זקוקה לעזרתכם

[noamic]

זקוקה לעזרתכם

שמי נועה, ואני החלט שייכת למשפחת המשפחות המורכבות. ומנסיון קצר – הן אכן כאלה. (דרך אגב, משפחת המורכבים בצמחים – מייצרת את הפרחים המקסימים במיוחד…) קוראת אתכם מהתחלה, ומתמודדת עם בעיה מאד קונקרטית שהייתי רוצה לשתף ולשמוע תגובות כי אני מרגישה שאני נמצאת יותר מידי באזור ה"בטן"… אז ככה ,- גרה עם חבר כבר חצי שנה. לי - 3 ילדים שגרים עימנו. החבר לא מקבל גט מאישתו, כך שהוא בעצם פרוד. יש לו 3 ילדים גדולים – הקטן – בן 24. את ההכרות עימי הוא יזם זמן קצר לאחר שעזב את הבית. לא הכרנו קודם. חשוב לציין ! מאז שאנחנו יחד – ילדיו מסרבים בכל תוקף להכיר בקיומי או להפגש איתי או לבוא לבקר בבתינו. אשתו טוענת שאני זו שגרמתי לפירוק משפחתו והרסתי להם את החיים – מה שלא היה ולא נברא. וכמובן זה מה שהילדים שלו שומעים. הילדים שומרים על קשר תקין עם האב, שהוא אבא נהדר , והוא נפגש איתם בבתיהם, או במסעדה. אתמול מספר לי חברי כי הבת שלו הסכימה לבוא לבקר אותו בביתנו בתנאי – שהוא יודיע להם מראש כשבועיים כדי שיוכלו להתארגן. שיפנה את השטח (מהמשפחה המצורעת – קרי אני וילדי), ואז הם יבואו אליו לבקרו בביתנו. נראה לי שהחבר שלי ציפה לשיתוף פעולה מלא ממני , ואני הרגשתי כמו אגרוף בבטן. אני מבינה שהחבר שלי היה רוצה שילדיו יראו את מקום מגוריו החדש. השאלה היא – האם זה נכון ? לא אביע את תגובתי – כדי לשמוע אתכם נטו.

 

[ohevet]

לא יכולה לעזור מכיוון שבעלי בלי

ילדים, אבל מאחלת לך כל טוב ובהצלחה.

 

[יונה לבנה 1]

ברוכה הבאה וחג שמח

משהו עושה לי טעם רע,אולי כי בעלך מבקש שיתוף פעולה ,וזאת אחרי שהילדים שלו מכנים אותכם משפחה מצורעת,לדעתי הם פוגעים בו בעיקר,,, אני בעד פרוה,אל תכנסי בין חברך לבין ילדיו ותצאי גדולה ,פשוט בלי רגשות רק שכל,תגידי לבעלך שחבל שהם מרגישים כך ושאת מוכנה לקבל את הרצון שלו למפגש וכאן הוא ביתכם לטוב ולרע.....בלי תקיעות ובלי גלים חזקים..... צר לי שפגעו בך,אבל אני למדתי שכדי שיפגעו בי אני צריכה להיות חשופה ורגישה,לדעתי הבוגרים שעדין לא מכירים אותך מפסידים אבל לא הייתי עושה שום מאמץ להכירם,הייתי משאירה לחברך לעשות את העבודה. בהצלחה,ואשמח לשמוע את דעתך......

 

[מתאמצת]

תשובה מהבטן - ממש לא

לדעתי את לא צריכה להסכים לפנות את השטח. זה המקום שלך וזהו. מה תעשו את והילדים, תסתובבו ברחובות? תתעלקו על חברים ו/או משפחה עד אשר יואילו הילדים של בן זןגך להתפנות? זה לא לעניין. יש כמה קווים אדומים לשמור עליהם. מבחינתי זה קו אדום. לא רוצים - אז שימשיכו להיפגש במסעדות או בבתים שלהם. רוצים להיות בבית של האבא שלהם? בבקשה, אבל שם יש אנשים נוספים ויש להתייחס אליהם בכל הכבוד הראוי. לדעתי אם תסכימי "רק לפעם הראשונה" לפנות את השטח זה יהיה פתח להסלמה ביחסים והתדרדרות המקום שלך בקשר (עם החבר!!). מציעה לך בכל ליבי לשוחח עם חברך ולהסביר לו עד כמה הבקשה הזו לא במקום.

