גמליאל לוינסון
New member
זה קשור לגירושין וירושה גם יחד
זה קשור לגירושין וירושה גם יחד
לחברי הפורום וחברותיו חג שמח, שמי ש. ל. ר., ואני זקוק לסיוע שלכם במאבק שלי על העוני שנכפה על אמי, סמדר ל., ועלי. אני מבקש שתקראו את הפרטים, תיתנו לנו צ´אנס, ותעבירו את ההודעה הזו לכל מי שעוד נותר לו לב. כעת אני ואמי כמעט חסרי בית. נוכל להתייצב כלכלית אם יבוטל הויתור על הירושה של סבי, זלמן ל. ז"ל, אותו חתמה אמי לפני זמן רב. סבא שלי מת באופן פתאומי בשנת 1981. הוא לא השאיר אחריו צוואה, כך שאמא שלי ואחיה (כעת ז"ל) היו אמורים להתחלק בירושה עם הסבתא שלי, שושנה ל.. אמי ואחיה היו בהלם כשהאבא שלהם נפטר. את ההלם הזה, ממש בשבוע ה"שיבעה" על הסבא שלי, ניצלו סבתא שלי, אחת מהאחיות שלה, והאח של סבי המנוח. הם החתימו את אמי ואת אחיה על כך שהם מוותרים לסבתי על חלקם בירושה. אם הסבא שלי לא היה מת ככה פתאום, האמא שלי ואחיה המנוח לא היו חותמים בשביל הסבתא שלי. היחסים בינה לביניהם אף פעם לא היו טובים. בתמורה לויתור הבטיחה הסבתא שלי לאמי ולאחיה, שתסייע להם מתי שתצטרך. ההבטחה הזו לא קויימה. הקשרים ביני לבין הסבתא שלי ומשפחתה היו תמיד מינימאליים. אמי ואני חיינו בארה"ב, והיינו קורבנות לאלימות של אבי. הסבל שלנו ממש לא עניין את משפחתנו בארץ. סבתא שלי תמיד אמרה, שאם בעל מחטיף מכות לאשתו ולילד שלו, הם בטח אשמים, וזה מגיע להם. אמא שלי סבלה הרבה שנים מ"סינדרום האשה המוכה", כי אם האמא שלה לא תמכה בה, למה שתספר על המכות למישהו אחר? היא התביישה. בינתיים, סבתא שלי שכרה את השירותים של חוקר פרטי. היא רצתה שהוא יאתר בשבילה אלמנים אמידים, כדי שתמצא תחליף עשיר יותר לסבא המנוח שלי. היא גם השקיעה הרבה מהירושה בטיפולי יופי. מאז 1995 היא חייה על חשבונו של תעשיין בפנסיה בשם משה ב.. ב 1999 הגעתי עם אמי לארץ תוך כדי הפרה של סעיף 12 לאמנת האג, שמסדירה הורות בינלאומית על ילדים. ברוך השם שלאמא שלי היה האומץ "לחטוף" אותי לישראל. מצבי הנפשי היה נורא אחרי שבית משפט בקליפורניה הכריח אותי לעבור להיות 100% במשמורתו של אבי האלים פורסט ראוז. שלושת הערכאות השיפוטיות בישראל הכירו בחומרת המצב שלי, ואפילו שליכלכו על האמא שלי בפסק הדין, העניקו לנו את הצדק לו הזדקקנו כל כך. החיים שלי ניצלו! הסבתא שלי היתה מודעת למצב סכנת החיים בו אמי ואני היינו שרויים. למרות זאת, היא הסגירה אותנו לרשויות, שחיפשו אחרינו כל עוד לא הגיעו השופטים כאן להחלטות האמיצות בנוגע לגורלנו. היא אמרה לי שהסגירה אותי, כי חשבה, שהשליח שבא להגיש לה את מסמכי ההסגרה היה שליח, שהיה אמור להגיש לה תביעה של אמי ושלי על הירושה שלנו, ממנה נושלנו. על ראש הגנב(ת) בוער הכובע. בדרך מסובכת, כל החפצים שלנו הגיעו מקליפורניה לארץ, תודות לעזרתה של אוניברסיטת קליפורניה, בה עבדה אמי. זה כולל את עמל החיים שלה. היא פרופסור, ויש לה אלפים של ספרים ומחקרים