ושאלת הערב שלי, דרוש הרבה ..לענות

אופה3

New member
ושאלת הערב שלי, דרוש הרבה ..לענות

אז ככה, השאלה שלי, קצת מסובכת, כשיש אצלכם משברון קטן או גדול, מי זה שתומך יותר ועוזר, מי זה שמרים, הרי יש את כל הימים החראים האלה שלא בא לכם לקום, ויש גם משברים אחרים, הקטע הוא מי זה שנפתח יותר ומספר ושופך את הלב, ומי זה שמפנים. עכשיו אני אסביר את השאלה שלי עוד טיפול שלי נכשל, מה לעשות, כנראה זה הגורל שלי, אני שבורה ומרוסקת לרסיסים, ובעלי , פשוט מאוד שותק, אני בוכה והוא שותק, אני צועקת והוא שותק, אחרי כמה דקות הוא מתאושש מטלפן אליי , ואומר לי שהוא איתי, ומה שלא יהיה הוא תמיד יאהב אותי, וכמה זמן שיקח יקח, והוא תומך בי, ומחבק ומנשק וכל זה, ממש בעל נפלא ונהדר. אבל מציק לי שהוא לא מדבר על זה, שלא מפריע לו, אני שואלת והוא מתעצבן, אומר לי אני לא רופא, לא יודע מה לענות לך, הוא לפעמים ממש מתעצבן, ולא עליי, אלא על החוסר יכולת שלו לעזור לי ברגעים האלה. האם יש למישהי עצה או רעיון, איך אפשר לדבר איתו על זה שישפוך וידבר גם על זה, כי זה כואב מה שלא יהיה , כל טיפול שנכשל, זה שובר, למרות שהזוגיות שלנו מאוד יציבה וחזקה, הקטע הוא שאני רוצה שהוא יפרוק, ולא יצבור בלב מה שיש, לפעמים הוא זורק מילים, אבל אולי גם אני אשמה, בככה שאני נשברת לרסיסים ואילו הוא חזק, הרי הוא תמיד אומר ששום דבר לא ישבור אותו. אני מקווה שהצלחתן להבין על מה אני מדברת, אבל זה נושא עדין ורגיש, ואני לא יודעת, אם לדבר על זה, או לעזוב את זה ולהמשיך עם האופטימיות והרצון הטוב להצליח. מה דעתכם, לנסות לדבר איתו שוב, או שאולי זה כואב מידי. שלכם באהבה האופה
 

jess ועוד

New member
כל אחד מאיתנו מקבל את הכאב

בצורה אחרת אחד שותק ואחד מדבר לאחד הדיבור משחרר את הכאב והשני מעדיף להשאר עם הכאב בבטן אז אין מה להתעצבן אצלנו אני צועקת ומשתוללת כמוך ובעלי גם הוא מעדיף לשתוק או לקבל בהבנה ולנסות לפתור את הבעיה שנוצרה בהמשך ולא להשתולל בגללה...
 

אתי@

New member
שולחת לך המון חיבוקים ../images/Emo24.gif וחיזו

וחיזוקים, בתקווה לעתיד ורוד ומלא בתינוקות וחיתולים
כמו שג´סיקה אמרה - כל אדם מגיב אחרת לכאב. החוכמה היא להכיר את התגובות של בן הזוג ולקבל אותן, בלי כעס או תחושות של אכזבה. גם ככה עוברת עליכם תקופה קשה, אל תתנו לדברים כאלה לפגוע לכם ביחסים... תהיו חזקים ביחד
בהצלחה
 

אופה3

New member
תודה אתי היקרה, באמת שאני משתדלת

שזה לא יפגע בנישואים, אבל כנראה שאחרי חצי שנה, מותר למישהו להשבר, אבל לא נורא, הייתה מריבה אתמול, קמנו בבוקר, שוחחנו השלמנו, ועכשיו אנחנו שוב פעם בסדר, אז אנחנו חזקים ותמיד יהיה ככה. תודה לך האופה
 

