זכותנו על הארץ?!

[אביב-שיין]

זכותנו על הארץ?!

במקומות רבים ליבוביץ´ מדגיש את העובדה שהזכות על הארץ היא בתנאי והיא תלויה בקיום תורה ומצוות, והוא מעגן זאת בהמון מקמות בתורה. מה שמפריע לי הוא שגם התפיסה שהארץ ניתנת לעמ"י בתנאי איננה יכולה להיתקבל לפי הגותו של ליבוביץ´ שכן לדעתו המציאות ההיסטורית/יחס האלוקים אל העולם, בלתי תלוי במעשיו של האדם והדבר תקף גם לענין החזקת הארץ. אם כן, כיצד ליבוביץ´ אמר שהארץ בכלל ניתנת (אפילו בתנאי)?

 

[יחיאב]

הוא לא אומר

שאם נקיים תורה ומצוות כולנו, יש לנו זכות על הארץ, או במילים אחרות (ועכשיו תבין גם למה הוא לא אמר זאת) שאלוהים יהיה חייב משהו למישהו. היהדות לא מעניקה לנו כל זכות כלל, אלא מטילה עלינו רק חובות, ואם תרצה תוכל לומר שהזכות הגדולה ביותר שיש לנו כיהודים היא קבלת חובה גדולה זו על עצמנו. היהדות כפי שהרבה לומר, אינה דת מעניקה (כנצרות, למשל) אלא דת תובעת. הדגשתו זו היא חשובה ביותר בדורינו, כיוון שהוא ניסה למנוע את מה שהרבה אנשים עושים, שהם מנצלים את התורה לצרכיהם הלאומיים והלאומניים, הופכים את התורה לקרדום לחפור בה, הפיכתה לאמצעי לצורכי-אדם (ולא חשוב כלל מהו אותו צורך) וריקונה מכל תוכן דתי (חובות הנגזרות מההלכה), עד כדי כך שאנשים שפרקו מעל עצמם עול תורה ומצוות באים בטענה על זכותם על הארץ כיוון שהם יהודים, וע"ע בן-גוריון. (אגב, מאלף הוא התרגיל המעניין הבא: פתח אינציקלופדיה עברית בערך זה, ותמצא שם הרבה שבחים על בן גוריון, הגם שהוא היה עדיין חי בשעת כתיבתה, וליבוביץ אז טרם נתמנה לעורך האינ´. אח"כ פתח ערך זה בכרך המילואים, זאת לאחר שבן גוריון כבר לא היה בן החיים, וליבוביץ כבר נתמנה לעורך האינ´, ולא תימצא שם מילים טובות על האיש, בלשון המעטה כמובן... ואפילו מוזכר שם השימוש שבן גוריון עשה בדת ושרוקן אותה מכל משמעותה הדתית.)

 

[אביב-שיין]

הוא כן אומר!

אני מסכים לכל מילה שאתה כתבת, ולכן לא ברור למה למשל בספרו על פרשת השבוע בפרשיות ואתחנן ועקב, בספרו על חגי ישראל על תשעה באב , ועל ההפטרה מישעיהו א´ (הפסוק האחרון) כותב ליבוביץ´ שהארץ מובטחת בתנאי. אני מסכים פילוסופית למה שכתבת אבל לא ברורים לי דברי ליבוביץ´ במקומות הנ"ל. אני מקווה שאתה מבין לאילו מקומות בספרים אני מתכוון.

 

[יחיאב]

התנאי הוא לא ש

"אם תשמרו מצוות תהיו בארץ ולא תגורשו" אלא הפוך, כל יעוד השיבה לציון ושהותכם בארץ היא ע"מ שתשמרו מצוות. וזהו התנאי הגדול. אודה לך מאוד אם תפנה אותי למקומות הספציפים שמהם הסקת את שהסקת, הספרים מונחים לפני.

 

[אביב-שיין]

הנה המקומות:

למשל- עמ´ 771, בספר על פרשת השבוע (פיסקה שנייה). עמ´ 776, שם. גם אם אתה אמור שהארץ הובטחה בשביל לקיים מצוות (ולא להיפך), עדיין היא מובטחת ע"י ה´ לבני אדם וזה קשה לקבל. למה בעצם ליבוביץ´ לא אמר פשוט שזה לא הבטחה אלא דרישה ושאיפה?

 

[יחיאב]

הוא מנסה להעמיד את

הדברים באופן כזה שיהיה ברור מהי תכלית התורה (הטלת החובה של שמירת המצוות) ושלא ניתן לגזור מתוכנה (העלילתי, האינפורמטיבי, ה"מדעי", וכיוצ"ב) כל משמעות אחרת מלבד אותה תכלית. לכן הוא מביא פרשנויות של הוגים יהודים שפסלו את ההנחה שההתחיבויות הן קימות ועומדות לעד ושהן כרוכות בד בבד במשא הגדול של שמירת המצוות. במילים אחרות , שוב הראה שכל התורה תכליתה היא הטלת החיוב הזה. כמובן שאין הוא מקבל את ההנחה שאם אכן נקיים את הצד שלנו, תקויים מן הצד השני ה"התחייבות".

 

[אביב-שיין]

בדרכו של הרמב"ם

אני שמח שהבנת את כוונתי, ותודה רבה על התשובה. אם אני מבין נכון, אתה טוען שליבוביץ´ כאן הולך בדרכו של הרמב"ם ואומר דברים שאינם אמת גמורה אך הם עדיפים על הדעה הרווחת. הוא אינו אומר הכל מכיוון שהוא יודע שכך פחות אנשים יבינו. כלומר, ליבוביץ´ מעדיף שאנשים יאמינו שהארץ מובטחת בתנאי(אע"פ שזה לשיטתו חסר משמעות) על פני זה שהם יאמינו שהיא מובטחת ללא תנאי. ואם כך, עדיין לפי ליבוביץ´ הפרשיות בתורה על "הבטחת הארץ" הם בגר "לא לשמה" שמותרת. האם דוגמא זו היא ייחודית? כלומר, האם אין זה מלמד על הכלל שליבוביץ´ לא אמר הרבה פעמים את כל האמת?