לפי ההגדרות פה למושג "זוגיות טוטאלית"
הייתי אומר בקצרה שאין דבר כזה. אהבה לנצח זה כשאחד או שני החלקים מתים בעודם אוהבים. לדעתי זה המצב היחידי בו האהבה שלהם זוכה למושג נצח, סוג של הקפאה של המצב לרגע שלפני שעזב בעל כורחו. אי אפשר לדעת מה היה קורה לו אכן היינו חיים לנצח, כי אז, למושגים כמו אהבה ניצחית, התמסרות טוטאלית והבטחות למאמצים כאלה ואחרים, היו מקבלים זווית אחרת, ובעיקר מאבדים את משמעותם והופכים לדברים ריקים. לאמירות סתם. למה? תנסה לקחת חיי אדם ולהכפיל אותם (ונניח שכוחו במותניו ב-80% משנות חייו, לא משנה כמה זמן חי), 160 שנים נשמע הרבה, תכפיל שוב ושוב. תנסה להכניס תקופת חיים לתוך 1000 שנים. דמיין שאתה חי את 970 שנות חייך עם אותו אדם. חסר משמעות לחשוב ככה. למה? כי כשאתה או כל אחד אחר אומר "לנצח", זה עד שמתים, לפחות אחד מהמחוייבים להסכם "הנצח". לעיתים, החיים מתפתחים לכיוונים שונים אצל בני הזוג, לעיתים זה קורה עוד לפני שמספיקים למות. לדעתי, אם היינו חיים לנצח, זה היה קורה לכולם. אז כמו כל דבר אחר בחיים, אין דבר כזה טוטאלי, נצח ושאר דברים המסמלים את המוחלט. הרדיקאלי.