זמן...

[פגעסוס]

זמן...

האם קיים עבר, או שמא רק הזכרונות שלנו קיימים? האם הזכרונות שלנו מתארים את העבר כמו שהוא? האם קיים עתיד או שקיימים רק ציפיות? האם קיים זמן? או שזו רק המצאה של בני האדם כדי שתהיה להם תחושה של המשכיות? GYXOIO

 

[דז]

זמן...

הזמן , מתה על הנושא הזה. העבר קיים בכמה מימדים , גם ההווה, ארוע אחד קיים בכמה מימדים, תלוי כמה אנשים מסתכלים עליו, והמימד הסוביקטיבי. קראת פעם פירמידות זה מדבר על הנושא טוב . בתפיסה. בכול מצב הזמן האמיתי או לא הדקות השנים או משהו כזה זה רק עוזר להתארגן, זמן אמיתי הוא סדר ארועים. וגם אם לא זוכרים משהו בעבר, והוא משפיע על ההוה שלך או עליך שתשפיע על מישהו אחר ,הוא קיים, הזמן קיים כול עוד יש חיים ודברים שישתנו ויזוזו. נויה עם הראש כואב בלי כדורים

 

[פגעסוס]

תיאוריה מעניינת

אני לא בטוח שהבנתי את הטענות שלך אז תסלחי לי אם אני מנסה לנסח אותן במילים שלי... את טוענת שלכל אחד בנפרד קיים קו זמן סובייקטיבי משלו (תקני אותי אם אני טועה). ושקו זמן סובייקטיבי כלשהו יכול להשפיע על קו זמן סובייקטיבי של מישהו אחר. וכל קו זמן סובייקטיבי של מישהו את מגדירה כמימד אחר. אבל גם אם 20 אנשים מסתכלים על מצב מסויים שקורה ברגע מסויים. מה שאומר שיש לנו 20 מימדים של קוי זמן סובייקטיביים הנוגעים לאירוע המדובר. עדיין חייב להיות קו זמן אובייקטיבי כלשהו המתאר את מה שבאמת קרה. אולי אותו קו זמן אובייקטיבי הוא מימד הכולל בתוכו את כל המימדים האחרים. כי אם הוא אובייקטיבי הוא צריך לכלול בתוכו את כל נקודות המבט של כולם... GYXOIO

 

[דז]

הזמן..

אתה צודק יש את המימדים של תפיסה של אנשים כמה תפיסות שיהיו,ויש את המימד של העובדות , למשל מישהו הזיז יד ובתגובה מישהו הזיז רגל בלי סיבה במימד הזה רק מעשים. ועוד הזמן הוא לא דבר שקיים בשעות בשנים וכו, הוא קיים מה קרה יקרה יחסית להיום. שוב ממליצה על פירמידות וכבר לא כואב הראש נויה

 

[פגעסוס]

שאלה

את העבר בתיאוריה שלך הבנתי פחות או יותר. כל מימד סובייקטיבי מכיל את השקפת מבטו של מישהו אחר על סדרת אירועים. ואחר ובני אדם הם ברי חלוף אני מניח שגם המימדים הסובייקטיביים הם ברי חלוף בדיוק כמוהם. ברגע שאדם מת נעלמים כל הזכרונות שלו ולכן גם המימד הסובייקטיבי שלו כבר לא קיים. כבר הסכמת איתי שיש מימד אובייקטיבי הכולל בתוכו את כל המימדים הסובייקטיביים. מאחר ובסופו של דבר כל המימדים הסובייקטיביים יעלמו. ישאר במימד האובייקטיבי רק העובדות. אם כך האם ניתן להגדיר את המימד האובייקטיבי כ"זמן האמיתי" ואת כל המימדים האחרים כ"זמני דמה"? GYXOIO

 

[דז]

אפשר

אבל זה יהיה מאד גס, הזמן האמיתי הוא סדר פעולות אביקטיבי, אבל הסוביקטיבי. אנשים הם מוח, והאפשרות שבראש שלהם תעלם איתם ,אבל בזמן החיים שלהם הזמן הסוביקטיבי שלהם גרם להם לעשות פעולות שישפיעו על הסביבה שתשאר גם אחרי שהם נעלמו. הסביבה לא מכירה אישית את מימד הזן שלהם אבל מושפעת ממנו.

