זהות מקצועית חדשה - הזמנה לשיתוף

[אמירדרור]

זהות מקצועית חדשה - הזמנה לשיתוף

שינוי כיוון מקצועי, במיוחד "באמצע החיים", אינו תהליך של מהיום למחר. בחירה חדשה משמע זהות אישית - מקצועית חדשה. זהות שכזאת אינה מתבהרת מהר, על פי רוב. אנו בוראים לעצמנו סיפור אישי חדש, אותו נרצה לספר לעולם. לא לכולם, לא מייד, לא את הכל, קצת לפנטז, אבל חשוב לספר. הסיפור עוזר לנו להבין את עצמנו, על כן, חשוב לנו להיות מודעים לצורך ולדינמיקה סביבו. כך נבין את הסיפור של עצמנו - מהיכן אנו באים ולאן אנו הולכים. מהן המטרות של השינוי, וכו´. כאשר נבוא למכרים וותיקים, לחברים בעבודה, לחברי המשפחה המורחבת וכו´ אנו עלולים להיתקל בקושי. במקום תמיכה ועידוד נקבל את ההיפך - במקום עזרה בגיבוש הזהות החדשה יתייחסו ל"אני" הישן שלנו - יתקשו לראות אותנו מתחדשים. למי שעבר או נמצא בתהליך - מוזמן לשתף בחוויות. איך זה לבוא למכרים וותיקים מול לבוא לאנשים חדשים, כאלה שהיו זרים עד אתמול. ממי קיבלת עזרה ומי הקשה עליך ? איזה שיחות פנימיות ואיזה שיחות ממשיות ניהלת לגבי הזהות המקצועית החדשה שלך ?

 

[deep ocean]

נושא מעניין ../images/Emo45.gif

אני יכולה לתרום מנסיוני, בהקשר של שינוי החיים באופן כללי, ולאו דווקא בהקשר ספציפי של שינוי כיוון מקצועי. לפני 3 שנים (כשגיליתי שיש לי סרטן) התחלתי תהליך של שינוי החיים, שתפס תאוצה רצינית בעיקר מלפני שנה וחצי. לרוב האנשים בסביבה שלי היה מאד קשה להתרגל אל מיכל החדשה. ניסו לשכנע אותי שזה לא טוב לי, לא הבינו מה קרה לי וכו´. החיים שלי השתנו לטובה

. שמתי לב שבעיקר לאנשים הקרובים קשה לקבל את השינויים. הסיבה היא שאנשים מאמצים תדמית מסוימת על הסובבים אותם, וכאשר האדם פועל אחרת ממה שהם רגילים, אנשים מתקשים לסווג אותו, ולא יודעים איך לאכול אותו. רוב בני האדם פועלים מתוך אותם הרגלים, פועלים מתוך אינרציה, וכאשר אדם אחר משנה את עצמו לגמרי לא לפי "התבנית הרגילה" שהם התרגלו אליה, הסובבים אותו עדיין תקועים ב"אני הישן" שלו. זה משעשע כשמסתכלים על זה במבט לאחור, אבל בתהליך עצמו זה קצת קשה. מזכרוני, לחברים שלי ולהורים שלי היה הכי קשה עם השינוי. כיום הורים שלי מקבלים ותומכים בשינויים שעברתי, וחברים שלי מעודדים ומקבלים גם כן

(כיום אני כבר לא בקשר עם רוב החברים הישנים. יש לי חברים אחרים...כאלו שאוהבים את עצמם

, פתוחים, עוסקים בעבודה פנימית וכדומה).

 

[deep ocean]

בעצם יש לי לתרום לגבי זהות מקצועית

למדתי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה תואר שני (באונ´ ת"א), ובתחילת השנה התחלתי את השנה השנייה והאחרונה ללימודי התואר. החלטתי להפסיק את הלימודים אחרי כמה שבועות

פשוט החלטתי שהתחום הזה ממש לא מעניין אותי. הורים שלי וחברי קיבלו את ההחלטה שלי לגמרי. (זה היה ממש כיף לעזוב את הלימודים ולא להישאר כי השקעתי ככה וככה שנים בלה בלה בלה) אז כן, אפשר להגיד שגם בהקשר ספציפי של עבודה, אין לי שום עניין לעסוק בתחום הזה - סוציולוגיה, או להתקדם באקדמיה וכו´. כיום אני מחפשת עבודה ואני לא נעולה על משהו מסוים. כששואלים אותי מה אני מחפשת, אני אומרת שכאשר אראה את המודעה/אשמע על המשרה, אדע שזה בשבילי... להורים שלי בהתחלה היה קשה עם הקונספט הזה שאני לא יכולה להגיד להם שם של משרה שאני רוצה, אבל הם לאט לאט התרגלו גם לזה

 

[deep ocean]

שכחתי לענות על שתי השאלות האחרונות

אנשים חדשים יותר פתוחים, כי אין להם דיעה על איך היית בעבר, והם מאמצים תדמית עליך שמבוססת על ההווה. השיחות הפנימיות לגבי הזהות המקצועית החדשה שלי כוללות: דמיון מודרך למציאת עבודה שתתאים לי, עבודה פנימית על התנגדויות לעבוד וכו´.