שקראה ולימדה. זה גם כולל את תמונות הילדות שלי ושל אמי, הצעצועים, הספרים והאוספים שלי, ורהיטי עץ עתיקים שקנינו בזול ושיפצנו. את כל המכולה פירקנו בוילה של סבתי בחולון, אבל היא כל כך פחדה שנתנחל שם. לא שהיא גרה שם. הביית עמד ריק לגמרי מאז שתפסה את ברש ב1995, והיא אפילו לא השכירה אותו, כי מה שנראה לה ככאב ראש להתעסק עם שוכרים לא היה שווה עבורה את שכר הדירה. ללא ידיעתנו וללא הסכמתנו היא פינתה משם את כל רכושנו שהצלחנו להציל מקליפורניה למחסן עלום, והיא מסרבת לתת לנו אפילו את כתובתו. אחרי זה היא מכרה את הבית בשביל יותר מחצי מליון דולר רק עבור המגרש. אנחנו לא ראינו מזה כלום. היום עומד שם בית קומות מפואר. כל הזיכרונות שלי מהילדות, וכל הספרים והמחקרים שאמא שלי השקיעה בהם כל-כך הרבה שנים, כדי שיפרנסו אותנו בכבוד, הלכו לאיבוד עבורנו. בגירסא אחת של הצוואה של הסבתא שלי כתוב, שכשאני והבת של דודי המנוח (ציפי ל.) נהייה בני שלושים, נקבל את מה שיוותר מהירושה. אמא שלי לא תקבל אף פעם כלום, כי כך הסבתא שלי מענישה אותה על הבושה של הגירושין מאבי האלים (אלה הגירושין הראשונים במשפחתנו!). גם בזה אני לא בטוח, כי האחים והאחיות של סבתא שלי, מה שנקרא "משפחה מזרחית חמה", החליטו, שהאסטרטגיה שלהם היא של "אנחנו לא מתערבים." ברור, שלטווח ארוך, הקונפליקט בין הסבתא שלי לבינינו משרת את האינטרסים הכלכליים שלהם. גם האח של סבי המנוח הודיע לי ולאמי בערב שבועות שעבר, שהוא יעשה הכל כדי שהירושה תגיע לילדיו, במקום לילדיהם של האחים והאחיות של סבתי. לטענתו, זה כסף מהשואה, והצד המזרחי של הסבתא שלי לא זכאי לו. הוא נשוי לפולניה. על זכויותי וזכויות אמי אין איש מדבר. מדובר בשתי דירות יוקרה לפחות. ברצוני גם לציין שסבתי הגיע לנישואיה בחוסר כל, חוץ מיופיה. הסבא המנוח שלי הוא זה שבמותו הביא את הנכסים והממון לסבתא שלי. סבתא שלי תמיד התלוצצה שהתחתנה איתו בגלל הרנטה שלו מהגרמנים, שאיפשרה לה לגור בוילה. מאידך, הסבתא שלי, אשה אהודה על הציבור (מי לא אוהב נשים יפות ועשירות?), מכחישה את ההתעללות הכלכלית שלה בנו. היא טוענת, שכל השנים נתנה לנו כסף שביזבזנו על שטויות. אנחנו חיינו תמיד בצניעות ובצימצום. מהמשכורת של אמא שלי בלבד אי אפשר היה לקנות הגנה משפטית ראויה מהאלימות הפיסית והמשפטית של האבא שלי. הוא עשה אחרי הגירושין כסף רב בהיי טק של עמק הסיליקון, ונתמך גם ע"י משפחתו האמידה, שלא רצתה שייתחתן עם ישראלית ויעשה ממנה ילד. הוא אף פעם לא שילם מזונות כי היה לו עורכת דין טובה. אנחנו טוענים, שאם הייתה הסבתא שלי מממנת לנו עורך דין בארה"ב כמו שצריך, ומשלמת לו בזמן, כדי שלא יסבך את התיק ואח"כ יעזוב אותנו עקב אי תשלום, היינו מקבלים את הצדק לו אנו זכאים בארה"ב. גם הקונסול הישראלי בסאן פרנציסקו היה די המום מכך, שהיא לא סייעה לנו, כמו שמשפחות אחרות עושות, להתמודד עם מערכת המשפט בארה"ב, למרות שבדק