תשובה
זה המצב המשפטי שנוצר לאחר תיקון שבוצע בתקנות סדר הדין האזרחי, ובעקבות פסיקה של בית המשפט העליון בע"א 3099/11 בוקאעי נ' אביטל:
"כעניין שבשגרה נוהגים בתי המשפט לפסוק לבעל-דין שזכה בתביעה לפי חוק הפיצויים שכר טרחה בשיעור המקסימלי שנקבע בכללים (13% מהסכום שנפסק בתביעה שהסתיימה בפסק דין). כל עוד התוסף מע"מ לתעריף זה, התוצאה הייתה שבתי המשפט פסקו לעורכי הדין בתביעות האמורות סכום בשיעור זהה לזה שהוסכם עם הלקוח. והנה לנו הגשמת המגמה במיטבה: בתי המשפט פסקו שכר טרחה בשיעור "ראלי", כזה התואם את המוסכם. הקושי נוצר עם תיקונה של תקנה 512(ג), כאשר מחד גיסא בתי המשפט המשיכו לפסוק לבעלי הדין שכר טרחה בשיעור מקסימלי (13%, כפי שארע במקרה דנן), אולם מפאת התיקון לא הוסיפו עליו מע"מ; בעוד שהסכום המקסימלי שהוסכם בין עורך הדין ללקוחו (ושמותר לעורך הדין לגבות לפי חוק הפיצויים והכללים) נותר כשהיה: 13% בצירוף מע"מ. במצב דברים זה, בתי המשפט פוסקים לבעל דין שכר טרחה נמוך מזה שהוסכם בינו לבין עורך דינו, ובעל הדין נאלץ לשאת בפער שנוצר. תמים דעים אני עם חבריי שמצב זה אינו רצוי ועלול לפגוע בתובעים ובשל כך אני מצטרף בקריאה למחוקק המשנה לתקן את תקנה 512(ג) כמוצע על-ידם."