גם אני מאוד אוהבת את הסגנון הזה
אבל הוא מרוחק ממני. מרוחק מהאישיות שלי. מסוג התמונות שאני יכולה להסתכל עליהן שעות ולהתפעל, להניד ראש כלא מאמינה, לרתק אותי ולהיאנח במשמעות של 'מה אני מבינה?'
הציורים של ואן גוך מדברים אליי בגלל שכל משיכת מכחול פורטת לי על נים אחר בנשמה. אני מרגישה את הכאב, את הטירוף, את הבשר, את היופי שבבריאה מנקודת מבט לא שפויה. בגלל זה אני גם תמיד מתחברת לאנשים שהולכים על הקצה. אנשים מוחצנים בטירוף שמעזים לעשות את מה שאני לא מעזה, בין אם זה בלבוש שלהם או במראה שלהם.