מרגישה צורך להוסיף את דעתי
למרות שאני בדרך כלל לא פעילה פה. (לצורך ההזדהות, הייתי פעם בוליקי והיום אני אמא של עלמה ויהונתן בני האוטוטו שנתיים) ההורים של בעלי גרים בצפון, וגם הם קיוו תמיד שנישאר ללון שם, אבל אני הטלתי וטו על העניין עוד לפני שזה התחיל להיות "עניין". במיוחד בשלבים הראשונים, ואני מאמינה שגם אחר כך, לילדים נוח כשלהורים שלהם נוח. כשנשארים הרבה זמן אצל הסבים והסבתות תמיד יעלו יותר נושאים שבהם הסבתות מרגישות צורך להתערב. אני יודעת שגם כשהבטחון שלי באמהות מאד גבוה, לא נעים לי לשמוע ביקורת נונסטופ. בגלל זה מתאים לי להתארח לפרק זמן קצוב. סבא וסבתא זוכים לראות את הילדים וליהנות מהם נטו, בלי הבכי בלילה, בלי המריבות, בלי העצבים של עייפות וסוף היום. לי נוח לעשות לילדים אמבטיה במקום הקבוע, להשכיב אותם לישון במיטות שלהם, ולנוח בעצמי אחרי שהיום מסתיים. גיסתי, שילדה לא מזמן, העדיפה להשאר ללון אצל הוריה. התוצאה: שמענו טענות על כמה הילדה בוכה, כשהגענו לבקר מצאנו את גיסתי טרוטת עיניים ועצבנית, ולאף אחד לא היה חשק להתייחס לתינוקת, בעיקר כשהזמן עם הילדים שלי נחשב יקר מפז. בנוסף, יהונתן ועלמה מאד אוהבים את סבא וסבתא (את הרחוקים לא פחות מאשר את הקרובים) וגם לנו נעים להגיע לביקור בלי להרגיש שתרמנו את כל סופהשבוע לטובת המשפחה. אגב, הבית של החמים שלי הוא המקום היחיד בו הנקתי תמיד בחדר אחר. זה גם אפשר לי להניק בלי הערות ובלי מבטים בוחנים (ממילא לא הרגשתי אף פעם נוח להניק ליד חמי) וגם נתן לי זמן פרטי של שקט לברוח אליו מתוך ההמולה המשפחתית שסביב התינוקות. מה שכן, ברגע שהילדים נולדו הדגשתי בפני ההורים של בעלי שהם מוזמנים אלינו מתי שהם רוצים לראות את הנכדים שלהם. בהתחלה זה היה מעיק כי הם היו קופצים בכל הזדמנות, בהמשך ההתלהבות שלהם נרגעה והם מגיעים אלינו רק כשאנחנו מזמינים אותם מפורשות. ככה יש להם עוד זמן איכות עם הנכדים בלי לטרטר אותנו.