 

[ארלה4]

לא תמיד, לומרלא זה רע,

אין לי בעיה עם זה שילדיו לא רוצים להכיר בך,אז מה ? כולם אוהבים את כולם? בגלל שאת עם אביהם את צריכה לאהוב אותם או להיפך? לא. כמו כן , לא ברור לי מה הם רוצים לראות במקום המגורים, האם תלה תמונות שלהם?, את המיטה הזוגית שלכם? ברור לי שהוא רוצה יותר והוא רוצה להראות עם מי הוא מחלק את חייו לכן עצתי לכם לדבר בנושא ושלא לעזוב את הבית ,בעת ביקורם, ירצו יבואו לא ירצו ימשיכו לפגוש את אביהם במקומות ציבוריים. איך אמא שלי נוהגת לומר , "כשתגדל תבין" כשיתחתנו ויראו את החיים אחרת יבינו יגיבו ויתכן שכך צריך להיות. לא משנה דרך אגב גילם הכרונולוגי, שוב לדעתי, אין צורך במלחמות, ואת צריכה לומר לבן זוגך . אני כאן, מוכנה לקבלם אצלי בבית, והדגש אצלי, גם אם הבית הוא שלו (חוקית).

 

[ח ד]

אישית, נראה לי די ברור

NOAMIC, הסיפור שלך נשמע מאוד דומה לסיפור שלי ושל עין. עין ואני חיים יחד כבר שלוש שנים. הכרנו אחרי שעזבתי את הבית ולפני שהתגרשנו, ובזמנו עמדנו במצב מאוד דומה. הילד הגדול שלי, בן 10 בזמנו, סירב בהתחלה בכל תוקף להיכנס. אמא שלו הסיתה אותו בצורה מכוערת נגדנו. עמדנו מול אותה דילמה. אני יכול לספר לך כל מיני דברים על מה שעשינו, אבל עובדה אחת צועקת לי מעבר לכל בהודעה שלך. הקטן שלו בן 24? זה נכון, או שגיאת כתיב? והגדולים? בני 30+? יש פה הבדל מאוד עקרוני בין כל הניסיון שלי,ובין המצב שאת מתארת, והוא הגיל של הילדים. אלה כבר לא ילדים ולדעתי יש לצפות מהם את כל מה שמצפים ממבוגרים. אם הם היו קטנים - אז מילא. אפשר היה להגיע לכל מיני סידורים והסדרים, כל סוגי השיטות שנקטנו ואשר בסופו של דבר כן הצליחו להכניס לביתנו המשותף את ילדי, ובהצלחה יחסית. היו פעמים שעין והילדים יצאו כשהילדים שלי באו, כדי לתת לנו מרחב. בהחלט היו. אבל ידענו שלטווח ארוך, זו רק טקטיקה לקרב אותם לבית, לא וויתור על דו-קיום. אבל שלושה ילדים שהקטן מביניהם בן 24, הם שלושה אנשים בוגרים, שסיימו כבר את עיקר התפתחותם הנפשית בחיים, בעצמם הורים בפוטנציה. את רשאית לצפות מה"ילדים" האלה לכבד את בחירתכם לחיות יחד, כמו שאת רשאית לצפות מכל אחד אחר בעולם הזה, הורים, חברים, הדוור והספר. יתר על כן, רק אם תעבירו מסר שזה הבית שלכם, של שניכם, ואף אחד פה לא הולך בגלל שמישהו צריך לבוא, רק אז תכשירו את הדרך לכך שיום אחד, בעתיד, הלא רחוק, הילדים שלו יכירו בך. לעניין הביקור המסויים הזה - באופן חד פעמי בהחלט, ורק אם ממילא יש לכם מה לעשות בחוץ, לא נורא אם הם יבואו. הרי אי אפשר למחוק אותך ואת ילדייך מהבית שלך גם אם את לא נמצאת בו, ואולי דווקא המראה של הבית, ושל חדרי הילדים יעשה משהו חיובי לילדים של בןזוגך. אולי זה יגרום להם להרגיש שיש להם פה עסק עם אנשים, לא עם מפלצות, יוריד אותם קצת מהעץ. אבל בעיקרון - בשום אופן לא למסד מפגשים שבהם את צריכה לצאת כדי שהם יבואו. אם תעשו כן - אתם מכירים בחוסר ההכרה שלהם בך.

 

[noamic]

כך מרגישה ב ד י ו ק

תודה על התגובה, מרגישה ממש כך.

