זמן

[יעל ארבל]

זמן

לפעמים יש לנו זמן לאחרים - רק לא לעצמנו. לפעמים אין לנו זמן אבל אנחנו לא עושים כלום. מה זה זמן בשבילכם? האם יש לכם גם זמן לעצמכם? האם אתם מוכנים לפנות זמן לתהליך של שינוי?

 

[°S¢R£En°°§aV£r°]

מה שכתבת פה,

מזכיר לי אותי, כבר המון זמן, אין לי זמן אבל אני לא עושה כלום. אגב, אני חדשה! אני כבר הכתוב למה את שמי.. אני מוכנה! כמובן! יהיה קשה, לי במיוחד.. אתם כבר תכירו אותי.. לאט לאט נכיר כאן את כולם.

 

[לוּבּה]

הייייי.

אותי את מכירה

 

[הtטקסטואלית]

מחסור תמידי

זמן זה משהו שתמיד אין לי שאני תמיד רודפת אחריו ויש לי בו מחסור תמידי. בהתחשב בעובדה שישנים 8 שעות ביממה, עובדים 6, אוכלים 2, נסיעות לעבודה וחזרה עוד 2, ויש גם מחוייבויות שונות ומשונות, החל מלתחזק את הבית, סידורים שונים, לימודים וכו', אני מוצאת שמתוך הזמן שנותר לי ל'תחביבים' ו'הגשמה עצמית' יש לי מעט לכל כך המון דברים שאני רוצה. זה מתחיל מספרים שאני משתוקקת לבלוע ואיני מצליחה לקרוא בקצב שאני רוצה למרות שאני קוראת די הרבה, זה עובר דרך לימודים שמרתקים אותי, הרצאות שאני רוצה לשמוע ( מידי פעם ישנן הרצאות בעיתון הארץ שהציבור מוזמן אליהן חינם אין כסף ) , הצגות, סרטים, אני מרגישה שאני רוצה לבלוס כל כך הרבה ואין לי זמן. בתקופה האחרונה רכשתי המון ספרים וסידרתי לי יחד עם הספרים הישנים ספריה יפייפיה בת 500 ספרים שממוינת לפי נושאים, ממש כמו בחנות - אני פשוט בולעת את הספרים ונהינת מכל רגע, ועכשיו אני יושבת כל ערב אחרי "צעירים" ( מן אופרת סבון שאני מכורה לה ) וקוראת ונהינת. רק מה, אני לא רואה טלווזיה, לא הולכת לסרטים ופוגשת פחות חברים. לא שאני ממורמרת או משהו, אני נהינת בהחלט לשבת כל ערב בסלון שלי ולקרוא ספרים על גבי ספרים, זאת ההנאה שלי רק מה, אילו היו איזה 72 שעות ביממה זה היה עוזר לי יותר. לעיתים אני רוצה לעשות מנוי לסינמטק אבל נזכרת שאם אני אלך לסרטים בסינמטק בערב זה יבוא על חשבון ספרים, וכן בגלל שאני לומדת אני גם לומדת בערבים. בקיצור זמן זה דבר שאני משוועת לו. עכשיו נרשמתי למשפטים ועזבתי לימודי ניהול מדעי המחשב בפתוחה. וזה העניין שגם תחום ניהול מדעי המחשב מאד מעניין אותי אבל ויתרתי בגלל המשפטים, והקטע שאני כל כך רוצה ללמוד לתואר נוסף בסוציולוגיה במהלך התואר במשפטים ואין לי זמן. פרוייקט הכתיבה שלי לוקח ממני המון שעות, אני לא מתלוננת אבל זה שוב בא על חשבון קריאת פסקי דין של משפטים וכו' .. כלומר אני בחוסר אוויר תמידי, רוצה כל כך הרבה ואובייקטיבית הזמן לא מחיל את כל זה txt

 

[האם של איתי]

השארת אותי נטולת נשימה

נראה לי שאת מספיקה לדחוס ליממה אחת עשייה ופעלים של 50 איש, ובעצם באוירה די רגועה : הידד. הדבר הראשון שאני רוצה לשאול אותך כמובן, מה את קוראת קריאה היא התשוקה הכי בסיסית ואת פשוט לוקחת אותם בשלוקים ענקיים בהחלט מעורר קנאה

 

[הtטקסטואלית]

הי אמא של איתי

לא כל כך הבנתי, שאלת אותי 'מה אני קוראת'? כי לא כל כך הבנתי את השאלה שלך אשמח לספר לך מה אני קוראת, אם זה מעניין txt

 

[האם של איתי]

שאלה פשוטה יחסית שאלתי ../images/Emo13.gif

יקירתי הטקסטואלית, התעניינתי איזה ספרים את קוראת. ואפילו חשבתי לקבל המלצה על סופר או ספר מסויים שווה במיוחד. בתור תולעת (ספרים) אני מאד מתעניינת מה אנשים קוראים

 

[הtטקסטואלית]

הי 'האם של איתי'

מצטערת שלא הבנתי כמו ילד גאה יש לי תמיד נטיה לספר לכל העולם מה אני קוראת אז לפני ש'שפכתי' אמרתי: "הי, תבררי אם היא רוצה לשמוע". אז אם כן אז סבבא