וראה, שהיא יכולה. אם היא היתה מסייעת לנו בזמן, לא היינו צריכים לעבור על החוק שם ולברוח לכאן, למען יינצלו חיינו ונוכל להמשיך להיות אמא ובן. ברוך השם, היום ישראל מכירה בחוקיות של שהייתנו כאן כבן ואמא. אבל המחיר על כך היה ועודנו כבד. כיום אמא שלי ואני עניים וכמעט חסרי בית. כדי להציל את חיי ויתרה אמי על הפרופסורה שלה באוניברסיטת קליפורניה, ובארץ היא בקושי מתפרנסת. גם האלמנה של דודי ז"ל, קלייר ב., ובתה אורלי ל., עניות וחסרות כל (אגב, במשפחה שלנו הכריחו אותה כתנאי לנישואין לעברת את שמה ל"אורלי ל."). ש"ס עוזרת להן, ולמזלן הן יכולות לגור עם האמא של קלייר בסלאמס של פתח תקווה. הסבתא שלי גרה בדירת פאר המשקיפה לים ולטיילת בשד´ ניצה שבנתניה בעושר רב, מתלבשת בבגדי מעצבים, וטסה לאירופה לטיפולים נגד צלוליטיס. לנו אין כסף לתרופות. אנא הושיטו לאמי ולי עזרה בלעשות צדק. אחרי שעברתי כל-כך הרבה סבל בארה"ב, כל כך טוב לי בארץ עם החברים שלי ובית הספר הנהדר שלי, וכל החוגים פה שיש לי עליהם מלגות הצטיינות, ובצופים. אנא עיזרו לאמא שלי ולי לצאת ממעגל העוני, ולקבל את הירושה שהשאיר לנו סבא זלמן! הוא בטח היה מתהפך בקיברו אם היה יודע איך אלמנתו העליזה מתנקמת בבתו, אשר גידל וטיפח בעמל רב ונגד רצון אשתו. הסבתא שלי התנגדה לכל האינטלקט שהסבא שלי השקיע באמי, כי חששה, שאם אמא שלי תהיה מלומדת מדי, היא לא תמצא חתן אשכנזי עם רנטה. אשמח לקבל מכם כל עזרה. חג שמח! תודה מכל הלב, שהין ל. ר.
זה קשור לגירושין וירושה גם יחד
לחברי הפורום וחברותיו חג שמח, שמי ש. ל. ר., ואני זקוק לסיוע שלכם במאבק שלי על העוני שנכפה על אמי, סמדר ל., ועלי. אני מבקש שתקראו את הפרטים, תיתנו לנו צ´אנס, ותעבירו את ההודעה הזו לכל מי שעוד נותר לו לב. כעת אני ואמי כמעט חסרי בית. נוכל להתייצב כלכלית אם יבוטל הויתור על הירושה של סבי, זלמן ל. ז"ל, אותו חתמה אמי לפני זמן רב. סבא שלי מת באופן פתאומי בשנת 1981. הוא לא השאיר אחריו צוואה, כך שאמא שלי ואחיה (כעת ז"ל) היו אמורים להתחלק בירושה עם הסבתא שלי, שושנה ל.. אמי ואחיה היו בהלם כשהאבא שלהם נפטר. את ההלם הזה, ממש בשבוע ה"שיבעה" על הסבא שלי, ניצלו סבתא שלי, אחת מהאחיות שלה, והאח של סבי המנוח. הם החתימו את אמי ואת אחיה על כך שהם מוותרים לסבתי על חלקם בירושה. אם הסבא שלי לא היה מת ככה פתאום, האמא שלי ואחיה המנוח לא היו חותמים בשביל הסבתא שלי. היחסים בינה לביניהם אף פעם לא היו טובים. בתמורה לויתור הבטיחה הסבתא שלי לאמי ולאחיה, שתסייע להם מתי שתצטרך. ההבטחה הזו לא קויימה. הקשרים ביני לבין הסבתא שלי ומשפחתה היו תמיד מינימאליים. אמי ואני חיינו בארה"ב, והיינו קורבנות לאלימות של אבי. הסבל שלנו ממש לא עניין את משפחתנו בארץ. סבתא שלי תמיד אמרה, שאם בעל מחטיף מכות לאשתו ולילד שלו, הם בטח אשמים, וזה מגיע להם. אמא שלי סבלה הרבה שנים מ"סינדרום האשה המוכה", כי אם האמא שלה