הבעיה עם העבירה הזאת בנסיבות האלה (לפחות ע"פ מה שלמדתי מדבריך והכותרות, לא התעמקתי מעבר לכך) היא, שזה תלוי כמעט לחלוטין ברצון החוקרים. ברצונם יחקרו פרשה ויכנו אותה שוחד וברצותם יתעלמו ממנה ויראו בה חלק מדרכה של הטבע. כך למשל העניין לגבי אישום השוחד נגד ראש הממשלה, כאשר תומכיו צועקים שזה סעיף אישום תקדימי (סיקור אוהד, היענות חריגה מצד כלי תקשורת) והם צודקים בעקרון, אולם כמובן שאין שום בעיה להגדיר זאת שוחד אם זה אכן מוכח. הבעיה היא שאם יגדירו את זה שוחד, יצטרו להעמיד לדין חלק ניכר מהפוליטיקאים בישראל וכנראה מכל מדינה דמוקרטית בעלת משטר קואליציוני בעולם. וזה עוד לפני ראשי הרשויות שפועלים בדרך זו.
צחי הנגבי היה אחד הראשונים להיפגע מהשיטה הזאת. בעוד שבאותה תקופה כ-ו-ל-ם חילקו ג'ובים בתמורה לתמיכה פוליטית, מתישהו הפרקליטות החליטה להילחם בתופעה ולהפכה לפלילית (מעבר להיותה כזאת מבלי שזה מומש או שבאמת ראו זאת כך). הנגבי הועמד לדין וכמובן הורשע ובצדק, שכן ברגע שמגישים כתב אישום אין שום בעיה להרשיע. אבל עשרות פוליטיקאים אחרים כלל לא הועמדו לדין על אף שאין כל מחלוקת שהם עשו בדיוק את אותו הדבר. למעשה, זאת הייתה השיטה הרשמית במשך רוב שנות שלטון מפא"י (שיטת 'הפנקס האדום'). אבל הטיפול של המדינה והרצון לשנות התחיל מאוחר יותר, בתקופת שלטון הימין.
הנגבי הוא דוגמה מובהקת למה שאתה מתאר. ברור שיש פה עיוות משפטי ומוסרי של המדינה. זה שהיא מחליטה יום אחד להפוך משהו לפלילי, מן הראוי שתצהיר על כך מראש ולא תעשה זאת באמצעות העמדה לדין והכרעות דין. או אז יהיה הוגן להעמיד לדין את מי שיפעל בניגוד למה שהמדינה הכריזה עליו כפלילי שיטופל. אבל להעמיד לדין אחד מתוך עשרות ובדרך זו לשנות מדיניות? זה פסול ולא ראוי.
www.ynet.co.il