Aאלינור

New member
אופה,

קודם כל, אני מאוד מאוד מצטערת לשמוע שהטיפול שלך נכשל
ולא יכולה בכלל להתחיל לדמיין את הצער שאתם מרגישים. אני בטוחה שגם בעלך חש את האכזבה והכאב שאת חשה אבל כמו שג´ס אמרה כל אחד מאיתנו מביע את הכאב בצורה שונה. בין אם זו התגובה שלו בגלל חוסר ואנים לעזור או בגלל שכמו שאמרת את נשברת אז הוא צריך להיות חזק. אם הוא לא מדבר על זה, על הכאב שלו, אולי זה דווקא כן עוזר לו שאת מדברת על הכאב שלך. אולי, אני לא יודעת. את זו שמכירה ויכולה לדעת טוב יותר. בכל מקרה נראה לי שהשאלה במקרה הזה היא לא מי תומך ומי נתמך כי נראה לי שכל אחד מכם ממלא את שני התפקידים. בינתיים את עוזרת לו בכך שאת מביעה את הכאב והוא עוזר לך בכך שמהווה משענת להתפרק עליה. מאחלת לכם שבקרוב בקרוב כבר יהיו בשורות אחרות, טובות יותר.
,אלינור
 

מי

New member
הייתי כאן../images/Emo166.gif

ובתור אב מאמץ, אני יודע עד כמה הדבר קשה עד היום לאשה הנהדרת שאתי. אבל אני מקנא בכן הנשים - שאתן מסוגלות לבכות, להוציא, לפרוק ולא לקבל התקף לב כי שמרתן הכל בבטן. אם את מעוניינת, פני אלי במסר ואשמח לשוחח עם האיש שאיתך. אני בטוח שגם הוא בפנים גועש, רוגש, פגוע (בגלל עצמו ולא בגללך) ועוד הרבה דברים. פשוט קשה לו לדבר על זה. יום טוב
 

אופה3

New member
תודה מי, לא נראה לי שהוא יגיע למסר

אבל בכל אופן תודה על ההצעה, כל טוב לכם, וכל הכבוד על האימוץ, אתם אנשים גדולים מהחיים, זה מעלה אלוהית, כל הכבוד האופה
 

fila

New member
אופה../images/Emo24.gif

קודם כל אני ממש מצטערת לשמוע ששוב לא הצליח לך הטיפול, אבל אל תתיאשי תמיד תוכלי לנסות שוב, אני יודעת שזה מאוד קל לבוא מבחוץ ולעודד ושזה הרבה יותר קשה לייחל למשהו והוא לא מגיע, אבל אני יודעת מקרוב (חברה טובה) שבסופו של דבר זה שווה את המאמץ, היא ילדה לפני חודש תאומים אחרי יותר משנתיים של טיפולים. ואני מאחלת גם לך שבבוא היום תחבקי ילדים בריאים ויפים והכי חשוב- שלך. ובקשר לשאלתך, אני שיתפתי אתכן כאן בפורום לא פעם על הקושי שלי להתמודד עם השתיקות של בעלי כשאנחנו רבים ועל כך שתמיד אני זו שצריכה ליזום שיחות ופיוסים. אחרי המריבה האחרונה שלנו כשכבר חשבתי שלא אכפת לו פשוט הנחתי לו להיות בשקט שלו וזה פשוט עבר לו הוא היה זקוק לזמן ולשקט הזה כדי שנוכל לדבר אח"כ בהגיון ולא מתוך הכעס שהיה לשנינו וזה באמת היה כך אח"כ, דיברנו בצורה יפה בלי הדמעות שלי ובלי השתיקות המעיקות שלו והכל הסתדר. אני בטוחה במליון אחוזים שכן אכפת לבעלך ושהוא גם כואב בדיוק כמוך אולי יש לו דרך אחרת לעבור את זה. תני לו קצת מרחב לנשום,למרות שיותר מתמיד את צריכה אותו איתך,הוא יבוא כשירגע ודברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר. שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים, תשמרי על עצמך ואם את צריכה אותי אני תמיד כאן. שלך
 

אופה3

New member
פילה היקרה תודה לך מקרב לב, זה גם

מה שאני עשיתי, רבנו אתמול בלילה לא משהו רציני, הלכתי לישון בסלון, ובלילה הוא העיר אותי, והשלמנו והכל טוב, אולי באמת לתת לו שקט תודה שוב פעם האופה
 

danaziv

New member
אופה יקרה!

