בואו נעשה קצת סדר ../images/Emo88.gif
קודם כל נודה לשרית שהעלתה סוגיה שכזאת לפורום של ישראלים שחיים בחו"ל, שעל-אף הנראה לעין, הם מתעניינים בנעשה בארץ בדאגה ומרפרשים את ynet ואת הארץ מדי שעה - ואם זו לא הייתה שרית, זה היה מישהו אחר, אז מיותר להיכנס איתה להתנצחויות, טרולית או לא... לעצם הענין ולידיעת אלה שמתלהמים כלפינו בעיתות שכאלה, רוב הנוכחים הקבועים כאן ואני מאמין שבכלל, אלה החיים בכל מקום ע"ג הכדור - לא עזבו את הארץ לפני שבוע ו"ברחו" בגלל המלחמה - ובכלל, אינני רואה הבדל בינם לבין אלו שארזו את הפקלאות וברחו מחיפה לתל אביב. שנית, אינני רואה את הסבתא והנכד שנהרגו כתוצאה מפגיעה ישירה כגיבורים שנשארו בביתם למרות המצב - פשוט כנראה לא הייתה להם ברירה. ואלה שנשארים בטווח הנפילות אפילו שיש להם אופציית "בריחה" לא יחקקו בזיכרון האומה, שגם כך קצר, כגיבורים. כפי שנאמר ע"י קודמיי, לכל אחד הבחירה שלו ואיך שהדברים נראים כיום, אם הייתה לעשרות אלפי בחורים ובחורות צעירים את האפשרות, הם לא היו נשארים לחיות בארץ, ללא כל קשר למצב השורר שם כיום. לא מזמן פורסם ב- ynet סקר שביעות רצון לגבי החיים בארץ. הסקר הקיף בעיקר צעירים בסביבות גילאי ה- 30 ומסקנותיו היו שהרוב הגדול מרוצה מהחיים בארץ ואין לו כל תלונות או מחשבות עזיבה. מה שהיה עוד יותר מענין זו כמות המגיבים העצומה שהייתה לכתבה, שיצאו (חוצץ) בצורה גורפת כנגד הסקר והתבטאו, כמו שרק טוקבקיסטים ישראלים יכולים להתבטא, בסגנון של: "מאיפה הסקר הזה? מהוואי?" או "כתבה מוזמנת ומגמתית של העיתון של המדינה". כך או כך, לא רק שכמות המגיבים התקרבה לכמות שהקיף הסקר, אלא האחוז הגורף של דבריהם לא השאיר מקום למחשבה או התלבטות: עזיבת הארץ הפכה לצעד לגיטימי. ומי כמונו, שחיים בחו"ל - יכולים להעיד על כמות כ"כ גדולה של אנשים שפונים אלינו ישירות ובעקיפין מהארץ, אם אנחנו יכולים למצוא להם איזושהי עבודה כאן ומטיילים שהחליטו שאין להם למה לחזור ויחפשו להוריד את הבק-פק ולהשתקע. אז מצבינו הוא כזה: טוב לנו איפה שאנחנו ואין לנו כוונות חזרה בעתיד הקרוב ולמי שיש תלונות, מוזמן לכלות את זעמו, תיסכולו וקינאתו בפלטפורומות המתאימות (אם זה ישפר את מצב רוחו, נשמח לעזור). ולסיום, הישראלים שחיים בחו"ל לא שכחו מאין באו ועושים הכל על-מנת לעזור לאחיהם בניכר, דבר שדי נדיר לראות בארצינו הקטנטונת, שם מחנכים לדרוך ולמעוך כל מה שבדרך על-מנת להתקדם, שלא נאמר: לשרוד - בדיוק כמו שמתחולל בבית הנבחרים שלנו. - חבל.
קודם כל נודה לשרית שהעלתה סוגיה שכזאת לפורום של ישראלים שחיים בחו"ל, שעל-אף הנראה לעין, הם מתעניינים בנעשה בארץ בדאגה ומרפרשים את ynet ואת הארץ מדי שעה - ואם זו לא הייתה שרית, זה היה מישהו אחר, אז מיותר להיכנס איתה להתנצחויות, טרולית או לא... לעצם הענין ולידיעת אלה שמתלהמים כלפינו בעיתות שכאלה, רוב הנוכחים הקבועים כאן ואני מאמין שבכלל, אלה החיים בכל מקום ע"ג הכדור - לא עזבו את הארץ לפני שבוע ו"ברחו" בגלל המלחמה - ובכלל, אינני רואה הבדל בינם לבין אלו שארזו את הפקלאות וברחו מחיפה לתל אביב. שנית, אינני רואה את הסבתא והנכד שנהרגו כתוצאה מפגיעה ישירה כגיבורים שנשארו בביתם למרות המצב - פשוט כנראה לא הייתה להם ברירה. ואלה שנשארים בטווח הנפילות אפילו שיש להם אופציית "בריחה" לא יחקקו בזיכרון האומה, שגם כך קצר, כגיבורים. כפי שנאמר ע"י קודמיי, לכל אחד הבחירה שלו ואיך שהדברים נראים כיום, אם הייתה לעשרות אלפי בחורים ובחורות צעירים את האפשרות, הם לא היו נשארים לחיות בארץ, ללא כל קשר למצב השורר שם כיום. לא מזמן פורסם ב- ynet סקר שביעות רצון לגבי החיים בארץ. הסקר הקיף בעיקר צעירים בסביבות גילאי ה- 30 ומסקנותיו היו שהרוב הגדול מרוצה מהחיים בארץ ואין לו כל תלונות או מחשבות עזיבה. מה שהיה עוד יותר מענין זו כמות המגיבים העצומה שהייתה לכתבה, שיצאו (חוצץ) בצורה גורפת כנגד הסקר והתבטאו, כמו שרק טוקבקיסטים ישראלים יכולים להתבטא, בסגנון של: "מאיפה הסקר הזה? מהוואי?" או "כתבה מוזמנת ומגמתית של העיתון של המדינה". כך או כך, לא רק שכמות המגיבים התקרבה לכמות שהקיף הסקר, אלא האחוז הגורף של דבריהם לא השאיר מקום למחשבה או התלבטות: עזיבת הארץ הפכה לצעד לגיטימי. ומי כמונו, שחיים בחו"ל - יכולים להעיד על כמות כ"כ גדולה של אנשים שפונים אלינו ישירות ובעקיפין מהארץ, אם אנחנו יכולים למצוא להם איזושהי עבודה כאן ומטיילים שהחליטו שאין להם למה לחזור ויחפשו להוריד את הבק-פק ולהשתקע. אז מצבינו הוא כזה: טוב לנו איפה שאנחנו ואין לנו כוונות חזרה בעתיד הקרוב ולמי שיש תלונות, מוזמן לכלות את זעמו, תיסכולו וקינאתו בפלטפורומות המתאימות (אם זה ישפר את מצב רוחו, נשמח לעזור). ולסיום, הישראלים שחיים בחו"ל לא שכחו מאין באו ועושים הכל על-מנת לעזור לאחיהם בניכר, דבר שדי נדיר לראות בארצינו הקטנטונת, שם מחנכים לדרוך ולמעוך כל מה שבדרך על-מנת להתקדם, שלא נאמר: לשרוד - בדיוק כמו שמתחולל בבית הנבחרים שלנו. - חבל.