יהודית קציר, בעיקר ספרים על מקומות שאני מכירה, ואז קל לי לדמיין את הגיבורים. שיפרה הורן מעולה. מבחינת "אגדות"-גבריאל גרסייה מרקס. מלך. הספרים שלו הם בריחה לעולם שונה. בכלל, כל מה שבא מתרבויות שונות מעניין אותי. מילן קונדרה-טוב גם הוא. אוהבת פוליטיקה ופילוסופיה-קראתי את פסקל, ז'אן-ז'ק רוסו (בצרפתית). קלאסיקות כבדות: דוסטוייבסקי (אנטישמי חלאה אבל זה לא חשוב), אנה קרנינה (טרגדיה). אין, אין כמו ספרים. הלוואי ואצליח לשתול בשי את האהבה הזו לספרים.