אחת הטכניקות
הפופולריות ביותר לחקר ההסטוריה, הוא שילוב של ארכיאולוגיה עם בלשנות של כתבים עתיקים. בתור אחד שבלשנות הוא נושא קרוב לליבו, אני יכול לומר לך כמה דברים: כתב חשוב ועתיק כמו ספר התורה, אשר מזכיר בתוכו שמות של חיות מסויימות, אך לא אחרות, מרמז לחוקר המתחיל על 2 פרטים חשובים: 1. המיקום (או המיקומים) הגיאוגרפיים, שבהם נכתב הספר 2. התקופה (או התקופות) שבה נכתב הספר לדוגמה, הגמל הוא חיה שהייתה קיימת *רק* באיזור מרכז אסיה וצפון אפריקה (דו וחד-דבשתי בהתאמה). החזיר (המבויית) הגיע מסין. וכו´. החזיר בויית כבר ב-8000 לפנה"ס, אבל הגמל בויית רק בסביבות 2500 לפנה"ס. היישובים החקלאיים הראשונים, שבייתו בע"ח היו באיזור מסופוטמיה - "הסהר הפורה", או מזרח טורקיה של היום, אקיצר בצפון מערב המזה"ת. זה קרה בסביבות 8500 לפנה"ס. אם תעשה חישוב פשוט, תראה שהיה לבני האדם 6000 שנה להגיע למסקנות לגבי תכונותיהם של בע"חים עד שיכלו לכתוב באותו משפט "חזיר" ו"גמל". אפשר לגלות הרבה ב-6000 שנה - אפילו על דגים (שהיוו מאכל כבר לפני עשרות אלפי שנים). שלב את המידע הזה עם העובדה שהאלפבית הראשון הופיע ב-3500 לפנה"ס (גם באותו איזור - ממלכת שומר), ומה קיבלת? מסקנה: כל אדם באיזור, שהתעסק עם חיות מבוייתות, היה יכול לדעת איך עושה גמל ומאיפה משתין הדג.