הצטערתי לשמוע על הטיפול שנכשל, מחזקת את ידך . אני בטוחה שעם עוד קצת סבלנות... תזכי במתנה הנפלאה ביותר בעולם, החזיקי מעמד
לגבי שאלתך אני חושבת שאנחנו הנשים יודעות הרבה יותר מהגברים לפרוק ולשתף בתחושות וברגשות, לדבר, לבכות,לצעוק ולהוציא החוצה אנחנו יותר אמוציונליות מהם. אבל זה לא אומר שמבפנים בעלך לא מרגיש רע פחות ממך. אז... חבקי אותך וקבלי את דרך ההתמודדות שלו בלי לחשוב יותר מידי וכך יהיה לך קל יותר לעבור איתו ביחד את התקופה הקשה. מאחלת לך רק טוב
 

רפוש

New member
אופה היקרה

אני מצטער לשמוע שהטיפול לא הצליח ורציתי לשתף אותך במקרה של גיסתי כדי שתתעודדי והכי חשוב תאמיני... גיסתי ניסתה להביא ילדים לעולם במשך 13 שנה!!! היא עברה טיפולי הפריה רבים המון ניסיונות כואבים וקליטה של עובר גם מחוץ לרחם...הם ניסו את כל הדרכים האפשריות והגיעו למצב של מחשבות לאימוץ...היא הייתה עצבנית תמיד מתוחה כועסת ובוכה על גורלה המר הם הלכו לטובי הרופאים , רבנים למינהם וכל מה שיכול להחזיר את האמונה שהנה אוטוטו הבעיה תיפתר...רבים נתנו עצות ...יש לכם קללה על הבית תעברו דירה..תשמרו שבת זה יעזור...לעיתים היא קיבלה את הדברים ולעיתים לא... בעלה הוא טיפוס שקט שאופי הטמפרמנטי כבה עם השנים הוא לא משוחח הרבה וניכר שכואב לו כמו שכואב לה ואף יותר אך הוא מביעה את הרגשתו בשתיקה בהפנמה ... עד שהגיע היום........!!!!!!!! הם החליטו לעבור לדירה חדשה ובינתיים עד שהדירה תהיה מוכנה הם עברו להתגורר למס חודשים אצל חמתי...ולפתע בלי תכנון מוקדם עם כבר תחושה של אין מה לעשות וחייבים להמשיך הלאה...ההריון נקלט לה... הרופא המטפל היה כלא מאמין...הגדיר זאת בתור נס... המשפחה שמרה תמכה ועזרה...ואחרי 9 חודשים באביב 2001 נולד להם בן זכר ששמו בישראל-אביב. ילד מתוק יפה שאין כמוהו והוא בשבילהם ובשביל כל המשפחה וגם בשבילי הילד הכי מתוק בעולם. הקטע הכי מרגש היה בברית בבית הכנסת היות וניחנתי בתכונות של צלם הייתי הצלם בברית והייתם צריכים לראות כמה בכי מאושר היה של בעלה של גיסתי שהרים את התינוק ביד אחת ואמר "זה שלכם..."או משהו כזה אני לא כל כך זוכר לכן אל תאבדי את האמונה ...אנחנו עומדים בהרבה ניסיונות בחיים לכל אחד יש את הניסיון שלא העיקר שתהיי חזקה תתמכו אחד בשני וגם ילדכם יגיע במהרה אמן ואמן. אסיים בפסוק שאני בערך זוכר ..."השם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים וייתן בביתכם אהבה אחווה שלום ורעות..." תהיו חזקים! מקווה שעודדתי ואפילו במעט...
 

