חברות
שלום לכולם,
יצא לי מספר פעמים בשנים האחרונות לתהות על מוסד החברות.
מה משמעותו? מהי חברות אמיתית? מה חולקים ומה לא? נשענים? משתפים?
רק צוחקים ומחייכים? אם כך- אז מה זה שווה?
שני מקרים בולטים האירו את עיני.
הראשון - חברה לעבודה שאנחנו מדברות על המון דברים פרטיים. לעתים מסתמסות ומקשקשות אחרי שעות העבודה. יורדות בהחלט לפרטים אישיים ואינטימיים.
ובכל זאת - לפני כמה חודשים הפילה עלי את הפצצה שהיא בעיצומו של תהליך גירושין מכוער שנמשך כבר זמן רב. כלומר, יותר משנה שהיינו מדברות כל יום, לא אמרה על זה מילה. ולו ברמז.
תמיד סיפרה וקשקשה מסביב אבל על זה לא אמרה מילה.
ואני תוהה ביני לבין עצמי. איך יכול להיות? איך יתכן שלא שמתי לב שמשהו עובר עליה? כשנעדרה מהעבודה תמיד סיפרה שהיתה חולה. אולי כן. אולי לא. איך אני יכולה לדעת.
גורם לי לחשוב אולי היא מסתירה עוד כל מיני דברים. והכל בעצם בינינו הוא רק כלפי חוץ. חיוכים ושטויות.
המקרה השני - חברה ממש טובה שלי שפתאום זרקה לי גם שהבן שלה התגרש ועזב את משפחתו. כלומר, גם בערך שנה כשדיברנו כל הזמן לא אמרה מילה. ואני תמיד שואלת במפורש על הילדים והנכדים ולא אמרה מילה. ופתאום מספרת את זה בלשון עבר.
כולנו כאן אנשים מבוגרים, מנוסים קצת בחיים ולא ממש תמימים. אבל בכל זאת המקרים האלו מעוררים בי מחשבות על מה היא בעצם חברות.
אני יודעת שיש כל מיני סוגי חברות. יש של לשבת בבית קפה ולקשקש פעם ב....,
יש חברות עמוקה למרות שנפגשים/ מדברים רק לעתים רחוקות. יש שנפגשים רק לצורך בילוי משותף בסרט, הצגה, מסעדה וכו'.
אבל בכל זאת - להגיד שהכל טוב ובסדר, כאשר מסתירים משהו גדול וכבד שמתמודדים אתו, מעורר בי תהיות. האם זו בכלל חברות? מה זה אומר עלי ? עליה? שלא יכולה לחלוק? רוצה לשחק שהכל נפלא בחיים?
חברות לטעמי היא גם לחלוק דברים קשים וכואבים. כשצריך כתף להישען עליה ומישהו לחלוק קצת תסכולים ובעיות בחיים. זה חלק ממהות החברות. לא הכל יופי טופי ומגוחך בעיני להציג שהכל כזה.
שלום לכולם,
יצא לי מספר פעמים בשנים האחרונות לתהות על מוסד החברות.
מה משמעותו? מהי חברות אמיתית? מה חולקים ומה לא? נשענים? משתפים?
רק צוחקים ומחייכים? אם כך- אז מה זה שווה?
שני מקרים בולטים האירו את עיני.
הראשון - חברה לעבודה שאנחנו מדברות על המון דברים פרטיים. לעתים מסתמסות ומקשקשות אחרי שעות העבודה. יורדות בהחלט לפרטים אישיים ואינטימיים.
ובכל זאת - לפני כמה חודשים הפילה עלי את הפצצה שהיא בעיצומו של תהליך גירושין מכוער שנמשך כבר זמן רב. כלומר, יותר משנה שהיינו מדברות כל יום, לא אמרה על זה מילה. ולו ברמז.
תמיד סיפרה וקשקשה מסביב אבל על זה לא אמרה מילה.
ואני תוהה ביני לבין עצמי. איך יכול להיות? איך יתכן שלא שמתי לב שמשהו עובר עליה? כשנעדרה מהעבודה תמיד סיפרה שהיתה חולה. אולי כן. אולי לא. איך אני יכולה לדעת.
גורם לי לחשוב אולי היא מסתירה עוד כל מיני דברים. והכל בעצם בינינו הוא רק כלפי חוץ. חיוכים ושטויות.
המקרה השני - חברה ממש טובה שלי שפתאום זרקה לי גם שהבן שלה התגרש ועזב את משפחתו. כלומר, גם בערך שנה כשדיברנו כל הזמן לא אמרה מילה. ואני תמיד שואלת במפורש על הילדים והנכדים ולא אמרה מילה. ופתאום מספרת את זה בלשון עבר.
כולנו כאן אנשים מבוגרים, מנוסים קצת בחיים ולא ממש תמימים. אבל בכל זאת המקרים האלו מעוררים בי מחשבות על מה היא בעצם חברות.
אני יודעת שיש כל מיני סוגי חברות. יש של לשבת בבית קפה ולקשקש פעם ב....,
יש חברות עמוקה למרות שנפגשים/ מדברים רק לעתים רחוקות. יש שנפגשים רק לצורך בילוי משותף בסרט, הצגה, מסעדה וכו'.
אבל בכל זאת - להגיד שהכל טוב ובסדר, כאשר מסתירים משהו גדול וכבד שמתמודדים אתו, מעורר בי תהיות. האם זו בכלל חברות? מה זה אומר עלי ? עליה? שלא יכולה לחלוק? רוצה לשחק שהכל נפלא בחיים?
חברות לטעמי היא גם לחלוק דברים קשים וכואבים. כשצריך כתף להישען עליה ומישהו לחלוק קצת תסכולים ובעיות בחיים. זה חלק ממהות החברות. לא הכל יופי טופי ומגוחך בעיני להציג שהכל כזה.