 

[Nagini Potter]

תגדיר "קיים"

 

[Kerplunkette]

הזמן קיים... עד שיוכח אחרת.

דוגמא טובה לכך היא סימני הזדקנות, שמראים שהזמן עובר (לאו דווקא בבני אדם). "האם קיים עבר, או שמא רק הזכרונות שלנו קיימים"? אם לא קיים עבר, מאיפה יהיו לנו זכרונות?

 

[פגעסוס]

ואולי קיים רק רגע אחד

הכולל בתוכו זכרונות של רגעים קודמים שבעצם לא היו קיימים. איך אתה אכן יודע שקיים זמן. הרי בכל רגע יכול להיות שזה הרגע היחיד שקיים וכל מה שאתה זוכר מעולם לא היה קיים אלא זה זכרון שבא עם הרגע. ע"פ התיאוריה הזאת הזמן לא קיים ובעצם אין גם סימני הזדקנות. הסימנים הם הסימנים כפי שהם קיימים ברגע, אנחנו זוכרים אותם קום בצורה אחרת אבל ע"פ התיאוריה זהו רק זיכרון ולא משהו שהיה קיים באמת... GYXOIO

 

[דז]

קיום

החשיבה על זה נותנת לזה קיום במימד בראש שלך, ובחשיבה אתה מסדר את זה זה קרה לי קודם זה אחר כך,נגיד וזה לא היה קיים פה זה עדיין קיים שם. וסימני הזדקנות , הם סימנים לתהליך ,בתהליך יש יותר ממקרה אחד, וב"הזדקנות" המקרים לא באים באותה שניה, הם לפעמים תוצא עוד משהו אם אתה מוחק את האפשרות לזמן אתה גם מוחק את האפשרות לתוצאה. נויה, בערך באמצע

 

[פגעסוס]

נכון...

זה הרעיון בתיאוריה הזאת. אין זמן, מכאן נובע אין סיבה ולכן גם אין תוצאה. קיים רק הרגע הזה. הרגע היחיד שבו את נמצאת עכשיו. שום דבר אחר לא קיים חוץ ממנו... נכון שזו תיאוריה מעט פסימית, אבל כמו תיאוריות רבות אחרות כיום לא ניתן להפריך אותה... GYXOIO

 

[דז]

דרך השלילה

מה הסיבה לרגע ומאיפה הוא נוצר? , גם הרגע הוא תוצא , כי הוא פה ומקודם מאיפה הוא , או שהוא היה כך תמיד , אבל בעצם אם זה רק רגע אחד שקיים זה הגיוני, אבל איך ליצור מצב כזה? נויה, ואולי זה רק רגע

 

[פגעסוס]

למה ליצור...

אם אנחנו מקבלית את העובדה שהמצב הזה נוצר הרי שאנו מקבלים את העובדה שהיה משהו לפניו. התיאוריה טוענת שאין לפניו ואין אחריו. לא צריך ליצור אותו. הרגע פשוט קיים... GYXOIO

 

[דז]

למה.?

אבל פילוספים שואלים למה ומאיפה. אני לא פילוספית אני סתם דפוקה אבל בכול זאת. איך הרגע הזה קיים ולמה ?. אבל איך שאר הרגעים התחילו זה גם שאלה? נויה

 

[פגעסוס]

אין עוד רגעים...

