אנחנו מעל 10 שנים ביחד, היתה אהבה וחברות, די נלחמנו ביחד לעשות את הילדים. אלא שמאז שהם נולדו די קרסנו והתרחקנו. בזמן האחרון מרגישה שאנחנו כמו שותפים לדירה ולגידול הילדים, כבר די נמנעים מלהיות ביחד. מרגישה שאנחנו מעמידים פנים שאנחנו זוג כבר כמה שנים. שהוא לא רואה אותי או שאיכפת לו. היה בינינו פיצוץ לא מזמן ולא הסכמתי לקבל משהו. הוא התנהג אלי כמו בן אדם זר, התעלם ממני. צעקתי שאו שהולכים לטיפול או שנפרדים. אחרי כמה ימים כתב לי שהוא חושב שצריך להפרד. עשינו שיחה ואמרתי לו שאני לא חושבת שזה מתאים לכתוב הודעה כזאת ושצריך לדבר, הוא אמר משהו שנשמע לי די נולד משום מקום שאולי להפרד יהיה שינוי לטובה שיתחיל משהו חדש. מאז מעין מלחמה קרה בבית. מתקשרים עם אחרים ועם הילדים ומנסים להמנע אחד מהשני. מצד אחד חושבת שההחלטה להפרד תיתן הקלה גדולה מצד שני חשש ענקי ובעיקר על הילדים... ומצד אחר לא רוצה לסיים את החיים ככה... בלי אושר ואהבה, זרה בבית שלי.
כרגע המצב לא ברור ואני מרגישה שאני סוחבת לבד תיק ענקי... ולא יודעת איך ממשיכים מפה לאן שהוא...
כרגע המצב לא ברור ואני מרגישה שאני סוחבת לבד תיק ענקי... ולא יודעת איך ממשיכים מפה לאן שהוא...