זקוקה לעזרתכם

[*יערית]

זה או שחור או לבן?

למה אין באמצע? למה אי אפשר לוותר על משהו נכון...מהותי ביותר וחשוב ביותר אבל אם הוא יהייה על תקן חד פעמי בכדי לשבור את הקרח הרי זה משובח לא?למה לפרק?למה להיות קיצוני? צריכים להבין שהם רוצים לראות אותו בביתם...אבל תחילה להפגש רק עם האב מה רע בכך?במידה ויבואו בקשות נשנות וחוזרות על פגישות מהסוג הזה דעתי היא שאין להסכים ויש להעמיד את עובדות החיים ברור יותר... זה בית משותף שלי ושל בת זוגתי ובמידה וזה לא מוצא חן בעיניכם תמיד אפשר לחזור לפארקים או למסעדות! אבל אתם מפספסים את הנקודה....אולי זו הדרך שלהם לזרוק את החבל ולבקש שמנועה ומבן זוגה לאט לאט למשוך את החבל לכיוונם.... אני רואה את זה אחרת.....לא רואה את זה בצורה קיצונית ולא כשחור לבן....יש גם גוונים אחרים באמצע שרצוי לאמץ אותם כי ככה זה בחיים...לפעמים צריך לוותר מעט בכדי לקבל אחר כך דבר טוב יותר...ואם לא אז לומדים להבא! ושוב זו רק דעתי...

 

[blonda3]

../images/Emo4.gifלא הייתי במצבכם אבל

יכולתי מאד להרגיש את הצביטה שבלב

את תחושת האגרוף בבבטן,

את התחושה המאד לא נעימה שנעמי הרגישה כשפנה אליה בבקשה הזאת.

לא. היא איננה צריכה לפנות את הבית. בשום אופן לא. יש דברים שהם לא פשרה. זהו ביתה. זהו מבצרה. רוצים?תבואו. לא רוצים? אל תבואו. להעמיד תנאים? לא מקובל. אם נניח נעמי תרצה לראות היכן התגורר החבר שלה, האם אשתו וילדיו יסכימו לצאת לשעה מהבית ולפנות אותו בכדי שנעמי תוכל לעשות שם סיבוב??? סליחה. תפקידו של החבר לשים לילדיו גבולות. לכבד את נעמי ואת ילדיה. בעייני זוהי השפלה. ולא שום וויתור או התפשרות. אלו ילדים גדולים. הם צריכים ללמוד לוותר.לתת כבוד. כל עוד אין הם מקבלים את נעמי, מה פתאום שכף רגלם תדרוך בביתה? שימתינו. לא יקרה כלום. אולי גם האבא שלהם לא מוכן עדיין למחוייבות לנעמי. וטוב לקרוא גם דעות שונות.