לא תמכה בה, למה שתספר על המכות למישהו אחר? היא התביישה. בינתיים, סבתא שלי שכרה את השירותים של חוקר פרטי. היא רצתה שהוא יאתר בשבילה אלמנים אמידים, כדי שתמצא תחליף עשיר יותר לסבא המנוח שלי. היא גם השקיעה הרבה מהירושה בטיפולי יופי. מאז 1995 היא חייה על חשבונו של תעשיין בפנסיה בשם משה ב.. ב 1999 הגעתי עם אמי לארץ תוך כדי הפרה של סעיף 12 לאמנת האג, שמסדירה הורות בינלאומית על ילדים. ברוך השם שלאמא שלי היה האומץ "לחטוף" אותי לישראל. מצבי הנפשי היה נורא אחרי שבית משפט בקליפורניה הכריח אותי לעבור להיות 100% במשמורתו של אבי האלים פורסט ראוז. שלושת הערכאות השיפוטיות בישראל הכירו בחומרת המצב שלי, ואפילו שליכלכו על האמא שלי בפסק הדין, העניקו לנו את הצדק לו הזדקקנו כל כך. החיים שלי ניצלו! הסבתא שלי היתה מודעת למצב סכנת החיים בו אמי ואני היינו שרויים. למרות זאת, היא הסגירה אותנו לרשויות, שחיפשו אחרינו כל עוד לא הגיעו השופטים כאן להחלטות האמיצות בנוגע לגורלנו. היא אמרה לי שהסגירה אותי, כי חשבה, שהשליח שבא להגיש לה את מסמכי ההסגרה היה שליח, שהיה אמור להגיש לה תביעה של אמי ושלי על הירושה שלנו, ממנה נושלנו. על ראש הגנב(ת) בוער הכובע. בדרך מסובכת, כל החפצים שלנו הגיעו מקליפורניה לארץ, תודות לעזרתה של אוניברסיטת קליפורניה, בה עבדה אמי. זה כולל את עמל החיים שלה. היא פרופסור, ויש לה אלפים של ספרים ומחקרים שקראה ולימדה. זה גם כולל את תמונות הילדות שלי ושל אמי, הצעצועים, הספרים והאוספים שלי, ורהיטי עץ עתיקים שקנינו בזול ושיפצנו. את כל המכולה פירקנו בוילה של סבתי בחולון, אבל היא כל כך פחדה שנתנחל שם. לא שהיא גרה שם. הביית עמד ריק לגמרי מאז שתפסה את ברש ב1995, והיא אפילו לא השכירה אותו, כי מה שנראה לה ככאב ראש להתעסק עם שוכרים לא היה שווה עבורה את שכר הדירה. ללא ידיעתנו וללא הסכמתנו היא פינתה משם את כל רכושנו שהצלחנו להציל מקליפורניה למחסן עלום, והיא מסרבת לתת לנו אפילו את כתובתו. אחרי זה היא מכרה את הבית בשביל יותר מחצי מליון דולר רק עבור המגרש. אנחנו לא ראינו מזה כלום. היום עומד שם בית קומות מפואר. כל הזיכרונות שלי מהילדות, וכל הספרים והמחקרים שאמא שלי השקיעה בהם כל-כך הרבה שנים, כדי שיפרנסו אותנו בכבוד, הלכו לאיבוד עבורנו. בגירסא אחת של הצוואה של הסבתא שלי כתוב, שכשאני והבת של דודי המנוח (ציפי ל.) נהייה בני שלושים, נקבל את מה שיוותר מהירושה. אמא שלי לא תקבל אף פעם כלום, כי כך הסבתא שלי מענישה אותה על הבושה של הגירושין מאבי האלים (אלה הגירושין הראשונים במשפחתנו!). גם בזה אני לא בטוח, כי האחים והאחיות של סבתא שלי, מה שנקרא "משפחה מזרחית חמה", החליטו, שהאסטרטגיה שלהם היא של "אנחנו לא מתערבים." ברור, שלטווח ארוך, הקונפליקט בין הסבתא שלי לבינינו משרת את האינטרסים הכלכליים שלהם. גם האח של סבי המנוח הודיע לי ולאמי בערב שבועות שעבר, שהוא יעשה הכל כדי