 

[נטע....]

היי מיכל ../images/Emo13.gif

את לא חייבת לענות, אם את לא מעוניינת, אבל בכל זאת מעניין אותי לדעת איזה שינויים עברת לטובה, גם בלי קשר לעבודה?

 

[deep ocean]

בכיף, למה לא? ../images/Emo39.gif

השינויים שעברתי לטובה כל כך רבים שאני אציין כמה בראשי פרקים

קודם כל, בעזרת הסרטן הבנתי שהחיים שלי לא בריאים לי כמו שהם, ואז התחלתי לקחתי אחריות על החיים שלי. הבנתי שאני יוצרת את המציאות. מאז התחלתי לעשות עבודה פנימית בנושאים שונים. תהליך הצמיחה וההתפתחות לא הסתיים כמובן

אני אציין כמה נושאים שעברתי בהם שינויים לטובה: קבלה עצמית (בנושא זה נכללים כל כך הרבה דברים), שיפוט, ספונטניות, יצירתיות, הקשבה לגוף, לעשות רק מה שאני רוצה, לחשוב על עצמי ועוד ועוד... בואי נגיד שהחיים שלי ממש השתנו מקצה לקצה. אני לגמרי לא אותו אדם שהייתי מלפני 3 שנים. בדרך נעזרתי/נעזרת בין היתר: בעצמי קודם כל, הילרית שנותנת לי הרבה כלים לעבודה עצמית (היא לא גורמת למטופל לפתח בה תלות), ספרים (למשל: ארבע ההסכמות, אתה יכול לרפא את חייך, סרטן כנקודת מפנה, אהבה רפואה וניסים, כל ספרי קרלוס קסטנדה), קונג-פו, אמנות היכולת, יוגה, טאי צ´י, צ´י קונג, דמיון מודרך ועוד. אני מנחשת שרוב האנשים מקבלים איתותים בחייהם, שיכולים להוות עבורם מנוף לצמיחה וגדילה, אבל רובם בוחרים להיכנס למקום הקבוע של רחמים עצמיים. (הרי גם אני יכולתי לרחם על עצמי שיש לי סרטן, במקום לראות איזה שער עוצמתי לשינוי קיבלתי). אותו דבר אפשר להגיד על פיטורין. פיטורין יכול להיות מקום נהדר לשינוי, צמיחה, וגדילה, אבל כנראה מעטים האנשים שרואים את זה ככה

נ.ב.: אגב, מאז גילוי הסרטן, המצב שלי יציב מאד. אין התפשטות גידולים או גדילה שלהם. הם קצת קטנו מאז הגילוי שלהם, ואני מקווה שבבדיקה הקרובה (בחודש מרץ) אני אראה הקטנה רצינית שלהם. קיבלתי את השיעור שלי, ואני כבר לא זקוקה להם על מנת להמשיך לצמוח

 

[נטע....]

אני מאוד שמחה בשבילך ../images/Emo13.gif

ואני גם מאמינה שהיציבות במצבך וההקטנה של הגידולים, הם תוצאה של הגישה החיובית שבחרת בה. תודה על השיעור שנתת גם לי ומקווה בשבילך שהמצב ימשיך וישתפר.

 

[deep ocean]

../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif

 

[אמירדרור]

תודה לך שאת איתנו

שלום מיכל לקח לי יומיים לחזור לשיחה כי הייתי זרוק במיטה עם איזה ווירוס וידעתי שאני רק צריך לנוח. הבריאות שלנו - זה לא דבר מובן מעליו. כל כך מרגש אותי לקרוא את מה שאת מספרת, אני משוכנע שאילו קצוות של סיפורים, נקודות שמאחוריהן התמודדויות שקשה לשים להן מילים ותיאורים, בלי להיכנס למלים "גדולות מהחיים". אני יודע שמי שעבר תהליכים כאלה זוכה באור מיוחד, הכרתי שני אנשים שניצחו את הסרטן מכוח האמונה ושימוש בכלים שאת מזכירה, אני הרגשתי את האור של שניהם, משהו רך ומעניק, חם ושמח, ואני, מהיכרותנו המצומצמת, חשתי אותך ככזאת. תודה רבה ששיתפת אותנו ואני מקווה שימשיכו להתעצם הכוחות הפנימיים שלך. שבת טובה - אמיר

