ופתאום...
פתאום אני יוצאת לעולם.תרתי משמע. פתאום אני מרגישה חופשיה לעשות הכל. יש לי את הלבד שלי, והוא דווקא נחמד, למרות שכל כך חששתי ממנו. יש לי דירה קטנה ונחמדה. יש לי הרבה מאוד חברים סביבי, שמשום מה הייתי בטוחה שיעלמו להם. למה?...אני לא בטוחה...אולי זה החשש מלהיות לבד. אז אני לבד. ילדה גדולה שמגלה את עצמה מחדש, מתהלכת עדיין באיטיות, לומדת את הצעדים, מתחדשת...מפחדת...יודעת שישנם רגעים של נפילה, אבל מהם קמים ולומדים לצעוד. אני לא אכחיש, הפחד מלווה אותי יום יום...אבל עימו ישנו החיוך שנפרש על פניי כל פעם שאני עושה משהו חדש, משהו שבעיני אחרים נראה פעוט ובשבילי הוא משמעותי, כי מזמן לא עשיתי אותו לבד. ואני ספונטנית פתאום...אני??? ספונטנית?? הייתכן?- אפילו את עצמי אני מפתיעה...ואולי קצת מפחידה, אבל אני מחייכת ואף אם זה רגעי- אני בוחרת להינות מהרגעים הללו...ומצליחה. עם זאת, אני נושאת פחד בפנים , פחד מהעתיד...פחד שהתקופה המדהימה הזאת תגמר, פחד לגלות שהכל אשליה...פחד שאני מדחיקה, כי הזמן שלי כעת הוא לצעוד! הזמן שלי כעת הוא לעשות! לשם שינוי לעשות למען עצמי...מי היה מאמין? מהיום עושה רק עבורי, כבר אין גבר שצריך לדאוג לו, אין גבר שצריך להתחשב בו...יושנת לבד, מחליטה לבד...ומטיילת לבד! היום אני טסה...לאיי שם. לנשום קצת אוויר אחר, תרבות אחרת...להירגע, להבין את עצמי, מה אני באמת רוצה והכי חשוב...ניתוק שיוביל להתחלה חדשה. אני מקווה שאני לא מגזימה באופטימיות שעוטפת אותי, אבל זו התחושה... אתם מוזמנים להציף לי את המייל, אני אתגעגע... אוהבת אותכם וסליחה שאני נעלמת לכם...אולי מה שכתבתי כאן יסביר את ההיעלמויות שלי... Mאיה... מתחדשת.
פתאום אני יוצאת לעולם.תרתי משמע. פתאום אני מרגישה חופשיה לעשות הכל. יש לי את הלבד שלי, והוא דווקא נחמד, למרות שכל כך חששתי ממנו. יש לי דירה קטנה ונחמדה. יש לי הרבה מאוד חברים סביבי, שמשום מה הייתי בטוחה שיעלמו להם. למה?...אני לא בטוחה...אולי זה החשש מלהיות לבד. אז אני לבד. ילדה גדולה שמגלה את עצמה מחדש, מתהלכת עדיין באיטיות, לומדת את הצעדים, מתחדשת...מפחדת...יודעת שישנם רגעים של נפילה, אבל מהם קמים ולומדים לצעוד. אני לא אכחיש, הפחד מלווה אותי יום יום...אבל עימו ישנו החיוך שנפרש על פניי כל פעם שאני עושה משהו חדש, משהו שבעיני אחרים נראה פעוט ובשבילי הוא משמעותי, כי מזמן לא עשיתי אותו לבד. ואני ספונטנית פתאום...אני??? ספונטנית?? הייתכן?- אפילו את עצמי אני מפתיעה...ואולי קצת מפחידה, אבל אני מחייכת ואף אם זה רגעי- אני בוחרת להינות מהרגעים הללו...ומצליחה. עם זאת, אני נושאת פחד בפנים , פחד מהעתיד...פחד שהתקופה המדהימה הזאת תגמר, פחד לגלות שהכל אשליה...פחד שאני מדחיקה, כי הזמן שלי כעת הוא לצעוד! הזמן שלי כעת הוא לעשות! לשם שינוי לעשות למען עצמי...מי היה מאמין? מהיום עושה רק עבורי, כבר אין גבר שצריך לדאוג לו, אין גבר שצריך להתחשב בו...יושנת לבד, מחליטה לבד...ומטיילת לבד! היום אני טסה...לאיי שם. לנשום קצת אוויר אחר, תרבות אחרת...להירגע, להבין את עצמי, מה אני באמת רוצה והכי חשוב...ניתוק שיוביל להתחלה חדשה. אני מקווה שאני לא מגזימה באופטימיות שעוטפת אותי, אבל זו התחושה... אתם מוזמנים להציף לי את המייל, אני אתגעגע... אוהבת אותכם וסליחה שאני נעלמת לכם...אולי מה שכתבתי כאן יסביר את ההיעלמויות שלי... Mאיה... מתחדשת.