 

[rolan]

נועמיק יקרה

הבעיה שלך כל כך מוכרת לי עד שמעוררת בי צמרמורת וגלי כעס עולים בי... אני כל כך מבינה את תחושתך... אני אומרת לא! ושיגידו עלי שאני אמוציונאלית וכו' וכו'... אצלנו היה מצב דומה, בו חתלתולה של אוהי לא הסכימה לבוא אלינו, כל פעם ששמעה את שמי, אטמה אוזניה ולא רצתה לשתף פעולה... אוהי נפגש איתה מחוץ לבית במקומות ציבוריים, וכל הזמן המשיך להזמין אותה לבוא לביתנו. במפגשים המעטים שלנו, היתה כעוסה וממורמרת, כאילו גנבתי לה את אבא. מכתב שכתבתי לה, ביאושי הרב, אפילו לא זכה לתגובתה, רק כשאוהי "ברר" אם קיבלה אותו, אמרה אהה כן..... לקח לנו הרבה זמן, נסיונות אין ספור למשוך אותה אלינו בכל מיני טיעונים ולבסוף נשברה ושיתפה פעולה כאשר ביקשנו עזרתה בבית שאך זה שופץ. היא באה לעזור לי לארגן ולסדר... מכאן הדרך נסללה... לא בטוח שזהו מתכון, בעצם זה איננו מתכון אך אני מנסה להבהיר לך כי- הסבלנות וההתעקשות - משתלמים. לא נראה לי נכון, לתת לילדים שלנו לנהל את חיינו, אנחנו בוחרים בדרך חיים והם מצטרפים, על אחת כמה וכמה כאשר בוגרים המה. אני רוצה לחזק את ידיך ולחבק אותך בחיבוק הכי גדול שיש לי כדי לעזור לך להתגבר על הקושי הזה. בכל מקרה, תפקידך להבהיר לבן זוגך שאינך מתנהלת על פי הוראותיהם של ילדיו, ואם הם אינם מעונינים בקשר איתך, זה בסדר גמור. שלך

 

[סביב השעון]

בעיות

אני מצטרפת לכל התומכים בך להישאר בבית ושילדי בן זוגך ידאגו למקום אחר. מה עוד שבמקרה זה הילדים כמעט בגילנו.... הענין שאני רואה בו בעיה הוא כפול: של מי הבית בו אתם גרים? שלך? שלו? במשותף? יש לזה משמעות רבה . אם זה ביתך ובית ילדיך - לחבר שלך אין אפילו זכות לבקש שתתפנו. גם לא למטרה "קדושה". והיא לא כזו על פי ההצגה - אלא קנטרנית שכל מטרתה לפגוע בך (אני יודעת לזהות רוע לב מתוך הסתכלות פנימה). דבר שני :זה מסובך ללכת עם אנשים שהם רק פרודים.קודם הוא צריך לסיים את עניניו עם אשתו ,להגיע איתה לגירושין- גם אם זו בעיה. אחרת כל היחסים שלכם עומדים על כרעי תרנגולת- בטח בעיני בניו. אם הייתי בתו הייתי חושבת שאם הוא לא מתגרש - סימן שזה לא רציני וזמני- אז למה להשקיע במשהו חולף ולא רציני? חצי שנה זה אולי הרבה בעיניך. אבל לא בעיניהם.

 

[ארלה4]

היי- סביב השעון?

את כמוני לבד או עם בן זוג.? מה העניין של מי הבית? הם מנסים לבנות מערכת, זה לא חשבון בנק, וגם שם מבקשים הלוואות, וממי מבקשים אם לא מהקרובים ביותר, לזהות רוע זה קל, אבל צריך לחפש אצלנו , מה קורה אצלנו? ושנית הם מנסים לבנות משהו מתוך אמונה שהוא אומר את שהוא מתכוון, וזה להיות איתה, אז מה הקשר כרגע לפרוד , כן , לא. גם פרוד יכול לחזור וגם גרוש לשעבר יכול להתגרש, די , יש עיניים ולב ולא להתייחס רק לנייר,העניין הוא האם רק במקרה הזה שתעזוב את הבית כן או לא. ושוב עפ זה מאולץ עצתי, לא. אם זה מסתדר ללא אגרופים בבטן, עם הבנה או ראיה שזה יעזור לעתיד ? אולי שווה

 

[yaeli4]

בשום אופן לא לעזוב את הבית כשהם

באים לבקר. זה הקו האדום ביותר. איפה שתקבעי אותו שם הוא יישאר לנצח. אם תישארי עם בן זוגך תמיד, תמיד יזכרו ילדיו שאפשר "להזיז" אותך ואת ילדייך, ושאת וילדייך הם דיירי המשנה, והם דיירי הקבע. לא יקום ולא יהיה!!!! את ובן זוגך בעלי בית בעלי זכויות שוות. הוא יכול לפגוש אותם בחוץ או בביתכם כשאת שם. חוזרת ואומרת וסליחה שזה נשמע בוטה קצת, אבל זה יהיה בעוכרייך תמיד. אל תלכי לשום מקום. תתרווחי על הספה בסלון עם כוס קפה ביד ובניחותא. ביתך הוא מבצרך. וכל מי שבא הוא אורח רצוי.

