Digi Lista
New member
זה הזמן לסכם את פסח../images/Emo13.gif
כי מחר רשמית האקשן חוזר ופסח עובר סופית(למעשה כבר היום עבור מי שלא חוגג מימונה או בחופש מבית ספר)כלומר למי שלא בתיכון או באוניברסיטה ששובתים מחר(אומרים שהשלב הבא זאת פגיעה בבגרויות),אני נכנסת לתקופה עמוסה כי למעשה עד אמצע אוגוסט אין לי חופש של יותר מיום(וגם זה בגלל חגים...)ואני דווקא מרגישה שמילאתי כוחות אליו,נקווה שאני צודקת. עליי עבר החופש בצורה יחסית עמוסה ודיי מעניינת. קודם כול העובדה שהיו לי כמה ימים לבד בבית כשכול המשפחה בחו"ל נתנה לי הרבה שקט למחשבות שהייתי זקוקה לו,בשבועיים של לפני החופש כלומר בקייטנה שלמזלי הימים בה קצרים יותר ובשבוע שלפניה שהימים רגילים וארוכים הסייעת והמחנכת לא היו רוב הימים(יום כן,יום לא,יומיים לא,יום כן,ימים ששתיהן לא נמצאות ביחד והכול נופל עליי)כול אחת מסיבותיה המוצדקות אבל בשורה התחתונה יצא שהכול נופל עליי והיה לי מאוד עמוס ומתיש ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני זקוקה למילוי אוויר אחרת אני אתמוטט,יצא לי טוב שגם המשפחה טסה לרודוס ולא הצטרפתי ככה נחסכו לי עוד עומסים והתמודדות עם האחים המשועממים שלי אחרי הרבה זמן של חופש. בליל הסדר עצמו הוזמנתי לכמה בני משפחה וחברים אבל אני רציתי את הבית,חברה טובה באה אליי אחרי שלא ראינו אחת את השנייה קרוב לחצי שנה וזה למרות שהיא גרה ועושה את השירות לאומי קרוב אליי,שתינו היינו עמוסות בטירוף ולא הספקנו כלום,היה כיף להיפגש,אני לא אספר לכם מה טחנו בליל הסדר אבל אני רק ארמוז שזה היה מאוד טעים ומאוד לא מזכיר מצה...החברה נשארה כמובן לישון אצלי והיה לנו כיף שכלל גם תגלית הזויה על ילד שהיה ידיד טוב שלי עד שהוא איכזב אותי מאוד מאוד ורבנו(למי שזוכר את "לחברים שבגדו" מ2003 שכתבתי ופירסמתי כאן...)שהוא קרוב משפחה שלה שזה הדבר הכי הזוי בהתחשב בזה שהיא עלתה מארגנטינה לפני בערך ארבע שנים. במקביל היו חברים נוספים שצלצלו ורצו לבוא אבל האמת שלא הכי התחשק לי או שזה לא הסתדר בסוף ככה שחגגתי בעיקר טלפונית,פרועה שכמוני
ביום שישי בבוקר עשיתי בייביסיטר על ילד נכה מהבית ספר((שלמעשה אני גם המלווה שלו בהסעה הלוך ושוב אבל אני לא מלווה צמודה שלו על אף שאני מאוד אוהבת אותו והוא דיי חושב שאני מלווה רק שלו),זאת הפעם הראשונה שאני עושה עליו בייביסיטר בבית שלו,כבר הייתי אצל חבר'ה עם פיגור(כולל עמוק)וכו' אבל אצל הילד הזה ישנה בעיה נוספת-הוא משותק ברוב הגוף ויושב על כיסא גלגלים(שזה למעשה המצב של רוב החבר'ה בביה"ס שאני עושה בו שירות לאומי,בהסעה לעומת זאת יש לי יותר מגוון בגלל שזו הסעה לשני מקומות ובמקום שאני רק מלווה ילדים בהסעה אליו ולא נשארת מדובר בחבר'ה עם פיגור עמוק אבל לא נכים),האמא רצתה שאני אצא איתו לטיול(אחרי ארוחת בוקר וההחלפות של הבגדים והחיתול כמובן) ומאוד