זכויות יוצרים במוסיקה

[גזע]

זכויות יוצרים במוסיקה

ממה שהבחנתי בעולם המוסיקה של תעשיית הקולנוע (שבה פועלים לדעתי המלחינים הטובים ביותר כיום) יש שכיחות לתביעות של חברות ומלחינים אחד נגד השני, כנגד "גניבה" של מלודיות וכד' (ובדר"כ הם נזכרים כמה שנים אחרי צאת הפסקול). במוסיקה הקלאסית הפרה-הוליוודית אפשר להבחין שהמוסיקה לא נתפסה כקניינו של המלחין, ושכן שאילת מוטיבים ממלחינים אחרים היה דבר נפוץ ומקובל (ויואלדי ובאך לדוגמא). אז השאלה היא האם יש באמת זכות למלחין לתבוע זכויות יוצרים על מלודיות שהוא "המציא", או שזה נעשה היום מתוך חמדנות קפיטליסטית גרידא? שכן לכל מוסיקה ששומעים יש פוטנציאל להכנס לתת מודע, שלה יש פוטנציאל לצאת בהלחנה גם אם זה היה בלתי מתוכנן.

 

[ת ל פ י ו ת]

זכויות יוצרים

נושא זכויות היוצרים החל להווצר רק במאה ה-18, כךשיצירות שנוצרו לפני כן לא זכו להגנה. כיום הנושא מעוגן היטב. בגדול: זכות היוצר עומדת לו וליורשיו עד 70 שנה לאחר מותו. ציטוט מיצירה נחשב כפגיעה בזכויות יוצרים - מלבד אם הוא נעשה למטרה חינוכית, מחקרית או עיתונאית. יש גם הגבלה על כמות הציטוט בהתאם לסוג היצירה - מוסיקה, ספרות, צילום ואמנויות אחרות. צירפתי קישור - אחד מני רבים - המתמצת את הנושא.

 

[Christofer Robin]

לא רק שהנושא נוצר מבחינה משפטית

רק במאה ה-18, אלא שגם מבחינת הרעיון הכללי של בעלות על יצירה. לדוגמא, "הסעודה האחרונה" המפורסמת שכולם מייחסים לליאונרדו דה-וינצ'י, צוירה רק חלקית על ידיו, וברובה ע"י עוזרים ומתמחים שעבדו בהדרכתו, אצלו בסדנא. והרקיוויאם של מוצרט שלא ברור מה כתב מוצרט ומה השלים תלמידו זוסמאייר...

 

[lvb]

ברור מאוד...

מה כתב מי. ואכן - מוצרט לא יוכל לתבוע היום זכויות יוצרים על פרק ה"אגנוס דאי" למשל, וזוסמאייר לא על "הקיריה", למשל...

 

[ת ל פ י ו ת]

זכויות על רעיון

נושא זכויות היוצרים אינו חל על רעיון, אלא על ביצויו. כך, למשל, על הרעיון של "רומיאו ויוליה" אפשר ליצור אינספור יצירות - כפי שאכן קרה - ושקספיר לא היה יכול, גם תאורטית, לתבוע זכויות יוצרים... הדבר בעייתי יותר במוסיקה, שכן ה"רעיון" הוא לרוב מוטיב מוסיקלי. כאן באה התערבות של בתי משפט כדי לקבוע במקרים רבים האם המשפט המוסיקלי הוא בגדר שניים שהתנבאו באותה רוח, או שמא ציטוט ישיר (פלגיאט).

 

[ת ל פ י ו ת]

ביצויו=ביצועו

 

[Christofer Robin]

אבל זוסמאייר כתב ע"פ הוראותיו של מוצרט

אין אפשרות לדעת מה הכתיב לו מוצרט ועד איזו רמה הוא פירט את כוונותיו להמשך הרקוויאם.

 

[ת ל פ י ו ת]

לכן - אם תהיה תביעה -

בית משפט יצטרך לפסוק בין מוצארט לזוסמאייר... לדעתי, במקרה הספציפי הזה, הדעת נותנת שהזכויות הן של מוצארט, אשר נבצר ממנו להוציא לפועל את רעיונותיו והוא הפקיד את הביצוע בידי מישהו אחר בהסכמה.

 

[lvb]

עניין קצת מפוקפק...

אפשר והגיוני להניח שכל עוד אין כתבי יד של מוצרט, סקיצות או מכתבים שמוכיחים שמוצרט הכתיב את כל היצירה מתחילתה עד סופה, למוצרט כנראה לא היה חלק ישיר בהם. בייחוד כשהם מלאים בעיות שמוצרט לעולם לא היה עושה.

 

[ת ל פ י ו ת]

אם להמשיך בהיפותזה -

מוצארט יכול אם כך לתבוע את זוסמאייר על אי עמידה במשימה במידה ראויה...

