שירה כמים 1959
Well-known member
זה כבר היום השישי
(כמדומני)
שלא ביקרתי בגהינום
ואין יום שבו
ציפורי הגהינום אינן נושבות לכאן אליי עלי
מנקרות בי
מפצירות
זה כבר היום השישי
(כמדומני, קשה להבין מתי זה בדיוק התרחש)
אני מביטה בהן תוהה, מבולבלת וגם בהירה
מתנערת מהנקירות המציקות על גבול המכאיבות
בזרועותיי, בשמאל חזי, בכל אבריי,
זה כבר היום השישי
אני מחפשת סיבות
סימוכין
אני נושפת לציפורי הגהינום ברכות עצבנית במקוריהן
אני אומרת
"קישטע
קישטע"
והן עפות ממני
עד הגדר הסמוכה
עליה הן יושבות
מביטות בי בעיניים קטנות, חודרות
כמו הציפורים של היצ'קוק
מחכות
(כמדומני)
שלא ביקרתי בגהינום
ואין יום שבו
ציפורי הגהינום אינן נושבות לכאן אליי עלי
מנקרות בי
מפצירות
זה כבר היום השישי
(כמדומני, קשה להבין מתי זה בדיוק התרחש)
אני מביטה בהן תוהה, מבולבלת וגם בהירה
מתנערת מהנקירות המציקות על גבול המכאיבות
בזרועותיי, בשמאל חזי, בכל אבריי,
זה כבר היום השישי
אני מחפשת סיבות
סימוכין
אני נושפת לציפורי הגהינום ברכות עצבנית במקוריהן
אני אומרת
"קישטע
קישטע"
והן עפות ממני
עד הגדר הסמוכה
עליה הן יושבות
מביטות בי בעיניים קטנות, חודרות
כמו הציפורים של היצ'קוק
מחכות