 

[deep ocean]

../images/Emo39.gif |פרח ../images/Emo39.gif

אכן מה שסיפרתי זה רק קצוות של סיפורים. בהתחלה כשראיתי את השרשור פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל, מה להגיד, ואיך לתאר במילים את כל הרגשות, התחושות, ההתנסויות, המאורעות, האנשים, התובנות וכו´

תודה לך ולשאר המשתתפים על הפתיחות, והשיתופים

נ.ב.: אין כמו מנוחה לגוף כשהוא זקוק לה

 

[נטע....]

זהות מקצועית חדשה

אני עברתי את זה לפני שנתיים או קצת יותר. עבדתי במפעל עד שבסוף נמאס לי, עשה לי ממש רע ללכת לשם והבנתי שאני חייבת שינוי. ואז עשיתי את הצעד ועזבתי את העבודה שם. אבא שלי היה בשוק "מה? את משוגעת? במצב של היום את מוותרת על עבודה???". אחרי שלושה שבועות מצאתי עבודה שיותר אהבתי. עבדתי בתור מזכירה עד שפוטרתי, לטענתם בעקבות צמצומים. ואז מצאתי את העבודה הנוכחית שלי. גם היום אני לא מממשת את עצמי כפי שהייתי רוצה אבל לפחות אני נמצאת במקום יותר טוב מאיך שהייתי אז.

 

[avivaht]

מעניין...

שנים סחבתי משפט בראש -"אנשים לא מבינים את מה שאני אומרת". שנים חשבתי שאני לא מובנת ושאין טעם לדבר כי ממילא לא יבינו. שמה שאני מרגישה לא נמצא אצל אף אחד אלא אצל האדם הכי קרוב לי, בעלי. "במקרה" גם הוא הרגיש את אותה ההרגשה יום אחד שאלתי את עצמי: כשאת מדברת, מה את רוצה, שישמעו או יבינו? לא היתה תשובה. היה שם ריק אחד גדול. התמודדתי עם השאלה הזאת כמה ימים שהיו קשים מאוד. הבטן התהפכה וקיבלה חיצים מהראש מלאי רעל, תחושת האפסות גדלה וגדלה ובעקבותיה גם רגשי האשם על כל הפעמים שלא נתתי צ´אנס לעצמי או לסובבים אותי. הרגשתי שיש שם איזה "לופ" שאני עושה שלא הבנתי אבל התחושה היתה שזה משהו שאני עושה לעצמי והוא לא טוב... בת בבת משום מקום עלתה המחשבה שאני רוצה להרצות על פאנג שואי, המקצוע שלי. בא לי להרצות לפני אנשים, סתם... התחלתי לעשות את מה שצריך כדי שידעו שאני רוצה בזה, הצעתי, דברתי ומהר מאוד החלו הבקשות לזרום אלי. אחרי הסיכות של ההרצאה הראשונה שסיפרתי עליה בפורום, כשחזרתי הביתה, פתאום נזכרתי במשפט הזה שסחבתי כל כך הרבה שניםואמרתי לעצמי: "איך זה יכול להיות, הרי את אומרת שלא מבינים את מה שאת אומרת אז...איך זה יכול להיות שאת רוצה להרצות? לדבר?..." בתשובה, נמרח חיוך רחב על פני, חיוך נצחון כי הבנתי שלמשפט הזה כבר אין קיום אצלי, בלי לדעת או לחשוב עשיתי משהו שרק אח"כ הבנתי מה הוא אביבה

 

[deep ocean]

אני גם סחבתי את המשפט הזה איתי.

שנים האמנתי שאני לא מובנת (ובאמת הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי במשפחתי או בין חברי הקרובים) כשהתחלתי ללמוד קונג-פו, גיליתי שהלימודים כוללים גם הדרכה. פתאום גיליתי שאני יודעת להדריך ממש טוב, וזה לא הסתדר לי בכלל עם האמונה שסחבתי כל השנים (שאני לא מובנת). היום אני מרגישה מובנת, אבל עדיין נשארו קצת שרידים מהאמונה הישנה הזאת.