רציתי לטייל איתו כי בבית באמת לא היה לנו הרבה מה לעשות(בשונה מילדים אחרים שיצא לי לעבוד ולהיות אצלהם לילד הזה אין ממש צעצועים כי הוא לא אוהב וגם לא הכי מסוגל פיזית) ומאז שנגמרה הקייטנה הוא לא יוצא מהבית,הבעיה שהבית מוקף מדרגות ולא יכולתי ללכת לשום מקום כי פחדתי שלא יהיו לי הכוחות להרים ולהוריד את העגלה(מדובר בכמות מדרגות מכול צד)ושהילד יפול ואני לא אסלח לעצמי,הצלחתי רק להוריד אותו שלוש מדרגות(וגם זה היה קשה פיזית) שהן בדיוק בדלת הבית ואז נתקענו כי לא היה יותר לאן ללכת מבלי להגיע לאיזה 20 מדרגות נוספות ואני מדברת על שלושה כיוונים שונים,בלית ברירה נשארתי איתו סתם קצת בשמש ושרתי לו שירים וגם סיפרתי סיפורים מהראש שזכרתי,הילד לא מדבר(מבחינה שכלית הוא דווקא לא עם פיגור לפחות לא כמגבלה עיקרית,אבל הוא גם לא ברמה הכי גבוהה כמו ילדים אחרים בבית ספר) וסובל גם מחרדות כשיש התקהלות המונית(בבית ספר ברוב הטקסים הוא רק רואה את כולם ובוכה ואני יוצאת איתו לטיולי הרגעות),זה הצליח בערך 20 דקות ואז נהיה חם והוא סימן שהוא רוצה לחזור הביתה(הוא מתקשר באמצעות העיניים-צד אחד כן וצד שני לא,הסמלים מופיעים על השולחן)והאמת שבגלל חוסר הנגישות וזה שלא טיילנו אלא עמדנו דיי במקום התחושה שלו הייתה מובנת,החזרתי אותו הביתה וחיפשתי מה לעשות ועוד בפסח כשהאמא אמרה שבצבצק לא כשר השנה וכשאין לי בכלל אופציות,איכשהו יצא שרוב היום החזקתי אותו על הידיים,שרתי לו בערך את כול שירי הילדים הקיימים לדורותיהם(וגם כמה לא שירי ילדים שעלו לי לראש)וחיבקתי אותו(הוא היה מבסוט,הוא ממש אוהב חיבוקים ונשיקות והוא גם כזה חמוד שבכלל אי אפשר לעמוד בפניו)וראינו טלוויזיה אבל הרגשתי שזה לא מספיק מבחינת אתגרים ממשיים עבורו,בכול זאת הוא בן 12...למעשה זאת הייתה האופציה היחידה שחשבתי עליה ובכול זאת למשוך ככה כמה שעות זה לא פתרון(למרות שבאותו יום זאת הייתה הדרך הכי טובה יחסית לתנאים והילד כאמור היה מבסוט מעודף התשומת לב שהרעפתי עליו),ניסיתי לשאול את האמא מה לעשות בעתיד כשהיא חזרה והיא לא בדיוק הייתה מרוכזת כדי לענות לי(שאלתי גם בבוקר כשהגעתי כי בשונה מההסעה והבית ספר בבית יש שינויים המון פעמים ורציתי לדעת)....זה מציק לי כי אני כול הזמן חושבת איך אני יכולה להתמודד פעם הבאה יותר טוב?מה אני יכולה עוד לעשות מלבד לשיר,לספר סיפורים ולהחזיק על הידיים את הילד תוך כדי תזוזות של "ריקודים"?אולי האמא בכלל לא העריכה את הניסיון הזה אפילו שבאמת השתדלתי מכול הלב?בכול זאת לא מדובר בתינוק אלא בילד בן 12 ואמורים להתייחס אליו כאל בוגר עד כמה שאפשר למרות המגבלות ולהרים על הידיים מזכיר משהו לילדים יותר צעירים(למען האמת גם בכיתה ובשאר הבית ספר אני מרימה לפעמים את הילדים ומחבקת אותם,פשוט הרבה יותר כיף להתחבר אליהם כשהם מחוץ לכיסאות הגלגלים...)....זה עדיין קצת מטריד אותי.
