l i b e r t y
New member
זקוקה לייעוץ
אני אובדת עצות ! לא יודעת כבר מה לעשות... כל חיי סבלתי מבטחון עצמי נמוך למרות שאין לי סיבה ואין לי מושג ממה זה נובע. כל חיי אני נאבקת בשיניים כדי להשתנות ומה שאני לא עושה - פשוט לא הולך לי. כשאני נמצאת בחברה אני משתתקת , ניתן לקלוט בקלות את שפת הגוף הנבוכה שלי ואת חוסר הבטחון העצמי , פתאום אני מגמגמת ולא מצליחה להוציא מילה מהפה . בעקרון אני לא מגמגמת אז אני לא מבינה את התופעה הזאת. חוץ משיחות עם חבר שלי שבהן אני מדברת יפה מאוד ומצליחה להביע את עצמי (פרט לכמה מילים שנתקעות) עם כל אחד , ואפילו עם הוריי ואחיי , אני מגמגמת בטירוף ובמיוחד שאני צריכה להוכיח את עצמי בכל מיני דברים ולהביע את דעתי או סתם לספר על דברים שאני מהרהרת עליהם , אני מתחילה לגמגם ואין לי שליטה על זה. זה מפריע לי בעבודה , עם חברים , עם המשפחה ושלא לדבר על קטעים שבהם אני צריכה לעמוד מול אנשים ולדבר (הרצאה למשל) אז אני פשוט משתתקת וכל מילה שאני מוציאה מלווה ב "אממממ, אההה, אמממ, אההה" נראה כאילו אני שוכחת מה רציתי להגיד (אבל אני לא , אני פשוט מפחדת לדבר) ואז אני נראית כמו ילדה מפגרת שלא לומר פתטית. בגלל הגמגום הזה , אני נוהגת להשתמש בעברית שגוייה כי אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שרציתי ואז אנשים מתקנים אותי ומעירים לי על המשפטים השגויים שאני אומרת (ובטוחים שאני חסרת השכלה) ואז אני מחייכת בנימוס למרות שאני מודעת לעובדה שטעיתי בהגייה ולמעשה עשיתי זאת בכוונה. הדבר הזה מפריע להתקדם בחיים ולהוכיח את היכולות שלי ואת שפה העשירה שיש לי ודעותיי והשקפת עולמי ולהביע את עצמי ולספר על עצמי ועוד המון דברים שאני לא יכולה לעשות. מפריע לי גם שיש לי נטייה לרצות אנשים , כל חיי אני מנסה לשנות את זה , אני לא עומדת על שלי ברוב המקרים ומשתדלת לרצות ולהסכים לכל דבר שמציעים לי ובכלל שמדברים איתי על דברים שלא מעניינים אותי או שאני לא מסכימה עליהם אני משחקת אותה מרותקת לשיחה ומצדיקה כל מילה שיוצאת להם מהפה גם אם היא לא נראית לי ולעיתים אני גם מתחנפת בצורה שמגעילה אותי לאנשים כדי להתחבב עליהם או לא יודעת מה . נמאס לי מזה , אני שונאת את עצמי. אני נראית מלוקקת וצבועה וחנפנית ומה לא ואני לא מצליחה לשנות את ההרגלים הדוחים האלה. מה לעשות?????????
אני אובדת עצות ! לא יודעת כבר מה לעשות... כל חיי סבלתי מבטחון עצמי נמוך למרות שאין לי סיבה ואין לי מושג ממה זה נובע. כל חיי אני נאבקת בשיניים כדי להשתנות ומה שאני לא עושה - פשוט לא הולך לי. כשאני נמצאת בחברה אני משתתקת , ניתן לקלוט בקלות את שפת הגוף הנבוכה שלי ואת חוסר הבטחון העצמי , פתאום אני מגמגמת ולא מצליחה להוציא מילה מהפה . בעקרון אני לא מגמגמת אז אני לא מבינה את התופעה הזאת. חוץ משיחות עם חבר שלי שבהן אני מדברת יפה מאוד ומצליחה להביע את עצמי (פרט לכמה מילים שנתקעות) עם כל אחד , ואפילו עם הוריי ואחיי , אני מגמגמת בטירוף ובמיוחד שאני צריכה להוכיח את עצמי בכל מיני דברים ולהביע את דעתי או סתם לספר על דברים שאני מהרהרת עליהם , אני מתחילה לגמגם ואין לי שליטה על זה. זה מפריע לי בעבודה , עם חברים , עם המשפחה ושלא לדבר על קטעים שבהם אני צריכה לעמוד מול אנשים ולדבר (הרצאה למשל) אז אני פשוט משתתקת וכל מילה שאני מוציאה מלווה ב "אממממ, אההה, אמממ, אההה" נראה כאילו אני שוכחת מה רציתי להגיד (אבל אני לא , אני פשוט מפחדת לדבר) ואז אני נראית כמו ילדה מפגרת שלא לומר פתטית. בגלל הגמגום הזה , אני נוהגת להשתמש בעברית שגוייה כי אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שרציתי ואז אנשים מתקנים אותי ומעירים לי על המשפטים השגויים שאני אומרת (ובטוחים שאני חסרת השכלה) ואז אני מחייכת בנימוס למרות שאני מודעת לעובדה שטעיתי בהגייה ולמעשה עשיתי זאת בכוונה. הדבר הזה מפריע להתקדם בחיים ולהוכיח את היכולות שלי ואת שפה העשירה שיש לי ודעותיי והשקפת עולמי ולהביע את עצמי ולספר על עצמי ועוד המון דברים שאני לא יכולה לעשות. מפריע לי גם שיש לי נטייה לרצות אנשים , כל חיי אני מנסה לשנות את זה , אני לא עומדת על שלי ברוב המקרים ומשתדלת לרצות ולהסכים לכל דבר שמציעים לי ובכלל שמדברים איתי על דברים שלא מעניינים אותי או שאני לא מסכימה עליהם אני משחקת אותה מרותקת לשיחה ומצדיקה כל מילה שיוצאת להם מהפה גם אם היא לא נראית לי ולעיתים אני גם מתחנפת בצורה שמגעילה אותי לאנשים כדי להתחבב עליהם או לא יודעת מה . נמאס לי מזה , אני שונאת את עצמי. אני נראית מלוקקת וצבועה וחנפנית ומה לא ואני לא מצליחה לשנות את ההרגלים הדוחים האלה. מה לעשות?????????