שהירושה תגיע לילדיו, במקום לילדיהם של האחים והאחיות של סבתי. לטענתו, זה כסף מהשואה, והצד המזרחי של הסבתא שלי לא זכאי לו. הוא נשוי לפולניה. על זכויותי וזכויות אמי אין איש מדבר. מדובר בשתי דירות יוקרה לפחות. ברצוני גם לציין שסבתי הגיע לנישואיה בחוסר כל, חוץ מיופיה. הסבא המנוח שלי הוא זה שבמותו הביא את הנכסים והממון לסבתא שלי. סבתא שלי תמיד התלוצצה שהתחתנה איתו בגלל הרנטה שלו מהגרמנים, שאיפשרה לה לגור בוילה. מאידך, הסבתא שלי, אשה אהודה על הציבור (מי לא אוהב נשים יפות ועשירות?), מכחישה את ההתעללות הכלכלית שלה בנו. היא טוענת, שכל השנים נתנה לנו כסף שביזבזנו על שטויות. אנחנו חיינו תמיד בצניעות ובצימצום. מהמשכורת של אמא שלי בלבד אי אפשר היה לקנות הגנה משפטית ראויה מהאלימות הפיסית והמשפטית של האבא שלי. הוא עשה אחרי הגירושין כסף רב בהיי טק של עמק הסיליקון, ונתמך גם ע"י משפחתו האמידה, שלא רצתה שייתחתן עם ישראלית ויעשה ממנה ילד. הוא אף פעם לא שילם מזונות כי היה לו עורכת דין טובה. אנחנו טוענים, שאם הייתה הסבתא שלי מממנת לנו עורך דין בארה"ב כמו שצריך, ומשלמת לו בזמן, כדי שלא יסבך את התיק ואח"כ יעזוב אותנו עקב אי תשלום, היינו מקבלים את הצדק לו אנו זכאים בארה"ב. גם הקונסול הישראלי בסאן פרנציסקו היה די המום מכך, שהיא לא סייעה לנו, כמו שמשפחות אחרות עושות, להתמודד עם מערכת המשפט בארה"ב, למרות שבדק וראה, שהיא יכולה. אם היא היתה מסייעת לנו בזמן, לא היינו צריכים לעבור על החוק שם ולברוח לכאן, למען יינצלו חיינו ונוכל להמשיך להיות אמא ובן. ברוך השם, היום ישראל מכירה בחוקיות של שהייתנו כאן כבן ואמא. אבל המחיר על כך היה ועודנו כבד. כיום אמא שלי ואני עניים וכמעט חסרי בית. כדי להציל את חיי ויתרה אמי על הפרופסורה שלה באוניברסיטת קליפורניה, ובארץ היא בקושי מתפרנסת. גם האלמנה של דודי ז"ל, קלייר ב., ובתה אורלי ל., עניות וחסרות כל (אגב, במשפחה שלנו הכריחו אותה כתנאי לנישואין לעברת את שמה ל"אורלי ל."). ש"ס עוזרת להן, ולמזלן הן יכולות לגור עם האמא של קלייר בסלאמס של פתח תקווה. הסבתא שלי גרה בדירת פאר המשקיפה לים ולטיילת בשד´ ניצה שבנתניה בעושר רב, מתלבשת בבגדי מעצבים, וטסה לאירופה לטיפולים נגד צלוליטיס. לנו אין כסף לתרופות. אנא הושיטו לאמי ולי עזרה בלעשות צדק. אחרי שעברתי כל-כך הרבה סבל בארה"ב, כל כך טוב לי בארץ עם החברים שלי ובית הספר הנהדר שלי, וכל החוגים פה שיש לי עליהם מלגות הצטיינות, ובצופים. אנא עיזרו לאמא שלי ולי לצאת ממעגל העוני, ולקבל את הירושה שהשאיר לנו סבא זלמן! הוא בטח היה מתהפך בקיברו אם היה יודע איך אלמנתו העליזה מתנקמת בבתו, אשר גידל וטיפח בעמל רב ונגד רצון אשתו. הסבתא שלי התנגדה לכל האינטלקט שהסבא שלי השקיע באמי, כי חששה, שאם אמא שלי תהיה מלומדת מדי, היא לא תמצא חתן אשכנזי עם רנטה. אשמח לקבל מכם כל עזרה. חג שמח! תודה מכל הלב, שהין ל. ר.