הסיפור שלי בבית על ה-כלב../images/Emo70.gif תקראו.
אז ככה כלהמשפחה שלי תמיד רצתה כלב חוץ מאמא כמובן
כי היא לא רוצה לכלוך בבית,וגם כשאני ואחי היינו קטנים הביאו לנו ארנבים,אחד מהם מת והשני ברח
אז היא הבינה שלנו לא מתאימים חיות
בקיצור יש לנוחברה שיש לה כלב מגזע פקינז,וכלפעם שאמא שלי רואה אותה היא מתלבהת ממנה,ואנחנו מנצלים את זה ומשכנעים אותה שגם לנו יהיה
ללא הצלחה כמובן
. בחופש הגדול האחרוןשמעתי אותה מדברת משהו על כלב וכל זה,ואמרתי לא לא זה לא הגיוני שהיא
רוצה
אמיתי בבית,ואחרי כמה זמן אח שלי נכנס לחדר שלי ואומר,אני מצטטת: "עמר,נחשי מה יהיה לנושתמיד רצינו"
אז אני אומרת לו (ברוב טיפשותי),עוד אחות קטנה וקרצייה
אז שנינו צחקנו
,לא הוא אמר,תנחשי שוב-אמממ...כלב
ואז הוא אמר כן
ואני סתםניחשתי כלב כיבמקרה שמעתי את השיחה של אמא שלי
וזהו,בקיצור יש לנו את הכלב המתוק הזה עד עכשיו,והוא מצליח לשרוד בביתנו
תשאלו את עמרוש(ברעם,TNT GIRL) עליו כי היא ראתה אותו והתאהבה בו ממבט ראשון
קוראים לו פיטץ´(אפרסק באנגלית)...