זה לא התחת

[ה ר א ש ו ן]

זה לא התחת

שלום
עשיתי איזה תנועה ומאז יש לי זרמים ברגל ולא יכולה להתכופף. בבוקר אי אפשר לרדת מהמיטה. הכאב לא עוזב. נעלם בישיבה וחוזר בדקירות בתחת וברגל כל הזמן הכאב נודד. גם שמשתעלת זה מקרין כאב לרגל.
אפשר לדרוש מזה נכות? כמה סיפרו לי שיש להם אותו דבר.
אני רוצה פזיוטרפיה. זה יעזור? ניסיתי ארקוקסיה כמה ימים והשתפר הכאב אבל אי אפשר להתכופף.
תעזרו לי לצאת מזה.
מותר חגורת בטן?

 

[Sigal H]

ברוכה הבאה

סיפור לא פשוט, הכאב הזה שלך. את אדם של חיבוקים? כי בא לי לתת לך אחד

עשית בירור מקיף לבעיה? קודם כל, ממה שעולה בדעתי כרגע, כדאי להתייעץ עם נוירולוג ואורטופד, לעשות את הבדיקות ולנסות לאתר את מקור הבעיה. ככה אולי אפשר יהיה ממש לטפל בזה ולהחלים, ולא להסתפק רק במשככי כאבים. גם באשר לפיזיותרפיה ולחגורת הבטן, לדעתי כדאי להתייעץ עם רופא קודם.

בשביל קצבת נכות צריך (או לפחות ממש ממש רצוי) אבחנה ומסמכים רפואיים כאלה ואחרים. לא קל אבל אפשר לעשות את זה. כשתגיעי לשלב נוכל לעזור לך, יש פה כמה בעלי ניסיון

חופן חיוכים,
סיגל

 

[בז נדיר]

אין טפולים ואין נעליים

תסבלי ותהיה בשקט.

אה כן ... ברוכה הבאה לפורום.
פה יסברו לך בלשון נמוסית ויפה שלא לכול דבר יש תרופה.
תתחילי להתרגל לרעיון.

 

[ויויאן טאץווד]

אני חדשה פה ולא מכירה את הנפשות הפועלות

אבל למה להיות לא נחמד?

אני מבינה שזה נאמר בציניות. אבל אנשים שכואב להם לא צריכים שידרכו להם עוד על הנקודות הכואבות.

זו דעתי.

 

[בז נדיר]

סיגל, תני סוכריה לילדה.

 

[ויויאן טאץווד]

קונטרה, ואזהרת גסויות למי שרגיש לזה

איש אחד בא לילדה קטנה עם קוקיות ואמר לה: אם תבואי איתי לגינה אני אתן לך סוכריה. אז היא ענתה לו: אם תיתן לי את כל החבילת סוכריות אני גם אמצוץ לך.

----

סליחה סיגל, אבל הייתי חייבת.

 

[ויויאן טאץווד]

ואני אבין אם תמחקי את התגובה הזו

לשיקולך.

 

[Sigal H]

אני לא מוחקת (וגם משהו לכותבת המקורית)

אבל אם תרצו להמשיך עם בדיחות, פתחו שרשור חדש (עם אזהרת גסויות או מה שצריך). הולך?

ולכותבת ההודעה המקורית, ה ר א ש ו ן, אני מתנצלת על ניצול השרשור, זו עדיין לגמרי הבמה שלך. מה שלומך בינתיים? משהו השתנה, התקדם?

חופן חיוכים לכולכם

סיגל

 

[ויויאן טאץווד]

אכן, גם אני חושבת על הראשון, המקורי, הכואב

ששאל שאלה והשרשור הזה הלך לכיוונים אחרים לגמרי.

אז כן, אשמח גם לשמוע שלומך. וסליחה שהדיון הזה התרחק מאד מהשאלה המקורית.

מי שירצה ליזום שרשור הומור שחור, אז כמובן בהחלט בשרשור נפרד. עם אזהרות.
נראה פשוט שיש פה אנשים שצריכים להוציא את הציניות שלהם, כחלק ממה שעוזר להם להתמודד, ועדיף לאוורר את זה בשרשור נפרד שקשור רק לזה.
לא ממש דחוף לי, אבל אשמח להצטרף אם למישהו יהיה רצון לפתוח שרשור כזה.

 

[בז נדיר]

ג ד ו ל

גמרת אותי ...

 

[Sigal H]

ואין גם רגישות, כנראה

בז, להשמיע ביקורת זה לגיטימי. לזרוק אותה בציניות על חשבון מישהו חף מפשע - לא.

