זיכוי צחי הנגבי והשלכותיו

[עורך דין רשו]

תשובה

העצוב מבחינתי זה שאתה או את, ומבלי לפגוע חלילה ו/או להעביר ביקורת, מפחדים לומר את הדעה בגלוי, תחת השם המלא ובראש "מורם". באופן כללי, התשובה שנכתבה מקובלת עלי. כמובן שצריך לחשוב על נוסחאות יותר מדוייקות ויחד עם זאת כאלו שיכולות לתת מענה לקשת רחבה של מצבים. בלי קשר וכעיקרון על מבחינתי, חופש הבעת הדעה הינו לב ליבו של ההליך השלטוני והמשפטי התקין וכל עוד הדברים נעשים בצורה ראוייה ומכובדת יש לשמור על שיח חופשי. על כולנו לעשות ככול יכולתנו בכדי שכל אחד יוכל להביע את דעתו בגלוי ומבלי חשש להיפגע מצד כזה או אחר. לשיטתי אין צד אחד שמחפש את הצד השני וגם אם יש כזה ה"בעיה" של הצד אשר מפר לכאורה את החוק ואין להישמע ב"תירוץ" כי כולם עושים את זה. מאידך, העובדה כי "כולם" עושים את זה יכולה בהחלט ללמד את מצב בעייתי ורחב יותר אשר מצדיק טיפול ערכי כלל מערכתי להבדיל מנקיטת הליך פלילי ספציפי, לכאורה, על דרך האקראי ו/או לאור רוח ציבורית כזו או אחרת.

 

[עורך דין רשו]

תשובה

בהמשך לאמור אציין כי דווקא הכרעת - הדין בעניינו של צחי הנגבי יכולה ללמד אותנו כי השופטים עשו את עבודתם נאמנה, לפי צו מצפונם, בגדרי הדין והכי חשוב ללא מורא וחשש מפני מחנה זה או אחר. גיוון הדעות ועצמאות המחשבה שהופגנו בהכרעת-הדין, מבחינתי, מהווים מודל להערכה ומצדיקים את האמירה הידועה כי יש שופטים בירושלים. אני מבקש להפנות לסעיפים יסודיים בחוק יסוד: השפיטה שנדמה כי לעיתים נשכחו: 2. אי תלות בעניני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין. 6. הצהרת אמונים מי שנתמנה שופט יצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה ; ואלה דברי ההצהרה : "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". באותו עניין - עצמאות הרשות השופטת והאומץ לומר ולפסוק בהתאם לחוק יסוד השפיטה - התפרסמה היום כתבה אודות דיוקנו של שופט בית משפט העליון אדמונד לוי. מבלי להביע דעה במגוון החלטותיו, לרבות בתחום הפלילי, אציין כי עצם האומץ ואי-התלות שהוא מפגין בעקביות ראויים להערכה ולעידוד על-ידי כלל אזרחי מדינת ישראל.

 

[עורך דין רשו]

תשובה

ראשית, ברור כי ניתן להגיד עתה כי הנגבי זוכה אך יחד עם זאת אני מסכים כי אין מדובר בזיכוי חלוט. שנית, כוונתי הייתה כי עצם ההכרעה המגווונת על-אף היות התיק מתוקשר ונסקר על-ידי כלל המחנות שופטי הערכאה לא "פחדו" ואמרו את אשר חשבו במסגרת הכרעת - הדין, הכל מבלי קשר לתוצאה של זיכוי או הרשעה בידי שופט זה או אחר. עצם העובדה כי כל שופט נימק והגיע למסקנה עצמאית מלמדת אותנו כי התנהל הליך משפטי תקין, אמיתי, אמיץ וראוי. בהחלט ייתכן וערכאת הערעור תשנה מסקנה או החלטה של שופט זה או אחר אבל זהו יסוד השיטה. כולי תקווה כי ערכאות הערעור יפגינו את אותו הלך הרוח השיפוטי אשר הופגן בערכאה דלמטה. הנושא של אחוז הזיכויים הנמוך הינו נושא מעניין וראויי לבחינה מעמיקה לדעתי יש לו קשר לנושא של חירות ועצמאות המחשבה השיפוטית על כל הכרוך בכך, לרבות המחנות והשפעת התקשורת ועוד ועוד.

 

[עורך דין רשו]

זיכוי צחי הנגבי והשלכותיו

להלן כותרת הפרק בחוק העונשין וסעיף החיקוק הרלוונטי לדיון: פרק ט' : פגיעות בסדרי השלטון והמשפט סימן א' : שיבוש עשיית משפט 236. הגדרות בסימן זה, "עדות" - אמרות בעל פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי. 237. עדות שקר (א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים. (ב) לענין עדות שקר אין נפקא מינה - (1) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין; (2) באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד; (3) אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות; (4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי. האומנם הרשעה בעדות שקר שנמסרה לפני ועדת הבחירות, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון הינה אירוע קל ערך? האם עבירה פלילית שבצידה עונש סטטוטורי מירבי של 7 שנות מאסר הינה עבירה חמורה או קלה? האומנם מכה ומפלה לפרקליטות? או שמא מכה ומפלה לנו ציבור הבוחרים ואזרחי המדינה? האומנם היה ראוי להגיש כתב-אישום מלכתחילה? בטרם פתיחת המסע המשפטי על כל השלכותיו, לרבות הקצאת משאבי הציבור וכו' אולי ראויי היה לעצור ולאפס את כללי המשחק אשר נהגו עד אז? מדוע בחרו להגיש כתב-אישום דווקא במקרה דנן? בלא קשר למקרה הנדון נשאלת השאלה הכללית מהם הסטנדרטיים הראויים למנהיגי המדינה ושאר נבחרי הציבור?