או! בדיוק רציתי להתיחס לסוגיה הנ"ל
"קונספציית השלולית"! לאחר וותק של שנתיים רכיבת הרים אני חושבת שאני כבר יכולה לקבוע גישה לעניין:
מכירים את הקטע הזה שאתם רוכבים על שביל ומגיעים לשלולית ואז... נעצרים ומתלבטים. האפשרויות העומדות בפניכם הן שתיים: או לחצות את השלולית באמצע דרך הקרקעית הבלתי נראית לעין שלה... ואז - לכו תדעו מה העומק ומה התשתית שם... והשניה - היא לרכוב על שולי השלולית - על הבוץ הסמיך העמוק שכן נראה לעין! ורק בגלל שהוא נראה לעין...
ובכן... אחרי כמה נסיונות של חציית שלוליות אני יכולה להגיד לכם בהחלטיות - כל מי שחושש משלוליות - שיחדל מזה!!! כי ברוב המקרים, הדרך היציבה והבטוחה יותר - היא חציה דרך השלולית עצמה - בדוך!
(כדברי שוויני-ניני-ניני...). שם לעיתים, בקרקעית - הסחף הבוצי הוא דווקא בשיכבה דקה שנותן אחיזה יציבה יותר לאופנים!
ותחשבו על זה...
אשמח לשמוע אחרים עם תאוריות שונות משלי...