 

[סביב השעון]

תשובה

אני נשואה שנית.עם בעלי אני חיה באושר גדול.עם ילדיו -בהשלמה . לפי תפיסתי עסקי הלב הם תהליכים שיש בהם בחירה גדולה. רובנו לא בוחרים להתאהב במי שיביא עלינו את אובדננו. מדאם בובארי הוא ספר מרתק. לרוב- לא סיפור חיינו. אמנם אהבה סוחפת אבל חיים מורכבים . רכוש, כידוע לך, הוא מקור אינסופי לבעיות.ולכן כדאי שדברים יהיו ברורים. אם בני זוג אינם נשואים (ומיותר להוסיף- נשואים לאחר)הרכוש לא יכול להיות משותף. נקודה.משפטית זה לא עובד. בשעת משבר זה לא עובד. היה לי פעם קשר עם אדם גרוש.אני רק הייתי פרודה. ללא שום כוונה לחזור לחיות יחד,לבעלי דאז כבר הייתה חברה (לימים אשתו), אבל שום דבר לא הריץ אותנו לרבנות. נפרדנו מתוך הבנה ובטיפול צמוד,לא רצינו לפגוע אחד בשני יותר משעשינו זאת בשנות נישואינו. אז למה לנו? האיש הזה לא רצה איתי קשר עד שאתגרש.הערכתי אותו על כך ואני חושבת שהוא צדק. לא מדובר באגרופים ,אלימות או כל דבר אחר.רק לא להיכנע למניפולציה לא הוגנת ולא תורמת. הרי הצעה כזו שבאה מבן אדם בוגר רוצה רק לפגוע לא לקדם.

 

[ארלה4]

אחלה תשובה, לא ברור אם

לשאלה הנכונה, אם תשובתך מתייחסת למה שכתבתי לך אני מתכוון לכך שלמרות וע"פ והרכוש לא משותף אבל הם גרים יחד , והוא חושב בשונה מדעתינו לבקשה לתת לו מקום מפגש ושיהיה בבית שתשאיר אותם לבד. עדיין לא קשור כהוא זה של מי הרכוש. לזה התכוונתי אם לא הייתי ברור

 

[סביב השעון]

עוד תשובה

התשובה בהחלט הייתה אליך. ביחס לבקשת בן זוגה של נועה-מותר לטעות. אם הבית הוא שלה זו כמעט חוצפה. אם הבית שלו -סתם חוסר כבוד.

 

[noamic]

בענין הרכוש -

הדירה שכורה על ידי שנינו , אם זה משנה. אני חושבת שהבעיה היא ברמה הרגשית עקרונית בלי קשר של מי הרכוש.

 

[oehhe]

נועה יקרה

אני מוצא את עצמי מחזק את דברי קודמי ומוסיף מהרקע שלנו שבהחלט דומה מאוד (קראי את דברי רולן זוגתי) אנחנו מתגוררים בביתה של רולן, אני יצאתי מהבית לפני גירושין, לשמחתי ולשמחת רולן, לא היא היתה הסיבה שיצאתי מהבית, וילדיי יודעים זאת. עם זאת, בתי הקטנה (באמצע העשרה לחייה) סרבה להגיע אלינו, פשוט לא היתה מוכנה לשמוע על רולן (בהתחלה הכירה אותה ואת בנותיה אבל מאז שעברתי לגור אצלה, סרבה) הייתה זו רולן שבסבלנו וסובלנות תוך אכילת חצץ הצליחה לקרב אליה את החתלתולית שלי, כל זה בסיוע של הטליה שלי(22) שבהחלט קרובה לרולן. אל לך להכנע, שבי בביתך, הזמיני את בניו של בנזוגך לעתים קרובות (לא קרובות מדי שלא יראה נידנוד) העבירי להם את המסר שהם רצויים. דאגי לגיבוי מירבי של בנזוגך, יש לו חלק בכך וחשוב שישדר את המסר הנכון. ספרי לנו על הצלחות בקרוב oehhe

 

[*יערית]

נאמר כבר הכל.....

