הלגיטמיציה של הבלתי-לגיטימי
דהבה, בדיוק על "היא לא תוכל לשמש עוד דוגמא ומופת", אותו את אומרת כמובן מאליו, אינו הנחת יסוד מוסכמת. בעיני זה לא מובן מאליו וזה לא לגיטימי. לפי התפיסה הליברלית החילונית, כל עוד איש חינוך לא מנסה להחזיר את ילדי בתשובה בסתר תוך ניצול מסגרת העבודה הקרובה, אין לי בעיה שיגיע לשם בשטריימל ובציציות ושיעשה גם בבית שלו מה שהוא רוצה. אין לי שום בעיה שילמד ילדים חילונים, באמת שאין לי, וגם שיגיד להם שהוא נוטל ידיים ומברך לפני שהוא אוכל סנדביץ´ בהפסקה ולמה. זה לא יהפוך אותם לפחות חילונים, אלא ליותר פתוחים ומקבלי אדם. וזה יפה. להיפך - תראי כמה ילדים חילונים מחפשים רב שילמד אותם לדרשה לפני הבר-מצווה. זה לא הופך אותם לדתיים, מקסימום מרחיב את הידע שלהם או אולי קצת מעצבן אותם שהנה צריך ללמוד שיעור גם אחרי בית-הספר
בתפיסה החרדית הסגורה, המצב ההפוך לא יעלה על הדעת. הוא גם מצדיק בעיניהם פיטורים. בעיני, כחילונית במדינה דמוקרטית, זה לא בסדר. זאת אפליה שנובעת מתפיסת עולם סגורה ומחרדה מהשונה והאחר המתקרב אליהם. אפליה שתוצאתה, מעבר לבעיות פרטיות כמו המקרה של הגננת, הוא הגברת הניכור החברתי בישראל. ושוב - ברמה הפרקטית, חוזה שאינו חוקי אינו חוזה תקף.