חבל שאי אפשר ללכת ערומים
טוב, בוא ננסה לנתב חזרה את הדיון לאבולוציה עצמה (ולא להאם קיימת אבולוציה). חשבתם פעם מדוע אנחנו עדיין הולכים לבושים? גם אחרי הבתים המוסקים והממוזגים והמצופים באיטונג? מדוע ברב הדתות חשובה צניעות מינית (הצנעת אברים אינטימיים) או מדוע ישנם נודיסטים? מדוע הקונצנזוס אומר ללכת לבושים? חלק מהבסיס להקסיביציוניזם (חשיפת הגוף בפומבי) הוא גנטי ונשלט על ידי חלק מסויים במח, אבל בין אם זו אדפטציה ובין אם מחלה, לא לכאן אני רוצה להגיע, אלא לאבולוציה תרבותית. קיימות שתי אסטרטגיות עיקריות של רבייה בבני אדם שמויצגות גם בשאר עולם החי: מונוגמיה ופוליגמיה (וגווני אפור ביניהן). מונוגמיה או פוליגמיה כאסטרטגיות רבייה הן תכונות אדפטיביות לא פחות מתכונות אחרות. ככאלה הן מתאימות לזמן-מרחב מסויימים. בדרך כלל, ככל שמשך התפתחות הצעיר ארוך יותר ונדרשת השקעה הורית גדולה יותר, יהיה שימוש במונוגמיה וההיפך. בגידה היא אולי אחד מגווני האפור. זוהי דרך להבטיח מספר צאצאים האופייני למונוגמיה ובו בזמן לנסות להגדיל את מספר הצאצאים מבלי להוסיף השקעה הורית. בגידה אינה חלק מהקונצנזוס מפני שיש כאן רמאות. אין הסכמה של שני הצדדים. בעוד הנקבה בחרה בזכר מסויים שיכלכל את צאצאיה ובטוחה שכל משאביו יהיו נתונים לה ולצאצאיה, הוא מצידו מעדיף לפזרם על פני אופציות נוספות. אבל גם הפוך: בעוד הזכר בטוח (ודאות אבהית) שהוא משקיע בצאצאיו שלו, הנקבה מעדיפה לפזר הסיכון עם זכר/ים נוסף/ים (מגוון גנטי גדול יותר לצאצאיה - לא כולם יהיו מאותו האב). כך קורה למשל בציפורים רבות. לכן רב האוכלוסייה לא סובלת בוגדים (בימינו בן הזוג הבוגד מאבד את כל הרכוש המשותף אם הוכחה בגידתו). אבל איך יודעים מראש, לפני התקשרות בשותפות לטווח ארוך, האם פרט מסויים הוא בוגד אם לאו. כאן נכנסת התקשורת. חשיפה כזו או אחרת של אברים היא דרך לאותת על רצון בבן זוג. אבל גם כאן יש גוונים. פרטים (זכרים או נקבות) שצניעותם המינית (chastity) גבוהה הם כאלה שמאותתים:"אני לא הולך/כת עם כל אחד, אני נאמן". לעומתם, כאלה שחושפים טפחיים מאותתים על פוליגמיות (גם בעופות, כאשר אסטרטגיית הרבייה היא פוליגמיה הזכר צבעוני מאוד יחסית לנקבה). אבל לא בהכרח. חשיפה או אי חשיפה מאותתת גם על כמה אותו פרט משתוקק להשיג בן זוג ובו בזמן אולי גם על איכותו (פרט שנראה טוב לא יצטרך לחשוף גם טפח). בבני אדם, אסטרטגיית הרבייה העיקרית היא מונוגמיה משום הזמן הארוך יחסית שלוקח לגדל צאצא (כמו בכל היונקים), למרות שקיים מספר לא קטן של מדינות בהן גבר מכלכל מספר נשים (פוליגמיה). הסלידה מהתערתלות באה אם כן כדי להגן על הציבור, מנפילה ברשת בוגד/ת. נשים שאינן רוצות שבני זוגן יסתכלו על צעירות עירומות ויבגדו וגברים שאינם רוצים שבנות זוגן יסתכלו על חסונים עירומים ויבגדו מסכימים על נורמות מסויימות ומחנכים על פיהן (אבולוציה תרבותית). שימו לב מי הולך בעירום (חלקי או מלא): תינוקות/ילדים שטרם הגיעו לבגרות (מינית) ומבוגרים שכבר עברו את תקופת הרבייה. הואיל והם לא משתתפים במשחק (ברירה זוויגית) החברה מרשה להם להסתובב בעירום.