כי מחר רשמית האקשן חוזר ופסח עובר סופית(למעשה כבר היום עבור מי שלא חוגג מימונה או בחופש מבית ספר)כלומר למי שלא בתיכון או באוניברסיטה ששובתים מחר(אומרים שהשלב הבא זאת פגיעה בבגרויות),אני נכנסת לתקופה עמוסה כי למעשה עד אמצע אוגוסט אין לי חופש של יותר מיום(וגם זה בגלל חגים...)ואני דווקא מרגישה שמילאתי כוחות אליו,נקווה שאני צודקת. עליי עבר החופש בצורה יחסית עמוסה ודיי מעניינת. קודם כול העובדה שהיו לי כמה ימים לבד בבית כשכול המשפחה בחו"ל נתנה לי הרבה שקט למחשבות שהייתי זקוקה לו,בשבועיים של לפני החופש כלומר בקייטנה שלמזלי הימים בה קצרים יותר ובשבוע שלפניה שהימים רגילים וארוכים הסייעת והמחנכת לא היו רוב הימים(יום כן,יום לא,יומיים לא,יום כן,ימים ששתיהן לא נמצאות ביחד והכול נופל עליי)כול אחת מסיבותיה המוצדקות אבל בשורה התחתונה יצא שהכול נופל עליי והיה לי מאוד עמוס ומתיש ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני זקוקה למילוי אוויר אחרת אני אתמוטט,יצא לי טוב שגם המשפחה טסה לרודוס ולא הצטרפתי ככה נחסכו לי עוד עומסים והתמודדות עם האחים המשועממים שלי אחרי הרבה זמן של חופש. בליל הסדר עצמו הוזמנתי לכמה בני משפחה וחברים אבל אני רציתי את הבית,חברה טובה באה אליי אחרי שלא ראינו אחת את השנייה קרוב לחצי שנה וזה למרות שהיא גרה ועושה את השירות לאומי קרוב אליי,שתינו היינו עמוסות בטירוף ולא הספקנו כלום,היה כיף להיפגש,אני לא אספר לכם מה טחנו בליל הסדר אבל אני רק ארמוז שזה היה מאוד טעים ומאוד לא מזכיר מצה...החברה נשארה כמובן לישון אצלי והיה לנו כיף שכלל גם תגלית הזויה על ילד שהיה ידיד טוב שלי עד שהוא איכזב אותי מאוד מאוד ורבנו(למי שזוכר את "לחברים שבגדו" מ2003 שכתבתי ופירסמתי כאן...)שהוא קרוב משפחה שלה שזה הדבר הכי הזוי בהתחשב בזה שהיא עלתה מארגנטינה לפני בערך ארבע שנים. במקביל היו חברים נוספים שצלצלו ורצו לבוא אבל האמת שלא הכי התחשק לי או שזה לא הסתדר בסוף ככה שחגגתי בעיקר טלפונית,פרועה שכמוני
. ביום חמישי בבוקר, מיד אחרי שחזרתי, נסעתי לכנס עולמות לפאנל של אמא"י, לראות קצת Death Note על מסך גדול ולמפגש פורום מנגה ואנימה. היה כיף ^^ (אפילו קיבלתי מחזיק מפתחות של קון מבליץ'~)