 

[ת ל פ י ו ת]

ל"גזע" - אני מקווה שהבנת,

יש למלחין זכות לתבוע זכויות יוצרים, וזה לא מתוך חמדנות אלא מתוך שמירה על אתיקה ומקור פרנסה. אגב - לאמירתך שבעולם הקולנוע פועלים המלחינים הטובים ביותר כיום - כאן אתה נכנס לשדה מוקשים... מהו מלחין טוב? עד כמה הטעם קובע והאם יש קריטריונים ברורים? הלחנה לקולנוע דורשת גם מיומנויות שאינן קשורות ישירות להלחנה: החל בהתאמת משך זמן המוסיקה לסצינה ועד לקביעת העצמות היחסיות, החלוקה לערוצים וכו'. הלחנה לקולנוע קשורה גם באפיון דמויות, אפיון רגשות, יצירת אפקטים וסוגסטיה אצל הצופים. מעטות (בימינו) היצירות שנכתבו לסרט והן עומדות בזכות עצמן - אלא אם חוברו שירים קצרים וקטעים אטרקטיביים שיוצאים אח"כ על גבי תקליטור "הפסקול".

 

[Christofer Robin]

שני יוצרים -

גוראן ברגוביץ' ופרייזנר (שאת שמו הפרטי אף פעם לא הבנתי איך מבטאים).

 

[Petrus]

נראה לי שזה זביגנייב

 

[ת ל פ י ו ת]

ברגוביץ' ופרייזנר

אם התכוונת שהם מלחינים טיפוסיים של קולנוע היום - אז ככה: פרייזנר אכן כותב לקולנוע, ועורך את היצירות כך שניתן יהיה להשמיען בתקליטור - ולא הפוך. ברגוביץ' כמעט ולא כותב מוסיקה - הוא מעבד ועורך מחדש קטעים מוכרים שלא נוצרו במקור כמוסיקה לסרטים. אצלו במילא זה עומד בקריטריון של "קטעים קצרים ואטרקטיבים" - הקיימים כמובן גם מחוץ לסרט - או בעיקר מחוץ לו... אגב, אמיר קוסטוריצה הבימאי הוא באמת מלחין מוכשר (יותר מברגוביץ') ובסרטיו האחרונים הוא יוצר את המוסיקה בעצמו, ואף הקים להקה משלו (שביקרה בארץ).

 

[ת ל פ י ו ת]

אגב מוסיקה לסרטים -

המלחין הסיני טאן דון כתב מוסיקה נפלאה ל"חרב הדרקון" פיליפ גלאס כתב מוסיקה מצויינת ל"קויאניסקאצי" ועוד... מן הצד השני: הבימאי אלמודובר מפליא לחפש ולמצוא מוסיקה מתאימה לסרטיו כך עשה גם סטנלי קובריק (זוכרים את ליגטי ב"אודיסיאה 2000"?) כיום המלחין חייב לשתף פעולה עם מקצוע חדש יחסית: "עיצוב סאונד", כך שימי היצירות הגדולות שחוברו לקולנוע וגם מחוצה לו (קורנגולד כמשל) הולכים ונגמרים...

 

[lvb]

../images/Emo6.gif

 

[גזע]

תגובה שהיא דעתי

למרות שזה בהחלט יכול להצטייר כך מהודעתי, אני לא חושב שהמניע לחיקוק זכויות היוצרים הינו חמדנות, אך אני בהחלט חושב שהכסף, מקור פרנסה כפי שמישהו ציין, או כפי שנקרא לכל אלה - כורחי המציאות למיניהם - אלה בהחלט לא הולמים את מטרת האמנות מלכתכילה. מכיוון שמאחורי כל יצירה שמימית עומד נגן\זמר מיוזע, ומאחוריו אף מלחין עם מקרר ריק, יתכן ויש מקום לעיגון חוקתי של יצירות מוסיקליות, אך זה בהחלט לא אומר שצעד זה אינו נוגד את מהות יצירתם. ולנושא השני - בוודאי שמה שרשמתי בדבר פועלם של המלחינים הטובים ביותר כיום בתעשיית הפסקולים הינה סובייקטיבית לחלוטין, אך יתכן שהיא גם ניתנת להסבר רציונאלי. מבין כל התעשיות שמבוססות על אומנות, תעשיות הסרטים ובראשם ההוליוודית היא שיאו של גלגול הכספים. כך שמעבר ליכולת העבודה עם מלחינים מהדרג הראשון, תעשיית הפסקולים יכולה להרשות לעצמה לספק להם גם את מיטב הטכנולוגיה והציוד (האנושי והלא אנושי) שקיימים כיום, מה שמשפיע הרבה על התוצר הסופי. ואני בכלל לא חושב שמעטות היצירות שנכתבו לסרטים שעומדות האופן עצמאי בזכות עצמן. זה אכן מה שגם אני חשבתי לפני שהכרתי מקרוב את עולם הפסקולים, שכן זו ההסקה המתבקשת מהעובדה שהמוסיקה הזו חוברה כדי לשרת סרט. אך בפועל זה לא המצב, ופסקולים איכותיים בהחלט יכולים לעמוד בזכות עצמם, שכן על שום יצירה מוסיקלית לא נגזר להיות מקושרת לקו עלילתי-אסתטי אחד ומסויים מעולם התופעות. כך שכל פסקול איכותי יהיה כמעט בהכרח אלבום איכותי. דוגמא ידועה שמקצינה את מה שאמרתי הינה הפסקול של גלדיאטור - הפסקול כל כך איכותי עד כדי כך שהתמונה הפכה להיות תפאורה של המוסיקה. למרות שזה אחד מהסרטים הטובים ביותר שאי פעם נעשו, הוא ללא ספק היה יכול להחשב כסרט בינוני ומטה אם איכות הפסקול ותיאומו עם העלילה הייתה נופלת מהנוכחית.