טוב, בוא ננסה לנתב חזרה את הדיון לאבולוציה עצמה (ולא להאם קיימת אבולוציה). חשבתם פעם מדוע אנחנו עדיין הולכים לבושים? גם אחרי הבתים המוסקים והממוזגים והמצופים באיטונג? מדוע ברב הדתות חשובה צניעות מינית (הצנעת אברים אינטימיים) או מדוע ישנם נודיסטים? מדוע הקונצנזוס אומר ללכת לבושים? חלק מהבסיס להקסיביציוניזם (חשיפת הגוף בפומבי) הוא גנטי ונשלט על ידי חלק מסויים במח, אבל בין אם זו אדפטציה ובין אם מחלה, לא לכאן אני רוצה להגיע, אלא לאבולוציה תרבותית. קיימות שתי אסטרטגיות עיקריות של רבייה בבני אדם שמויצגות גם בשאר עולם החי: מונוגמיה ופוליגמיה (וגווני אפור ביניהן). מונוגמיה או פוליגמיה כאסטרטגיות רבייה הן תכונות אדפטיביות לא פחות מתכונות אחרות. ככאלה הן מתאימות לזמן-מרחב מסויימים. בדרך כלל, ככל שמשך התפתחות הצעיר ארוך יותר ונדרשת השקעה הורית גדולה יותר, יהיה שימוש במונוגמיה וההיפך. בגידה היא אולי אחד מגווני האפור. זוהי דרך להבטיח מספר צאצאים האופייני למונוגמיה ובו בזמן לנסות להגדיל את מספר הצאצאים מבלי להוסיף השקעה הורית. בגידה אינה חלק מהקונצנזוס מפני שיש כאן רמאות. אין הסכמה של שני הצדדים. בעוד הנקבה בחרה בזכר מסויים שיכלכל את צאצאיה ובטוחה שכל משאביו יהיו נתונים לה ולצאצאיה, הוא מצידו מעדיף לפזרם על פני אופציות נוספות. אבל גם הפוך: בעוד הזכר בטוח (ודאות אבהית) שהוא משקיע בצאצאיו שלו, הנקבה מעדיפה לפזר הסיכון עם זכר/ים נוסף/ים (מגוון גנטי גדול יותר לצאצאיה - לא כולם יהיו מאותו האב). כך קורה למשל בציפורים רבות. לכן רב האוכלוסייה לא סובלת בוגדים (בימינו בן הזוג הבוגד מאבד את כל הרכוש המשותף אם הוכחה בגידתו). אבל איך יודעים מראש, לפני התקשרות בשותפות לטווח ארוך, האם פרט מסויים הוא בוגד אם לאו. כאן נכנסת התקשורת. חשיפה כזו או אחרת של אברים היא דרך לאותת על רצון בבן זוג. אבל גם כאן יש גוונים. פרטים (זכרים או נקבות) שצניעותם המינית (chastity) גבוהה הם כאלה שמאותתים:"אני לא הולך/כת עם כל אחד, אני נאמן". לעומתם, כאלה שחושפים טפחיים מאותתים על פוליגמיות (גם בעופות, כאשר אסטרטגיית הרבייה היא פוליגמיה הזכר צבעוני מאוד יחסית לנקבה). אבל לא בהכרח. חשיפה או אי חשיפה מאותתת גם על כמה אותו פרט משתוקק להשיג בן זוג ובו בזמן אולי גם על איכותו (פרט שנראה טוב לא יצטרך לחשוף גם טפח). בבני אדם, אסטרטגיית הרבייה העיקרית היא מונוגמיה משום הזמן הארוך יחסית שלוקח לגדל צאצא (כמו בכל היונקים), למרות שקיים מספר לא קטן של מדינות בהן גבר מכלכל מספר נשים (פוליגמיה). הסלידה מהתערתלות באה אם כן כדי להגן על הציבור, מנפילה ברשת בוגד/ת. נשים שאינן רוצות שבני זוגן יסתכלו על צעירות עירומות ויבגדו וגברים שאינם רוצים שבנות זוגן יסתכלו על חסונים עירומים ויבגדו מסכימים על נורמות מסויימות ומחנכים על פיהן (אבולוציה תרבותית). שימו לב מי הולך בעירום (חלקי או מלא): תינוקות/ילדים שטרם הגיעו לבגרות (מינית) ומבוגרים שכבר עברו את תקופת הרבייה. הואיל והם לא משתתפים במשחק (ברירה זוויגית) החברה מרשה להם להסתובב בעירום.