יש רק רגע אחד בלבד והוא הרגע הזה. זה נכון שפילוסופים בד"כ שואלים למה או מאיפה, אבל בתיאוריה הדוגלת בחוסר מוחלט של סיבתיות השאלות הללו אינן במקומן. אין למה מאחר ואין סיבה. הרגע פשוט קיים כל אפשרות אחרת סותרת את התיאוריה... GYXOIO

 

[דז]

אבל

מאיפה למה ואיפה אנחנו רואים אותו. יכול להיות מישור של רגע אחד , שניה שבה הכול. אבל זה לא יכול להיות המישור הזה , או לפחות הדרך שרובנו תופסים אותו. והתפיסה היא המישור האמיתי נויה תופסת יתושים

 

[פגעסוס]

בהחלט!!

התפיסה שלנו (ושוב אני מדגיש שזה רק ע"פ התיאוריה הזאת) אינה נכונה. בהחלט יש מישור של רגע אחד ואכן התפיסה שלנו היא המישור האמיתי.... ברגע הזה. בתפיסה שלנו ישנם הזכרונות, שאנו יודעים כי הם זכרונות. בתפיסה שלנו יש ציפיות, ואנו יודעים כי הן ציפיות. הדבר היחיד שחסר לתפיסה שלנו כדי להשלים אותה הוא לדעת כי כל אלו לא היו ולעולם לא יהיו קיימים. עצם הידיעה הזאת באותו רגע אחד היא תפיסה מושלמת של הרגע האחד. הבעיה שקשה לנו לקבל את זה כי הזכרונות הם בעצם דימוי של מצב של הרבה רגעים העוקבים אחד אחרי השני. אני בעצמי לא מקבל את התיאוריה הזאת, אני אוהב לחשוב עליה ואני מבין אותה לחלוטין אבל אני לא מאמין בה... ואם לאמר את האמת אני גם לא מסוגל לתפוס את הרעיון כולו חוץ מבכלליות רבה. העובדה שיכול להיות שרק הרגע הזה קיים, פוגמת ביצר ההמשכיות שטבוע בכל יצור חי מלידתו ועד מותו. אבל היתרון שלנו בתור הומו-ספיינס הוא היכולת לדמות מצב כזה במחשבה ולתאר איך היינו מרגישים במצב הזה. והתשובה היא פשוטה... היינו מרגישים את אותו הדבר בדיוק. לכן אנחנו יכולים להניח שהמצב הזה - יתכן וקיים באמת... GYXOIO

 

[דז]

הרגע

אבל הרגע הזה קיים ,בתפיסה. הרגע האחרון של האדם,שבו7 כלום לא משנה חוץ מהמות כול המחשבות הרגע בו מתים, אבל זה תפיסה של שניה , ואני לא יודעת בחיים לא מתתי, אבל יכול להיות, בכול מצב הכול אפשרי ויש אין סוף אפשרויות של מה נתפוס , ומה שנתפוס יתקים, פשוט שאנחנו תופסים . נויה עוד תופסת יתושים

 

[פגעסוס]

את מנסה לשלב בין שתי תיאוריות

התיאוריה שרשמת למעלה בנוגע למימדים הסובייקטיביים והתיאוריה של הרגע האחד. אבל הן לא הולכות יחיד. הרגע האחד הוא רגע אובייקטיבי שמאוד של עובדות ומחשבות, וכל מה שקורה ברגע הזה נכלל בו, גם העובדות וגם המחשבות וגם הזכרונות וגם הציפיות והכל במימד אחד אובייקטיבי. התיאוריה של המימדים הסובייקטיביים היא תיאוריה (אני מקווה שאני צודק כי התחלתי לחשוב עליה רק מאתמול...) המכילה שינוי ומספר רגעים העוקבים אחד אחר השני. היא תיאוריה המכילה מספר מימדים השונים זה מזה ע"פ התפיסה של האדם המסתכל באותו מימד. היא תיאוריה במסבירה אירועים שהתפרשו לאורך זמן. והיא תיאוריה שסותרת את תיאורית הרגע האחד. לכן לא ניתן להשליך הסברים מתיאוריה אחת על האחרת ולכן בתיארוית הזמן האחד מה זקיים קיים ולאו דוקא מה שנתפוס... GYXOIO

 

[דז]

אתה צודק