 

[ת ל פ י ו ת]

לעניין פס הקול

על פי רוב פס הקול מכיל לקט נבחר של קטעים שנמאו ראויים לעמוד בפני עצמם מתוך המוסיקה שאכן נעשה בה שימוש בסרט. כמעט ולא קיים כיום מצב שבו המלחין חושב על המוסיקה לסרט קודם כל כעל יצירה עצמאית. אפילו המלחינה הנפלאה אלני קראינדרו, המחברת את המוסיקה לסרטיו של אנגלופולוס, יצרה את פסי הקול מקטעים קצרים וחלקם אף הוקלט שנית באולפן במיחד לתקליטור. לעניין "גלדיאטור" - לעניות דעתי, ולמרות ההצלחה המסחרית - פס הקול הוא מוסיקה טיפוסית לסרטים. לא תמצא אותה מנוגנת בקונצרטים או בתחנות רדיו של מוסיקה קלאסית כיצירה בפני עצמה. יש בה את המלודיות הסכרינית המתבקשת, יחד עם עיבודים מנופחים לתזמורת - ללא אמירה של ממש מלבד השירות שהיא עושה לסרט.

 

[גזע]

הממ

אין ספק שהמוסיקה נכתבה עבור הסרט, אך אין זה אומר דבר על התוצאה הסופית. המלחין אולי לא יזם את תהליך הכתיבה, אך ללא ספק, בסופו של דבר, במידה והפסקול באמת איכותי, והעריכה לאלבום לא תעשה לו עוול - הפסקול תהיה יצירה מוסיקלית עצמאית לכל דבר. עצם זה שפסקולים (מלבד ה"להיטים") אינם מנוגנים לרוב בקונצרטים או תחנות רדיו אינו אומר מאום על איכותם, שכן הם נועדו למצות את עצמם דרך הסרט ולא דרך אוזן יבשה. נועדו אם כן, אך את הסיבה שלאחד הצפייה בסרט או סתם לאחר האזנה מעמיקה אפשר למצוא בו אמירה של ממש כבר רשמתי בהודעתי הקודמת. הפסקול של גלדיאטור הוא אכן מוסיקה טיפוסית לסרטים, אך אין מקיטרוג זה להוריד מחדשנותו, שכן הוא זה אשר הגדיר מחדש את הסגנון הנ"ל והפך אותו לזרם פופולארי בהוליווד. כמובן שהיו רבים וטובים שעשו זאת לפניו, אך לא בנחישות ובהירות כמוהו. ואם כבר דנים בו, אז במוסיקה כוחנית והירואית כמו שמוצגת בטראקים The Battle ו-The Barbarian Horde טרם נתקלתי בעולם המוסיקה - ולהפקה יש לא מעט בדבר.

 

[ת ל פ י ו ת]

פסקול ואיכות

אכן המוסיקה ל"גלדיאטור" טובה יחסית למוסיקה לסרט עכשווי - אך איננה "איכותית" (מונח בעייתי, יחסי ואישי). מוסיקה "איכותית" גם בזכות עצמה היא - למשל - המוסיקה של נינו רוטה לסרטיו של פליני. שם הסרט תרם למוסיקה לא פחות משהמוסיקה תרמה לסרט. למוסיקה יש עד היום חיים משל עצמה. ולעניין מוסיקה כוחנית והרואית - נסה להקשיב למוסיקה התזמורתית של מלחינים מן המאה ה-91, שמלחינים כגון האנס זימר - שכתב את "גלדיאטור" - שואבים מהם השראה (ואינם מגיעים לקרסוליהם...)