darkshadow1
New member
התיאוריה שלך לא עומדת במציאות.
אי אפשר לבצע פינוי-בינוי על כל מבנה בגוש דן. חלק מהמבנים חדשים ואין שום סיבה שישתתפו במהלך כזה, חלק מהמבנים כבר גבוהים מספיק ואין סיבה שישתתפו במהלך כזה וחלק מהם נמצאים בסביבה שהתשתיות בה לא יכולות לתמוך בגידול דרסטי באוכלוסיה. חוץ מזה, לא ברור לי מאיפה הגעת לגובה ממוצע של 4 קומות.
עכשיו, בוא נלך לביורוקרטיה: האם 20 ערים יכולות לתמוך בהריסה של 1300 מבנים בשנה? אין לי שמץ של ספק שהתשובה היא לא. מוסדות התכנון בערים ובמחוזות פשוט לא ערוכים לטפל בסדר גודל כזה של פרוייקטים. האם אפשר לשנות את המצב? כן- אבל זה יקח זמן רב.
עכשיו בוא נניח שכ-50% מהמבנים בגוש דן לא עומדים בקריטריונים של פינוי-בינוי (נשמעת לי כמו הנחה סבירה) ומוסדות התכנון דווקא יכולים לתמוך ב-1,300 מבנים בשנה. אם נניח שהנתון שלך של פינוי 3.5% מהמבנים בשנה, מלאי המבנים הרלוונטיים יגמר תוך כעשור וחצי. ומה יעשו אחר כך?
חוץ מזה, בוא נניח שבכל הפרוייקטים המדוברים יפנו את התושבים מהבניינים לתקופה של שנתיים. יתקבל מצב שבו בכל רגע נתון צריך למצוא דיור חלופי ל-7% מהתושבים של גוש דן. איך בדיוק אתה מתכוון למצוא דיור לכ-200,000 בני אדם באקלים שבו גם ככה חסרות יחידות דיור?
ולמה החלטת ש"תכנית ארוכת טווח תוריד את המחירים ב-30% בעשור"? פרוייקטים של פינוי-בינוי לא יהיו כדאיים באקלים שבו המחירים נמוכים ב-30% מהרמה הנוכחית בשום מקום פרט לישובים היקרים ביותר, מה שיקטין משמעותית את מלאי הדירות הרלוונטיות לתכנית שלך- אלא אם כן אתה מצפה שהממשלה תסבסד את העניין במיליארדי שקלים.
מצחיק שאני הבאתי את הונג-קונג כסינגפור בתור דוגמה לשתי ערים שלא דומות כלל לישראל, ואתה הבאת אותן בתור דוגמה כדי לחזק את הטענות שלך לגבי ישראל. הונג-קונג וסינגפור הן שתי ערים מאוד עשירים וחסרות כל עתודות קרקע משמעותיות. בישראל יש עתודות קרקע משמעותיות מאוד במטרופולינים הגדולים ועתודות קרקע כמעט אינסופיות מחוץ להם. אם ינצלו אותן בחוכמה יוכלו לספק דיור לתושבי המדינה בעתיד הנראה לעין ולשמור על כמות גדולה של שטחים פתוחים. האובססיה שיש לחלק מהאנשים בישראל עם ה"שטחים הפתוחים" פשוט לא ברורה- אני יכול להבין למה צריך לשמר מקומות עם מרקם אקולוגי שלא נפגע, אני לא יכול להבין מאיפה מגיע הצורך לשמר עשרות אלפי דונמים של אדמות חקלאיות במרכז המטרופולינים. מה הציבור מרוויח מזה?
אי אפשר לבצע פינוי-בינוי על כל מבנה בגוש דן. חלק מהמבנים חדשים ואין שום סיבה שישתתפו במהלך כזה, חלק מהמבנים כבר גבוהים מספיק ואין סיבה שישתתפו במהלך כזה וחלק מהם נמצאים בסביבה שהתשתיות בה לא יכולות לתמוך בגידול דרסטי באוכלוסיה. חוץ מזה, לא ברור לי מאיפה הגעת לגובה ממוצע של 4 קומות.
עכשיו, בוא נלך לביורוקרטיה: האם 20 ערים יכולות לתמוך בהריסה של 1300 מבנים בשנה? אין לי שמץ של ספק שהתשובה היא לא. מוסדות התכנון בערים ובמחוזות פשוט לא ערוכים לטפל בסדר גודל כזה של פרוייקטים. האם אפשר לשנות את המצב? כן- אבל זה יקח זמן רב.
עכשיו בוא נניח שכ-50% מהמבנים בגוש דן לא עומדים בקריטריונים של פינוי-בינוי (נשמעת לי כמו הנחה סבירה) ומוסדות התכנון דווקא יכולים לתמוך ב-1,300 מבנים בשנה. אם נניח שהנתון שלך של פינוי 3.5% מהמבנים בשנה, מלאי המבנים הרלוונטיים יגמר תוך כעשור וחצי. ומה יעשו אחר כך?
חוץ מזה, בוא נניח שבכל הפרוייקטים המדוברים יפנו את התושבים מהבניינים לתקופה של שנתיים. יתקבל מצב שבו בכל רגע נתון צריך למצוא דיור חלופי ל-7% מהתושבים של גוש דן. איך בדיוק אתה מתכוון למצוא דיור לכ-200,000 בני אדם באקלים שבו גם ככה חסרות יחידות דיור?
ולמה החלטת ש"תכנית ארוכת טווח תוריד את המחירים ב-30% בעשור"? פרוייקטים של פינוי-בינוי לא יהיו כדאיים באקלים שבו המחירים נמוכים ב-30% מהרמה הנוכחית בשום מקום פרט לישובים היקרים ביותר, מה שיקטין משמעותית את מלאי הדירות הרלוונטיות לתכנית שלך- אלא אם כן אתה מצפה שהממשלה תסבסד את העניין במיליארדי שקלים.
מצחיק שאני הבאתי את הונג-קונג כסינגפור בתור דוגמה לשתי ערים שלא דומות כלל לישראל, ואתה הבאת אותן בתור דוגמה כדי לחזק את הטענות שלך לגבי ישראל. הונג-קונג וסינגפור הן שתי ערים מאוד עשירים וחסרות כל עתודות קרקע משמעותיות. בישראל יש עתודות קרקע משמעותיות מאוד במטרופולינים הגדולים ועתודות קרקע כמעט אינסופיות מחוץ להם. אם ינצלו אותן בחוכמה יוכלו לספק דיור לתושבי המדינה בעתיד הנראה לעין ולשמור על כמות גדולה של שטחים פתוחים. האובססיה שיש לחלק מהאנשים בישראל עם ה"שטחים הפתוחים" פשוט לא ברורה- אני יכול להבין למה צריך לשמר מקומות עם מרקם אקולוגי שלא נפגע, אני לא יכול להבין מאיפה מגיע הצורך לשמר עשרות אלפי דונמים של אדמות חקלאיות במרכז המטרופולינים. מה הציבור מרוויח מזה?