זקוק לייעוץ,הכוונה ועזרה.

זקוק לייעוץ,הכוונה ועזרה.

אני גבר בן 41 נשוי +3 קטנים. אני נשוי לאשתי כ-11 שנים. היא ממשפחה מרובת ילדים ש-3 מהאחים סובלים ממחלת נפש. אשתי עובדת במקום עבודה קבוע ובמשרה מלאה בעבודה משרדית. במהלך כל שנות הנישואים אני סובל ממנה רבות. היא מתפקדת היטב ,כולל במשק הבית ,בישולים, עזרה לילדים בלימודים, אוהבת ניקיון וכיו"ב. הבעיה היא התפרצויות הזעם והאלימות המילולית הקשה והבלתי נסבלת. אין קללה אחת הקיימת ביקום שהיא לא מקללת אותי וכל זאת גם לפני הילדים. הכל בצעקות ,במבט מאיים ,בתנועות מגונות עם הידיים, ובחוסר שליטה מוחלט. חשוב לי לציין שאני בן אדם חזק נפשית ואם רק אני והיא היינו חיים יחד ,אז אין ספק שהייתי נפרד ממנה .הבעיה היא והפחד שלי שאם אני אגרום היום לגרושין , האלימות המילולית תופנה ישירות לילדים. כיום,לעיתים היא צועקת עליהם ומקללת "קללות קלות" כמו "אדיוט" "טיפש". הקללות שהיא מקללת אותי, לידם, חמורות בהרבה. לרוב אני שותק ,כי אני יודע שהיא מחכה שאענה לה ,בכדי לתת פורקן נוסף ו"כאילו" מוצדק מצידה. זה נוראי זה מפחיד זה בלתי נסבל. התחננתי שלא תקלל אותי ליד הילדים אבל כלום לא עוזר, נראה לי שאין לה שליטה על זה, וברגעי ההתפרצויות היא "לא רואה ממטר". אמרתי לה שהיא זקוקה לטיפול וייתכן שהיא סובלת מבעיה נפשית ,אך האמירה הזאת "מרתיחה" אותה יותר. אמרתי לה שאני כבר לא מסוגל יותר ואני אלך להתלונן ברשויות, אז היא החלה במניפולציות וטענות סרק שאני האלים והיא זאת שאמורה להתלונן. מן הראוי לציין שהיא דואגת לילדים ומטפלת בהם היטב( גילאי 10, 8, 3) אך ההתפרצויות האלה , (בתדירות משתנה ,כחצי שעה בכל פעם- תלוי אם אני מגיב, או יוצא מהבית כדי שתרגע)- הורסות הכל ומה שזכור לי ולילדים זה הקללות הצעקות וניבולי הפה. מה עלי לעשות? למי לפנות? אני רוצה שהיא תבין שיש לה בעיה ושהיא חייבת טיפול. אני לא רוצה חלילה שינתקו אותה מהילדים, אלא שבעל מקצוע ומומחה בתחום הנפש יבהיר לה ויזהיר אותה שאם היא לא תקבל טיפול, יאלצו להרחיק אותה מהילדים. אני למדתי במהלך השנים ,שלא משנה איך אני אתפקד בבית וגם אם אהיה ה"בעל המושלם" היא תמיד אבל תמיד תמצא את הסיבה להתפרצויות והטחת קללות כלפיי. את הסיבה היא תמציא מתחת לאדמה . זאת בדיוק הנקודה -היא תטען טענות של אשה "רגילה" כביכול .טענות שגרתיות כמו: "הוא לא עוזר לי בבית" "הוא חוזר מאוחר" וכיו"ב. ותנסה ל"נרמל" את מצבה. כאילו הבעיה היא אצלי .אם היית "מושלם" אז היא לא הייתה "מתעצבנת".--הדברים הם בהחלט לא כאלה!! זה לא מצב רגיל שיש בכל בית שאשה מתעצבנת על הבעל בגלל אלף ואחד עניינים שגרתיים, ממש לא. ההרגשה שלי שהיא חייבת את הפורקן הזה, שאין לה שליטה על זה, עד כדי כך שהיא לא מרחמת על הילדים ששומעים איך היא צועקת ומקללת את אביהם, כל קללה אפשרית ובחמת זעם. היא חייבת טיפול , חייבים לעשות לזה סוף, חייבים להביא אותה למצב שהיא תבין שהבעיה אצלה היא בעיה נפשית וכי כל ה"תרוצים" שלה להתפרצויות האלה אינן קשורות לבעלה ולכל הטענות שלה כלפיו. גם אם אני אהיה הבעל המושלם היא תחפור באדמה למצוא סיבה לפוקן הזעם. זה יכול להיות בגלל חבר שלי או בגלל אשתו של החבר או בגלל אחי או גיסתי. --זה מזעזע!!! עיזרו לי לעזור לה. עיזרו לי לעזור לילדים שלי.
 