אופה3

New member
בהחלט הצלחת לעודד אותי, אני באמת

אוהבת לשמוע על סיפורים כאלה, תודה לך, ותודה על התמיכה הזאת פה בפורום, וסוף סוף שומעים גם את הבנים פה. תודה וכל טוב האופה
 

Ronnie*

New member
גם אני חושבת כמוך...

חלק גדול מהגברים חונכו לשמור דברים בפנים ולא להביע את הרגשות שלהם, מי יותר ומי פחות. אני חושבת שלנו הנשים יותר קל כי יש לנו יותר לגיטימציה להיות אמוציונליות. זה הבדל שלפעמים קשה להתמודד איתו, אבל הוא קיים... מצטערת לשמוע על כך שהטיפול נכשל, תהיו חזקים... אני בטוחה שהסבלנות תשתלם בסופו של דבר, ומקווה שבקרוב מאוד משאלתכם תתגשם.
 

יעלי2

New member
לגבי בעלך

אני בטוחה שהוא לא יודע מה לעשות כדי לעזור לך להתמודד, כשבעצם גם הוא מרוסק לרסיסים. קשה לו לדבר איתך, אולי כי הוא חושש שהוא יתפרק בפנייך ואז תראי שהוא לא כל כך חזק. והרי אם את בוכה הוא רוצה להיות הצד שנשאר עומד איתן-וזה נורא קשה. אני משוכנעת שהוא הולך עם שתיקתו לחברים ומדבר איתם, וכואב עם אחר, אבל זה לדעתי כדי לא להישבר מולך. אני מקווה שתמצאו איזה פורקן חיובי (אולי בטיול, ספורט או הצגה שתדבר אליכם), שתגרום לו לרצות לדבר איתך על זה. אבל גם הוא צריך זמן. את הזמן שלו לקלוט, לחשוב, לכאוב. אחר כך הוא ירצה לדבר.
 

אופה3

New member
יעלי היקרה, תודה לך על כל המילים

את צודקת, אם הוא ישבר אני גם לא אוכל להתמודד אם זה, לכן אני אתן לו את הזמן שלו, ואחר כך נראה מה יהיה, אתמול דיברנו קצת, נראה מה הלאה תודה לך האופה
 

אופה3

New member
דנה תודה, באמת האמץ לליבי את זה

אבל אני יודעת שהוא חש רע בדיוק כמוני, והייתי רוצה שישתף אותי כמו שאני משתפת אותו. אבל כנראה שזוהי דרך ההתמודדות שלו. תודה לך וכל טוב האופה
 

שמופית

New member
אופה יקרה ../images/Emo24.gif

אני מסכימה עם הבנות כאן - לגברים הרבה יותר קשה לגלות רגישות ולדבר על רגשות. גם אצלנו, אני זו שמדברת ותמיר המקשיב. לפעמים אני על תקן של מדובבת ומאוד קשה לי עם זה שהוא לא מדבר בחופשיות כמוני, אבל אני יודעת שהוא מאוד משתדל ומקווה שעם הזמן, הוא ייפתח יותר ויותר. יכול להיות שבעלך מרגיש שאם את בוכה וצועקת ונשברת, הוא צריך להיות חזק גם בשבילך... ניסית לדבר איתו על זה ? לדובב אותו - איך הוא מרגיש ? אולי הוא לא רוצה להעיק עליך עוד יותר עם הרגשותיו הרעות ומעדיף להימנע מלהכאיב לך עוד יותר ? מאחלת לכם המון הצלחה בהמשך - האמיני יום יבוא....
 

אופה3

New member
כן שמופית ניסיתי אבל זה לא הולך

הוא נשאר קצת סגור, אבל יהיה טוב, אני חושבת שהסיבות שציינת הם באמת הסיבות שמונעות ממנו לדבר איתי. תודה לך יקירתי על המילים והתמיכה באהבה האופה
 
למעלה