אין לי מה להוסיף יותר{טוב זה רק ציטוט משיר}.... בקשתם היא בקשה גדולה וחוצפנית לטעמי אך...... יש להבין את הצעד שהם רוצים לעשות..צעד גדול עם זהירות משנה..וזה שאת לא תמצאי באזור וגם ילדייך.... יש לדבר עם בן הזוג שאולי למפגש חד פעמי את יכולה לא להמצא בדירה{ובאמת זו לא הנקודה למי שייכת הדירה.. אנחנו טוענים שהכל שייך לכולם לא?}אני בטוחה שהם רוצים לראות איך אבא שלהם חי..אני בטוחה שהם צריכים להעביר את המידע הזה הלאה..לאמא שבטח סקרנית יותר מכולם.....וכמו שכתב לך מישהו/י יש לאפשר מפגש חד פעמי בהדגשה גדולה על החד פעמי..אחרי הצעד הזה אולי יבוא הצעד הבא הגדול יותר וזה מפגש יחד איתך ואחר כך עם ילדייך...בסה"כ מדובר שניה תסלחי לי"בחמורים" גדולים ז"א עם כל הכבוד הם ילדים גדולים!יש בהם בטח עוד שאריות רעל שהכניסו בהם..או כעס מצטבר...ואת בטח לא רוצה לספוג זאת... שוחחי על כך עם בן זוגך..תני לו להרגיש שהצעד הזה הוא חשוב גם אם זה בא "על חשבונך"...אנחנומדברים על ויתורים לפעמים בין בני זוג לא?אז הנה ויתור אחד מצידך..וזה לא סתם ויתור, אחר כך....שילעסו את החומר שהוגש להם..ואם ירצו להבא לפגוש את אביהם זה יהייה בנוכחותך ובנוכחות ילדייך..לא ירצו? שימשיכו להנות במסעדות!

בהצלחה}{

 

[עלמה2]

נועל'ה , ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

לא משנה מה ! לא משנה מתי ולא חשוב מי את ומה את, ילדיו ואישתו תמיד יראו אתכם בעיינהם כמצורעים וכאלה שהרסו את משפחתם. אני לא הייתי מסכימה לפנות את השטח וזה נכון שהוא יכיר להם את מקום מגוריו החדש יחד איתכם ובמקביל שילמד אותם לקבל אותך ואת ילדיו כזוגתו החדשה. בהרבה הצלחה

עלמה

 

[מיכל ותהילה]

בוקר טוב

נעים להכיר. גם לנו יש משפחה מורכבת. מאד. בהזדמנות אספר. לדעתי את צריכה להביע את מורת רוחך בפני החבר. להגיד לו שאת מצפה לגיבוי ממנו בפני ילדיו הבוגרים. שאת מצפה להרגיש משפחה. להרגיש שהוא מחוייב לשלמות של התא שלכם. את גם צריכה להבין שזה שהם אנשים בוגרים לא הופך אותם ללא ילדים. כשאדם בתפקיד הבן של הוא מתנהג כילד. כמו שמנהלת בית ספר מפטפטת בשעור באוניברסיטה. כן צריכה להיות לך אמפטיה לקושי שלהם לקבל אותך, ואולי זה לא היה נבון לעבור לגור יחד כ"כ מוקדם... אתם צריכים להחליט יחד על קוים אדומים. אולי הפעם כן להסכים לפנות את הבית, אבל להסכים מראש שזה זמני.

 

[עוד קרן אור]

לנועה - הודעה מאד לא דיפלומטית

אני מודיעה מראש, כדי שלא יהיו אי-הבנות... מה שיש לי להגיד הוא לא נעים. נועה, אם החבר שלך חושב, אפילו לרגע, שזה נכון שאת תעזבי את ביתכם המשותף עם הילדים שלך כדי שהילדים שלו יסכימו לבוא לביקור, אני במקומך הייתי חושבת היטב על מערכת היחסים הזו. איש שמוכן ככה להעיף אותך מסיבה כזו הוא לא איש שאני הייתי רוצה לבלות איתו את חיי. נכון שזו תגובה חריפה, אבל ככה הרגשתי מיד כשקראתי את ההודעה שלך אתמול בערב - ושקלתי אם בכלל להגיב. אמרתי לאור, אני לא כותבת לה, כי מה אני אגיד? שאני חושבת שעדיף לפרק את החבילה ולא לעשות את יתר החיים עם איש כזה? אז הוא ענה לי שכן, אם זה מה שאת חושבת, תגידי לה. אז אני אומרת. מחזקת אותך מאד ושולחת לך

במצב המאד קשה שאת נמצאת בו. ספרי מה הוחלט בסוף!