אורז ריזוטו למיניו
משמעות המילה ריזוטו היא אורז קטן. תכולת העמילנים הגבוהה בסוג הגרגיר הזה היא שיוצרת אורז קרמי, קטיפתי, בעל גרגירים פנינתיים. היין הוא שעוזר לאורז לקבל את מירקמו וטעמו המיוחד. שלושת סוגי האורז, העיקריים, הגדלים בצפון איטליה הם "קרנרולי", "ארבוריו" ו "ויאלון ננו". ה"קרנרולי" הוא העדין והמלכותי מבין השלושה ולכן לא משמש לעשיית ריזוטו אלא למאכלי אורז אחרים. יחסי ציבור מעולים הפכו את ה"ארבוריו" למפורסם בעולם לצרכי ריזוטו, מוצקות הגרגיר ויכולת ספיחת הנוזלים האיטית שלו, מחייבת הוספה הדרגתית של הנוזלים. ההוספה ההדרגתית היא שמאפשרת לעמילנים להשתחרר בעדינות ולגרגיר לספוח את הנוזלים והטעמים. "ויאלון ננו" נחשב באיטליה לאורז הטוב ביותר להכנת ריזוטו. אז הגודל כן קובע? כי "ננו" באיטלקית פרושו גמד וגודלו של ה"ויאלון ננו" הוא שמקנה לו את היתרון, על זן ה"ארבוריו", בהכנת ריזוטו. ה"ויאלון ננו" לא מתפרק בבישול ולא נעשה עיסתי מדי. הוא מייצר מירקם קטיפתי ונשאר חלק ומוצק גם כאשר מעבירים אותו לצלחות ההגשה. הדבר החשוב ביותר בהכנת ריזוטו הוא התחשבות בסוג הגרגיר. בעוד ה"ארבוריו" מצריך הוספת מים הדרגתית, ל"ויאלון ננו" דרושה הוספת חצי כמות הנוזלים כבר בשלב הראשון של ההכנה, תיכף אחרי התאדות היין. הוספה זו מאפשרת לכל הגרגירים להעטף בנוזל חם ולהתבשל באופן שווה, שיאפשר שיחרור אחיד של העמילנים ויצור מירקם קרמי. גרגירי האורז אמורים לעמוד בחום הרב הנדרש לבישול ריזוטו מושלם ויחד עם זאת לשמור על צורתם ומירקמם הקטיפתי, דקות רבות לאחר ההכנה. לאופן הוספת הנוזלים חשיבות רבה. כמו גם ליחס בין כמות האורז לנוזלים. בדרך כלל תהיה כמות הנוזלים פי שתיים עד שלש מהאורז. הוספה לא נכונה של הנוזלים גורמת לשריפה של העמילנים, הגורמת לאיבוד יכולת ספיחת הנוזלים ואיבוד המירקם הקטיפתי, הרצוי כל כך. בשלנים לא מוצלחים ינסו לכפות על תוצאות הרות אסון אלו, באופן מלאכותי, ע"י הוספת טונות חמאה או שמן, בניסיון נואש להחזיר את הקטיפתיות. מיותר. לא טעים.