אלה לא אותיות שיושבות בצד השני של המסך וקוראות, אלא בני אדם. בני אדם שכואב להם לא פחות ממך. לחלקם יש טיפול שיכול לעזור, לחלקם באמת אין תרופה. קצת יותר כבוד לזולת לא יזיק, גם אם ממש ממש ממש כואב לך.

בחיוך,
סיגל

 

[בז נדיר]

עוד תחושה שאבדה לי היא הרגישות לאחרים

אבדה ... מה לעשות ? ...
מעניין אם זה חלק מהנכות או מהכאב. מעניין תתחת. זה מה יש.
אבדה ... ולא תשוב.

 

[11161]

אבדה ברגע שאף אחד לא הבין אותך

כמוני - כמוך..

ברגע שיצאנו מהמסלול המוכר הפסיקו להבין אותנו, ולכן גם אנחנו הפסקנו להיות מובנים.

סיגל - בבקשה אל תכעסי על בז, הומור שחור זה ייחודי לגברים לשמור על ציניות, כחלק מסגנון התמודדות.
שוב - השפה מוגבלת להעביר מסרים מורכבים.

ויויאן - אל תקחי את זה אישית, כמו שכתבתי זה נכתב בהומור שחור..

 

[Sigal H]

בשביל זה

המציאו את החייכנים והאייקונים, לא?

 

[11161]

לא

חייכנים ואייקונים זו שפה שבנים לא באמת מכירים

לפחות לא אני וחברנו בז

 

[11161]

סיגל

אני כותב בידידות כמובן

והמון בהצלחה בניהול

את תהיי מעולה (כרגיל) פה

 

[ויויאן טאץווד]

אבל דווקא פה כן מבינים

אז למה לירוק לבאר היחידה שיש לנו?

את המרירות והזעם שיש לנו על שאר העולם, שלא מבין, אני מקבלת בשמחה. ומגיע לו.

לא לקחתי את זה אישית בכלל. ואני האמא של ההומור השחור, והומור שחור זה גם מרזה (קרדיט לחברתנו מהפורםו השכן). אבל גם זו בטח בדיחה שלא מצחיקה גברים.

להיות ציני זה נחמד וזו בהחלט דרך התמודות לא רק של גברים. אבל להיות ציני על חשבון חלשים זו חוכמה קטנה מאד בעיני.

אני רק מתארחת פה, בזכות האהבה הגדולה שלי לסיגל.

אבל בהחלט אשמח לקחת חלק בשרשור של הומור שחור (יכול להיות גם על עצמנו, אבל לא על חולים אחרים). זה מהנה ומנחם ובעיקר מצחיק.

הם מינוריים אמנם, כרגע לא עולים לי הקיצוניים יותר, אבל שתי בדיחות ציניות: אחת של עוד חברה בפורום השכן, היא שבמסגרת התעללות ביורוקרטית-רפואית אמרו לה שהתורים תפוסים עד לעוד אי אלו חודשים. והיא אמרה: אז שישימו וולטרן.

וזה הפך למטבע לשון שלי כשהממסד הרפואי מעצבן אותי.

שני, השבוע כשהלכתי לקנות עוד סוגים של פוסטאיטים, שמצטרפים לשלל האביזרים שאמורים לעזור לי עם הפגיעה הקשה בזיכרון. גיליתי שפוסטאיטים הם מאד יקרים, אז אמרתי למוכר (הדי מגעיל בעליל) שאני אכניס את זה להוצאות הרפואיות.

להצחיק את עצמי, דווקא מול אנשים מגעילים זו גם דרך התמודדות שלי.

לחיי ההומור השחור וגם האפור. אבל שוב, לא על חשבון חלשים.

 

[11161]

לחיי ההומור השחור!! ולחיי סיגל!!!

וגם אני כותב את ההודעה הזו כי זכיתי להכיר את סיגל.

סיגלי - טוב שאת קיימת, אחרת היינו צריכים להמציא אותך, אבל אז החיקוי היה חיוור מדיי לעומת מי שאת..

 

[Sigal H]

תרגיע, אני לא הבנאדם המיוחד היחיד כאן... רק צריך להכיר עוד את הנפשות הכותבות, והנפשות הסמויות כשירגישו בנוח לכתוב, ותראה

 

[ויויאן טאץווד]

בדקו לך אם זה אישיאס?

לא שאני יודעת בדיוק מה זה, אבל זה תואם את הכאב שאת מתארת.

בהצלחה,