 

[avivaht]

זהות מקצועית חדשה

כשאני חושבת על העיסוק שלי, עולות מילים כמו, עיסוק ביופי, אסתטיקה, פילוסופיה, יצירתיות,חושניות, יחודיות,הנאה גדולה,ביטוי לאישיות שלי, דינמיות, מאתגר, כסף טוב, עזרה לאחרים, עניין רב ביותר,למוח גם מנטלית וגם ריגשית, ועוד. עם כל הדברים האלה מאוד נעים לי, לכן אני אוהבת אותו מאוד. עזרה מאחרים......אמממממ.... אני בראתי כמה פעמים את עצמי מחדש בחיים, בהתחלה כשסיפרתי כדי להעזר בקרובים לי, ונתקלתי בעיוות הפנים וחוסר האמונה מאוד נעלבתי. הרבה רחמים עצמיים עלו בעקבות כך ומנעו ממני את ההתקדמות לכיוון שרציתי. ההזדקקות לתמיכה מהסביבה עצרה אותי תמיד. חשבתי שאם לא חושבים כמוני אז אולי משהו לא בסדר עם מה שאני חושבת... (וכמובן, אל תשכחו שגם "לא מבינים את מה שאני אומרת...") אח"כ התרחקתי.תמיד הרגשתי טוב יותר לייצר, ולא משנה מה, כשאני רחוקה מהסביבה שמצפה ממני להיות בדיוק מה שהייתי אתמול. יש בי אכזבה מהציפייה לפרגון או תמיכה.זה מצרך נדיר.הורי אינם בחיים כבר הרבה שנים, ואני מתגעגעת לספר במיוחד לאמא...אבל...אין לי אותם אז, אני ממשיכה. אנשים מבקשים ממני להיות את מה שנראה בעיניהם נכון או "בסדר". אז אני לא בסדר, אז מה? היום המצב הוא כזה שאם שואלים אני מספרת, מוסרת את המידע שמבקשים ולא מצפה לתגובה כל שהיא. כל מה שיעלה מהכיוון השני בסדר גמור מבחינתי. לא חייבים לאהוב את מה שאני עושה, לא חייבים לשמוח בשימחתי,לא חייבים להבין את מה שאני אומרת, או את הדרך שאני עושה וכן הלאה. העיקר שאני מרגישה נוח ונעים עם זה. במקום לבקש את עצמי בחוץ אני מוצאת את עצמי בתוכי. לא קל אבל מחזק, מאוווד מחזק! בוקר טוב אביבה

 

[avivaht]

רוצה לשאול שאלה את AbiShi

כל פעם כשאני רואה תמונתך בפורום וקוראת את המילים "אתה מרוויח אני נהנה..." אני שואלת את עצמי: מה הקטע? יש כאן משהו שאינו ברור לי. אתה נהנה כי אתה גם מרויח? אתה נהנה כי הנאה זה כל מה שאתה רוצה? כסף לא חשוב? זה משהו שקשור לתדמית שאתה רוצה ליצור סביב העיסוק שלך שמהווה הנאה עבורך? יש משהו סגפני בביטוי הזה... האם תוכל לבאר עבורי את זה? תודה אביבה

 

[AbiShi]

אתה מרוויח אני נהנה

(חיוך) תודה על ההזדמנות אביבה .... כבר אמרו לי שהסיסמה הזאת מוזרה אבל "משהו סגפני" עוד לא שמעתי. כשאני חושב על זה באמת ניתן לפרש ככה ואולי גם זה ישנו בפנים. מכל מקום, האמירה ביותר מילים היא משהו כמו: "אני אוהב את מה שאני עושה ונהנה ממנו. כל אדם יכול להרוויח (להפיק ערך, לא בהכרח כסף, אבל גם) מאימון אישי בצורה שאני עושה, ואני מתרגש עם כל אחד כשזה קורה " אני שוקל לשנות לאור ההערה. אולי ה"הפוך על הפוך" לא מספיק פשוט. תודה על ההארה, Abi

 

[AbiShi]

