לצערי - סדר העדיפויות של רבים מאתנו
לפעמים קצת דפוק - ולכן לפעמים אנו מזניחים את עצמנו בשל התחייבויות אחרות. קל הרבה לדחות ולא לקיים התחייבויות לעצמנו מאשר לאחרים, מאחר ולעצמנו "אנו לא חייבים הסברים והתנצלויות" - כביכול וזאת הטעות המרה כי בסופו של דבר - אנחנו מבלים הכי הרבה זמן עם עצמנו - ולכן רצוי שנהייה מרוצים". יש לי ידיד טוב שכל הזמן אומר לי "עם כל הכבוד לאשתי וילדי אני מאוד אוהב את עצמי ואין לי בעיה עם זה" - ואתם יודעים מה? הוא די מאושר. זה שינוי שחל בו בהדרגה והתחיל לפני כ-6 שנים הוא מקפיד לפנק את עצמו, להשקיע בעצמו - אולי זה קצת בא על חשבון זמן המשפחה - אבל מידיעה חיי הנישואים שלו והמשפחה רק השתפרו - אולי הוא משקיע פחות זמן אבל הזמן הזה הוא הרבה יותר איכותי מבעבר - כי יש לו הרבה יותר מה לתת. הוא גם מתמודד טוב יותר עם משברים מאשר בעבר (לדוג' לאחרונה - הוא ואשתו איבדו את עבודתם בהפרש של חודש) אני מוצאת את עצמי קצת מקנאה בו - תמיד שאנו נפגשים - הוא מדרבן אותי להתנהג כמוהו ואני בשל אופיי המחורבן (סליחה ) - מתקשה לעשות זאת למרות שבפנים עמוק אני יודעת שזו הדרך. אז לשאלתך יעל - לא נראה לי שיצא לנו משהו מזה שתמיד נקריב "את צרכינו או רצונותינו" כי יש דברים אחרים חשובים יותר (לצערי - בתחום זה אני תקועה ביישום, מזה שנים- אבל מאמינה גדולה של התיאוריה) אבל אולי השנה זה ישתנה תמיד צוחקים עלי שכשימציאו "ניתוח להסרת מצפון או להקטנתו" - אני ארוץ לראש הטור.
לפעמים קצת דפוק - ולכן לפעמים אנו מזניחים את עצמנו בשל התחייבויות אחרות. קל הרבה לדחות ולא לקיים התחייבויות לעצמנו מאשר לאחרים, מאחר ולעצמנו "אנו לא חייבים הסברים והתנצלויות" - כביכול וזאת הטעות המרה כי בסופו של דבר - אנחנו מבלים הכי הרבה זמן עם עצמנו - ולכן רצוי שנהייה מרוצים". יש לי ידיד טוב שכל הזמן אומר לי "עם כל הכבוד לאשתי וילדי אני מאוד אוהב את עצמי ואין לי בעיה עם זה" - ואתם יודעים מה? הוא די מאושר. זה שינוי שחל בו בהדרגה והתחיל לפני כ-6 שנים הוא מקפיד לפנק את עצמו, להשקיע בעצמו - אולי זה קצת בא על חשבון זמן המשפחה - אבל מידיעה חיי הנישואים שלו והמשפחה רק השתפרו - אולי הוא משקיע פחות זמן אבל הזמן הזה הוא הרבה יותר איכותי מבעבר - כי יש לו הרבה יותר מה לתת. הוא גם מתמודד טוב יותר עם משברים מאשר בעבר (לדוג' לאחרונה - הוא ואשתו איבדו את עבודתם בהפרש של חודש) אני מוצאת את עצמי קצת מקנאה בו - תמיד שאנו נפגשים - הוא מדרבן אותי להתנהג כמוהו ואני בשל אופיי המחורבן (סליחה ) - מתקשה לעשות זאת למרות שבפנים עמוק אני יודעת שזו הדרך. אז לשאלתך יעל - לא נראה לי שיצא לנו משהו מזה שתמיד נקריב "את צרכינו או רצונותינו" כי יש דברים אחרים חשובים יותר (לצערי - בתחום זה אני תקועה ביישום, מזה שנים- אבל מאמינה גדולה של התיאוריה) אבל אולי השנה זה ישתנה תמיד צוחקים עלי שכשימציאו "ניתוח להסרת מצפון או להקטנתו" - אני ארוץ לראש הטור.