ועוד שאלה לפסח:

[noosh]

ועוד שאלה לפסח: ../images/Emo77.gif

כבר שאלתי משהו דומה בפמ"ח... אם הייתם יכולים לקבל כל דבר לאפיקומן, (ואני לא מדברת על דברים חומריים), מה הייתם מבקשים? אני חושבת שהייתי רוצה לדעת לקבל את עצמי כמו שאני. פשוט להסתכל על עצמי במראה בלי צורך לשנות משהו, בלי לשנוא פרט כלשהו, להשלים עם המגרעות ולאהוב את היתרונות ולהבין שיש בי גם את זה וגם את זה, וחוצמזה, הייתי רוצה קצת יותר סבלנות, ולדעת לקבל מחמאות. טוב, אני משערת שיש הרבה עבודה

... ואתם?

 

[שוקו פריך]

האמת ש..

הייתי רוצה כישרון. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה בדיוק, אבל פשוט להרגיש שאני מצליחה לבטא את עצמי עד הסוף, בצורה מולשמת במה שאני עושה. אם זה לכתוב, או לנגן. כי עכשיו אני מרגישה שזה פשוט לא טוב מספיק. ואם זה לא יותר מדי, אז אני רוצה גם פסנתר ולדעת לצייר. בינתיים.

 

[פרובוקטור]

שהיא תקום ותיהיה בריאה.

 

[ToryMaster]

עצמאות, אני חושבת

אולי ספונטניות. היכולת פשוט לעשות דברים בלי לתת לפחדים ולחרדות להשתלט עלי.

 

[yuval k]

הו, בדיוק מה שעמדתי להגיד.

כי לפני שנייה בדיוק חשבתי שהייתי רוצה לדעת מה אחרים חוש... אופס! ... כן

 

[ToryMaster]

חכם שלי

 

[resputin]

להיפטר מהמחסום ביצירתיות.

 

[DoubleD]

../images/Emo45.gif

 

[lollapalooza]

אני לא יודעת איך זה אצלך,

אבל אותי לימדו שאמנות היא משהו שאפשר וצריך למשמע. לא לחכות לפריצה של מחסום יצירתי או להשראה שתבוא מאיזהוא מקום. פשוט להכריח את עצמך לשבת וליצור, אפילו אם זה יוצא חרא בהתחלה. ושמע, לפחות אצלי זה עובד, בכתיבה. בהצלחה, בכל מקרה.

 

[שוקו פריך]

אבל איך אפשר להכריח את עצמך

ולכתוב בלי להרגיש, ולכתוב בלי הצורך לכתוב בעצם? וכן, עשיתי את זה כמה פעמים, כשהרגשתי שאולי זה יעשה לי טוב, אבל זה באמת יוצא חרא, וכשאני כותבת משהו לא מושלם (מבחינתי) אז אני מרגישה כאילו לא הצלחתי לבטא שום דבר. ואין דבר שמתסכל אותי יותר מלכתוב משהו כזה. לפחות אצלי זה ככה..

 

[lollapalooza]

אני לא מדברת על צורך.

כי אי אפשר לעשות שום דבר, אם אין לך צורך בו. בטח שלא ליצור. אבל אם כן יש בך הרצון והצורך לעשות משהו, ואת פשוט תקועה, אפשר וצריך לעבוד על זה, לדעתי. ולכתוב משהו לא מושלם זה חלק מהעניין. מנסים שוב ושוב ושוב עד שיוצא משהו טוב. וממילא כל דבר שתכתבי ניתן לשכתוב ולעבודה נוספת.

 

[שוקו פריך]

אצלי זה שונה כי אני לא נוהגת לשכתב

זה סתם עושה לי רע. וכל עוד אני אצור משהו שהוא לא מושלם מבחינתי אני ארגיש שיש דברים שלא הוצאתי או לא אמרתי ושלא ביטאתי את עצמי מספיק טוב.

 

[lollapalooza]

חבל.

כי הציפייה ליצור משהו מושלם על הנסיון הראשון היא נאיבית, לטעמי, והיא יוצרת מצב שבו את חוסמת את עצמך מלכתוב משהו באמת טוב. למשל כשכותבים תסריט, העבודה עליו יכולה להיות אין סופית ובכל פעם תמצאי עוד ועוד דברים שרק מעשירים את מה שכתבת ונותנים לו עומק או משמעויות שלא היו לו קודם (איזה מורה אני

), וכדראפט ראשון, גם אם הוא היה מוצלח, הוא היה הרבה יותר דל. אני לא חושבת שצריך לצפות למשהו מושלם במכה ראשונה. אני בספק אם זה אפשרי בכלל, אלא אם כן את סוג של גאון- על.