אי אפשר לעזור למי שלא מעוניין לקבל עזרה

אני בטח לא מחדשת לך כלום עם המשפט הזה אבל למרבה הצער זה נכון. אני מכירה את המצב הזה שאתה מתאר, גם אני באה מבית אלים, אמא שלי אלימה כלפי אבא שלי והייתה אלימה גם כלפיי וכלפי האחיות שלי, כל אחד זה התבטא בצורה שונה. עד שהיא לא תבין בעצמה שהיא צריכה טיפול אין הרבה מה לעשות בעניין הזה. גם אני מכירה את המצב הזה מהבית שלי, אמא שלי שהייתה האלימה והשליטה טרור גם על אבא שלי וגם עלינו, הבנות, האשימה אותנו ועל אבא שלי טענה שהוא זה שאלים. זאת מניפולציה ידועה שלנשים אלימות קל להשתמש בה. החברה נותנת הרבה כוח לנשים כאלו, כי כמעט תמיד כשמדברים על אלימות במשפחה מדברים על אלימות כלפי נשים ותמיד הגבר הוא זה שאלים ולכן כשאישה מתלוננת על בעלה היא באופן אוטומטי צודקת בעיני הרשויות, הרי לא ייתכן שאישה תהיה אלימה כלפי בן זוגה... הנזק שנגרם לילדים כבר עכשיו הוא עצום וחייבים לעשות משהו ולו רק בשביל הילדים. ידוע לי שקיימת אגודה לזכויות הגבר במשפחה. אולי זאת הכתובת שכדאי לך לפנות אליה. (אולי מישהו כאן יודע עוד פרטים על האגודה, בכל מקרה אפשר לחפש גם באינטרנט). זה מה שאני יכולה לחשוב עליו שאולי יעזור לך למצוא כיוון לפתרון. בהצלחה!
 
לאופטימי

ברור מהדברים שלך שאתה נמצא במצוקה אמיתית, הרבה מאד שנים. אתה סובל מההתפרצויות האלימות של אישתך סבל כפול - הסבל הפרטי שלך והסבל על כך שילדיך גדלים באווירה קשה זאת. אתה מתאר את עצמך כבן ערובה של הקשר הזה - רוצה לברוח ממנו אך לא מסוגל לעשות זאת מחשש שהילדים יפגעו יותר. למצב הזה אין פתרונות פשוטים. אישתך לא רוצה/יכולה להודות שיש לה בעיה ואם לא יקרה שינוי אצלה לא יקרה שינוי במערכת השפחתית. אני רואה כמה אפשרויות (שאותן אתאר בישירות שלצערי יכולה להראות גם כפשטנות): 1. לשמר את המצב הקיים ולחשוב שאתה באמת יכול לשמש את המגן האנושי של ילדיך (זאת לדעתי אשלייה, הילדים נפגעים רגשית במצב הקיים). 2. להציע לאישתך ללכת יחדלייעוץ זוגי - בזאת לשנות את האמירה "לך יש בעיה ואת צריכה טיפול" לאמירה "יש לנו קשיים בזוגיות ומין הראוי לטפל בהם למען עצמנו ולמען הילדים. איש מקצוע אולי יוכל לשכנעה שהיא זקוקה לטיפול. 3. ליזום שיחה עם עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה המקומית ולתאר לה את המצב. "איום" שלא תוכל להמשיך לגדל את הילדים אם לא תעשה שינוי, עשוי להועיל. 4. לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה באיזור מגוריך. אנשי מקצוע העובדים במרכז יוכלו לתת לך את התמיכה, הייעוץ, וההכוונה כדי להגיע להחלטות. כל החלטה יש בה כאב וחלק מתהליך השינוי (שלך) זה ללמוד לחיות עם החלטות כואבות. מאחלת לך שתצליח.
 
תודה לכן על התגובות

2 הסעיפים האחרונים נראים הכי מתבקשים במצב הקיים. פשוט צריך לעשות לזה סוף, זה מצב בלתי נסבל וקשה לי לחיות, לנשום, ולהתרכז בחיי היום יום.
 
למעלה