ועוד משהו

חלק מהסיבה שאני נמצא פה זה כי אפשר לעזור למי שמתלבט במציאת דרך בעזרת אימון אישי בשיטת Co-active . לא לכל אחד מתאים. אם מחפשים מישהו גדול חכם ומנוסה שישמע אותנו ואחר כך ייעץ ויגיד לנו מה לעשות , מה מתאים לנו ובאיזה דרך ללכת, אז זה לא זה. ההנחה הבסיסית באימון לשיטתי היא "Everybody is naturally creative, resourceful and whole" שפירושו - כל הפתרונות, היצירתיות והמשאבים שנדרשים כדי להגיע לאן שרוצים כבר ישנם אצל כל אחד מאתנו. אנחנו שלמים ולא צריכים תיקון. תפקיד האימון לחשוף, לעזור בנווט העצמי ולהביא ביטחון ביכולת, לחזק בדרך הגילוי של כל אחד ואחד את הדרך שלו. גם לדברים פשוטים - שיפור העסק, יחסים עם חברים, קריירה, זוגיות. אימון כזה נועד לאנשים שרוצים יותר מחייהם, ומטרתם פחות להבין ולנתח ויותר לצאת לפעולה בעניין החלום שלהם ולהגשים דברים שנראים בלתי אפשריים. אני משתמש בזה לחיי. עד כאן אBי

 

[אמירדרור]

וחזרה לשאלה . .

הי אבי אני משוכנע שאתה יכול לשתף אותנו בחוויות האישיות שאתה עברת ואולי עדיין עובר בשאלה של זהות מקצועית חדשה, על מה ועם מי לדבר, ועם מי לא. שימו לב לשינויים באתר הבית שלי, הוספתי משפט, אמירה לכל יום. והאמירה של היום : "סליחה היא המוכנות לוותר על עבר טוב יותר" הסיפור של הדרך בה המשפט הזה התגלה לי יבוא. יום קסום אמיר דרור

 

[AbiShi]

לבקשתך אמיר

לבקשתך אמיר

אני נמצא כיום בתוך שינוי של המון מעלות (גם 180 וגם לקב"ה) בחיי. אחרי קריירה של קרוב ל-25 שנה בהייטק ששכרה הפיננסי בצידה, קריירה שלא עשתה אותי שמח אף פעם למרות שהפינוקים בה עצומים, בא הפיצוץ הגדול בהייטק לפני כשנה וחצי כשיעור מן העולם "אם אתה לא עושה משהו לטובת עצמך, כנראה שחרב על צוארך תעשה את זה". תקופות של אבטלה, עבודה בחברות קטנות ועלובות, דכאון עמוק, הרגשת חוסר תוחלת בחיי, בעיות בריאות רציניות שמעולם לא היו לי, הרגשת נחיתות עצומה וקנאה בכל מי שמסביבי שיש לו עבודה וכוון וטעם במה שהוא עושה. תהייה במה אני טוב בכלל. אולי תם תפקידי בעולם עכשיו שילדי כבר גדולים ועצמאיים. זה הכיוון הכללי. מה שעשיתי מתוך אינסטינקט זה למלא את חיי בפעילות. התחלתי ללמוד לתואר שני משהו שלא בהכרח מעניין אותי אבל מילא אותי בעשייה. עשיתי הרבה טאי צ´י ויוגה. רצתי בבקרים. הלכתי לסדנאות . פגשתי המון אנשים חדשים. דיברתי אתם על עצמי ועל אחרים ועל העולם. מן הון להון התגבש בערפל כוון כללי של מה שמתאים לי, דווקא דרך הרצאה וטסט עצמי במסגרת האוניברסיטה. להיות עצמאי, לתרום לאנשים סביבי משהו. זה קרה לפני שנה וחצי, והעולם לאט הביא רמזים והזדמנויות. צריך להבין שמי שהייתי לפני זה מישהו שעובד במשרד 12 שעות, טס לחו"ל המון, מתייחס לאנשים דרך כמה כוח יש להם ואיזה תועלת יש מהיחסים. אני בונה לעצמי קריירה שניה בגיל שבו אנשים חושבים על הפנסיה. המטרה היא לא בטחון כלכלי או מעמד, גם כי לא בטוח שאפשר בזמן קצר להגיע למה שהיה לי,וגם כי מה שחשוב לי עכשיו זה לעשות הבדל בעולם דרך מה שיש לי לתת. בין השאר התחזקה בי מאד ההכרה בהשגחה הפרטית של העולם עלי - כל מה שקורה, כולל אסונות, יש לו תפקיד יחיד ומיוחד בשבילי. הפרטים אולי לא הפעם, אבל ההרגשה הזאת היא נהדרת. לא חשוב אם יש או אין כסף או הערכה מהסביבה, או ציון טוב. אני יודע שמלמדים אותי משהו, ובאהבה, במובן שמה שאני לא יכול לעמוד בו, לא יקרה. עד כאן

אBי

 

[avivaht]

אבי, סליחה על הבוטות

לתשובה כזאת אני אומרת: "יאאאמייי" תודה, תודה אביבה