 

[noosh]

האמת שגם אני לא משכתבת

כמו שאינ לא חוזרת לציור, גם אם הוא לא גמור. זה אופי של עבודה, אני משערת. אלו גם סוגים שונים של עבודות. תסריטים דורשים שכתובים, כמו סיפורים או רומנים. אני משערת שיש גם ציורים שדורשים המון עבודה חוזרת ונשנית של שפצורים קטנים, אבל זה תלוי איזה ציור. כשאני כותבת אני לא משכתבת, כי אלו קטעים מאוד "גולמיים", גם אם מדובר בשירים. אני מעדיפה לא לחזור אליהם, פשוט להשאיר כמו שהרגשתי באותו הרגע.

 

[שוקו פריך]

בדיוק..

 

[lollapalooza]

אז שוב, זה עניין אישי.

אני מרגישה הרבה יותר טוב עם משהו שאני יודעת שהוצאתי ממנו את המקסימום, בד"כ. ומצד שני, יש מקרים שגם אני, כמוך, מעדיפה להשאיר את זה "גולמי". זה די תלוי בהרגשה, בצורך וכו'.

 

[שוקו פריך]

אני יודעת את זה.

אבל אני לא מסוגלת לשכתב. זה עושה לי רע. וגם יש בזה משהו של להרוס את ההרגשה שהייתה לי שכתבתי וזה משנה קצת את הכוונה של הדברים, כמו שהם היו במקור. יש מצבים שאני מעתיקה את זה ממקום אחד לאחר, כמו מדף למחשב, ופתאום אני מעתיקה את זה עם משפטים שונים או מוסיפה או מורידה, באופן טבעי שכזה. אבל לבוא ולשכתב באופן יזום-דורש ממני לקרוא את זה, שזה דבר שאני לא מסוגלת לעשות.

 

[noosh]

אממ, האמת שהיא צודקת

אם לא הייתי מכריחה את עצמי לשבת ולצייר - לא הייתי מציירת. ברור שזה צריך לבוא מתוך משהו פנימי, אבל לפעמים מרגישים כ"כ הרבה ולא מוצאים את הדרך להוציא את זה החוצה, שצריך לשבת ולעבוד קצת עד שמגיעים אל הדרך הנכונה. זה קרה לי במגמת אמנות, שהמון זמן (בערך שנתיים) לא הצלחתי ליצור - אבל בכל זאת עבדתי. עבודות לא מגובשות, מהססות, ובסוף זה הגיע. זה ככה גם עכשיו בסדנה. אני צריכה את המסגרת הזאת כדי לצייר. בכתיבה זה באמת קצת אחרת אצלי... לא כתבתי כבר כמה חודשים טובים. ניסיתי, אבל כל פעם שהתיישבתי לכתוב, הרגשתי שאין לי מילים. אני עדיין מנסה. זה בד"כ לא יוצא יפה, אבל אינ לא כותבת כדי שזה ייצא יפה. זה כמו שיש לי מחברת בתיק, שאני תמיד לוקחת עליי לכל מקום, שאם יש לי זמן "מת", כמו באוטובוס או ברכבת, אינ אשבט ואתאמן קצת על טכניקות. אז זה לא יוצא יפה, אבל לפחות יוצא. אני לא מחפשת את היופי בכתיבה, למרות שזה ממש חסר לי. חסר לי להוציא מתוכי איזה שיר חזק, או קטע שייגע. לרוב אינ כותבת סתם, בלי רצף. אבל זה גם חשוב ומזה הכל מתפתח, בסופו של דבר. מדי פעם זה מבליח, עד שמתייצבים.

 

[שוקו פריך]

אני מבינה את זה ויודעת שזו הגישה

שצריך לעבוד בה, בשביל ליצור משהו באמת איכותי. אבל כשאני באה ועושה משהו שהוא פשוט לא. לא נוגע בי, לא מדבר כמוני, לא האופי שלי ולא יוצא מתוך מה שאני רוצה לצרוח באותה שניה, אז זה מסתכל, זה כאילו לא לדבר בכלל. זה פשוט לא טוב. אני לא כל כך מצליחה להסביר את הכוונה שלי..

 

[noosh]

אין לך מושג כמה אני מבינה....