אנטון צ'כוב: חיי ( חלק מ'סיפורים מן הפרובינציה' ) ריצ'ארד רייט: בן הארץ ( קלאסיקה על יחסי גזעים ) ארנטט פאול: ביוגרפיה של הרצל ( מצחיק, שנון, יורד על הרצל ) ז'אן ז'ני ברדן: פרשת דרייפוס ( סוחף וקסום ) אלכסנד הרצן ( מהפכן רוסי ) : חיי ומחשבותיי קארל פופר: החברה הפתוחה ואויביה מרתה נוסבאום: צדק פואטי ( על ספרות ומשפט ) רשימה חלקית To be continued txt

 

[א ס י ת]

מכירה את התחושה של רוצה

יותר ממה שאני מסוגלת להכיל. מעניין שהצורך הזה ירד ממני לאחרונה. יש לי רק רצון לצייר, וגם זה רק בהתחלה. חייבת להבין איך נרגעתי פתאום מהצורך לבלוע את כל העולם. האם יש לזה קשר לצורך להתפרנס שירד ממני? כאילו עכשיו יש לי אישור מהחברה, לעשות מה שאני רוצה בזמני הפנוי. אז פתאום אני לא רוצה כלום חוץ מאשר לצייר. איזו הקלה.

 

[הtטקסטואלית]

הי אסית

נראה כאילו ירידת עומס העבודה הביאה את זה. תאמיני לי שעסקתי בצמצומים של מה שאני רוצה למה שאני הכי רוצה. לפני ש'גדמתי' כל מיני שאיפות זה היה המון, עכשיו אני אחרי קיצוץ דרסטי txt

 

[א ס י ת]

הtטקסטואלית יש פה כמה שגם אחרי

הקיצוץ קיבלו סחרחורת ממה שאת מספיקה לעשות.....

 

[יעל ארבל]

תאיטי... תאיטי קצת... התעייפתי רק

מלקרוא את כל מה שאת עושה. ומתי יש לך זמן לעצמך?

 

[הtטקסטואלית]

תלוי

איך את מגדירה 'זמן לעצמך'? ישנם כאילו אשר 'זמן לעצמם' פירושו גם קריאה או טלוויזיה ואחרים נותנים הגדרה דווקנית ומצומצמת למשל " ויפאסנה" או "יוגה" או מדיטציה. האם קריאה סתם נחשבת 'זמן לעצמי' או שמא רק משהו כמו כתיבה ביומן או ויפסנה? כי לקריאה יש לי הרבה זמן ( כלומר אני עושה ) – לקטיגוריה המצומצמת – כמעט ואין

 

[יעל ארבל]

זמן לעצמך זה לא בהכרח ויפאסנה

או כתיבה, זה זמן שאת עושה משהו שאת מאוד אוהבת עם עצמך, מנסה דבר חדש שתמיד רצית לעשות, יוצאת לאנשהו עם עצמך, גם לקרוא נכלל בקטגוריה, אם זה משהו שאת באמת אוהבת לעשות. איזון גם כאן הוא שם המשחק.

 

[הtטקסטואלית]

הי יעל

התחלתי לעשות מנהג לעצמי שכל ערב, ללא יוצא מן הכלל, לא משנה מה שיש לעשות, אני אחרי 8:00 יושבת וקוראת. אילו באמת היו ערבים נעימים. האמת היא שמאז שהתחלנו כאן שרשור יומי אין לי זמן לקרוא בערב ( אשמתי כמובן

) וזה כנראה מכיוון שהעמסתי על עצמי יותר מידי אבל אני מניחה שמחר אני אחליט לעשות טיפה פחות ואחזור לקרוא בערב כי זה פשוט כיף בקיץ האחרון קראתי המון. לא תכננתי אלא פשוט נסחפתי עם כל הספרים txt

 

[יעל ארבל]

../images/Emo45.gif

 

[גווניבר]

בדרך כלל

תמיד שידיד/ה שלי צריכ/ה משהו, אני תמיד מפנה זמן. בזמן האחרון אני משתדלת לשאול את עצמי קודם אם זה נוח לי. בימים האחרונים אני מבזבזת שעות מול האינטרנט לחפש דגמים של שמלות. אני משתדלת לווסת את עצמי, ולעשות משהו פרודוקטיבי היום. אני יודעת ששינוי הוא תהליך ארוך, ולא חד פעמי. אני בעיקר צריכה להתאזר בסבלנות, כי אני אוהבת שדברים קורים מייד. יש לי זמן לשינוי, עכשיו אני גם צריכה להיות מספיק 'גדולה' נפשית לקבל אותו.

 

[יעל ארבל]

אני נורא סקרנית - תפרת שמלה היום?

 

[BU BP]

זמן

אני דווקא מוצאת שככל שאני עסוקה יש לי יותר זמן ואני מוצאת זמן להכל - אם לא היום אז מחר - אבל אם זה חשוב לי אני אגיע לזה בזמן. הבעיה היא בתקופות לא טובות או בתקופות של מחלה בהן אין פשוט כוח, מוטיבציה ורצון לעשות דבר, מעין חסימה נפשית - ואז פתאום אין זמן לכלום, דברים נדחים, והזמן זולג לו וימים עוברים כאילו לא היו. במקביל אם קשה לי להתמודד עם משהו - הוא פשוט ישאר פתוח - כיוון שיעשה לי רע להתעסק איתו- רציונלית זה שגוי - כיוון שהכי טוב לגמור עם זה. הקיצר אם זה מספיק חשוב לנו - אז נפנה את הזמן.

 

[יעל ארבל]

זאת אומרת, שאם אני מספיק חשובה

לעצמי, אז אני אפנה לי זמן? או, שאני תמיד באה אחרי כל הדברים האחרים שצריך לעשות?