עמליה עמית
New member
ושוב מעדכנת וכותבת קצת עלינו:
דניאל לומד בבית, אינו הולך לבי"ס... הגעתי למסקנה שלא כל ילד מתאים לו מסגרת חינוך רגיל או מיוחד...(דווקא במסגרת הרגילה היה לו יותר קל, כי היתה לו שם סייעת) יש ילדים אינדיבידואלים... בעיקר ילדים עם קושי ענק בהבנה חברתית... ילדים כאלה קשה להם להיות גם בחברת השווים ולכן קבוצות השווים שניסינו בעבר, לא הצליחו...
היום אני יותר זהירה ויותר קשובה ויודעת מתי אי אפשר...
אני כותבת כל זאת, כי זו באמת פעם ראשונה בחיים שדניאל באמת מאושר וטוב לו... ניסינו את כל המסגרות הרגילות והמיוחדות, ופעם ראשונה בחיים יש לי ילד רגוע ולא מפחד.
ההחלטה הזאת עשתה שינוי משמעותי בחיים שלנו ובגלל שגם המערכת מצדיקה את ההחלטה, הם עוזרים לנו ואנו מקבלים תמיכה אמיתית.
בגלל שדניאל בבית, יש לו סדר יום "הלוואי על כל ילד, רגיל או מיוחד" . הוא הולך לשיעורי פיתוח קול, יש לו מורה למוזיקה: שמלמד אותו "קיובס" כלומר, הקלטות... יש לו מורה לציור, ושף-מורה לבישול (שזה דבר מדהים בפני עצמו...)שמלמד אותו לבשל חצי יום בשבוע... יש לו מורים שבאים מטעם משרד החינוך (טללים) ללמד אותו לבגרות של שנה הבאה... והילד שמח ומאושר... לחברת הילדים הוא פחות זקוק, למרות שיש לו רצון, אך מבין שקשה לו.
בתקופה הזאת בבית, הילד התבגר מאוד ומצליח להתמודד במצבים שבעבר היו לו קשים...פנוי ללמידה, כל למידה שהיא שבעבר לא יכל... ואנחנו מאוד מאושרים....
כתבתי כל זאת, גם כדי להגיד שאפשר גם אחרת... שיש ילדים שלא מתאימים למסגרות החינוך ושזה לא נורא אם ניתן יהיה למצוא להם משהו שיעקוף קושי... לא תמיד מה שמקובל הוא מה שמתאים לילדים שלנו...
הקושי הגדול של הילדים שלנו הוא חיברות, מה כל כך קשה להבין שלא כל ילד כזה יכול להתמודד חברתית ולכן אולי צריך להקשיב לילד ולתת לו מנוחה?
לשלוח אותו למקום חברתי, זה כמו לשלוח אותו לשחות והוא לא יודע איך...
אז אלו עידכוני לתקופה זאת... ואהה... הזמינו את דניאל להופיע בכנס טד והוא ישיר שם את חומות, כשמאחור מוקרנים ציורים שלו המותאמים לשיר...והוא כמובן עומד להופיע עם החולצה: "אני אוטיסט גאה" אם יהיו לי צילומים, אעביר לכאן...
דניאל לומד בבית, אינו הולך לבי"ס... הגעתי למסקנה שלא כל ילד מתאים לו מסגרת חינוך רגיל או מיוחד...(דווקא במסגרת הרגילה היה לו יותר קל, כי היתה לו שם סייעת) יש ילדים אינדיבידואלים... בעיקר ילדים עם קושי ענק בהבנה חברתית... ילדים כאלה קשה להם להיות גם בחברת השווים ולכן קבוצות השווים שניסינו בעבר, לא הצליחו...
היום אני יותר זהירה ויותר קשובה ויודעת מתי אי אפשר...
אני כותבת כל זאת, כי זו באמת פעם ראשונה בחיים שדניאל באמת מאושר וטוב לו... ניסינו את כל המסגרות הרגילות והמיוחדות, ופעם ראשונה בחיים יש לי ילד רגוע ולא מפחד.
ההחלטה הזאת עשתה שינוי משמעותי בחיים שלנו ובגלל שגם המערכת מצדיקה את ההחלטה, הם עוזרים לנו ואנו מקבלים תמיכה אמיתית.
בגלל שדניאל בבית, יש לו סדר יום "הלוואי על כל ילד, רגיל או מיוחד" . הוא הולך לשיעורי פיתוח קול, יש לו מורה למוזיקה: שמלמד אותו "קיובס" כלומר, הקלטות... יש לו מורה לציור, ושף-מורה לבישול (שזה דבר מדהים בפני עצמו...)שמלמד אותו לבשל חצי יום בשבוע... יש לו מורים שבאים מטעם משרד החינוך (טללים) ללמד אותו לבגרות של שנה הבאה... והילד שמח ומאושר... לחברת הילדים הוא פחות זקוק, למרות שיש לו רצון, אך מבין שקשה לו.
בתקופה הזאת בבית, הילד התבגר מאוד ומצליח להתמודד במצבים שבעבר היו לו קשים...פנוי ללמידה, כל למידה שהיא שבעבר לא יכל... ואנחנו מאוד מאושרים....
כתבתי כל זאת, גם כדי להגיד שאפשר גם אחרת... שיש ילדים שלא מתאימים למסגרות החינוך ושזה לא נורא אם ניתן יהיה למצוא להם משהו שיעקוף קושי... לא תמיד מה שמקובל הוא מה שמתאים לילדים שלנו...
הקושי הגדול של הילדים שלנו הוא חיברות, מה כל כך קשה להבין שלא כל ילד כזה יכול להתמודד חברתית ולכן אולי צריך להקשיב לילד ולתת לו מנוחה?
לשלוח אותו למקום חברתי, זה כמו לשלוח אותו לשחות והוא לא יודע איך...
אז אלו עידכוני לתקופה זאת... ואהה... הזמינו את דניאל להופיע בכנס טד והוא ישיר שם את חומות, כשמאחור מוקרנים ציורים שלו המותאמים לשיר...והוא כמובן עומד להופיע עם החולצה: "אני אוטיסט גאה" אם יהיו לי צילומים, אעביר לכאן...
